בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ראיון: אלוף ג'ודו שהפך לצייר 
 
 
איתן בוגנים

אמן על האש עם הצייר הגדול בויאן, שהיה הולך מכות לפרנסתו, עד שפגש את פרנסיס בייקון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש אנשים שפשוט יש להם את זה. מין כוח מאגי בקצות האצבעות, מבט מעורפל בעיניים, הליכה בטוחה ומהורהרת וידיעה ברורה שהם יודעים בדיוק מה שווים. בויאן, זה שמצייר, הוא כזה. אלוף ג'ודו לשעבר, בויאן מצייר בלי סוף וחי בשביל לצייר עד אין סוף. הציור בשבילו הוא כמו הגשם לחיטה, כמו בירה לאלכוהליסט, כמו הפקק לבקבוק, כמו אהבה.
 
 
מתי התחלת לצייר?
"לפני שש שנים. במשך המון זמן חיפשתי מה לעשות, הייתי במצב שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה. באותו זמן בדיוק הייתה פרסומת ברדיו של הסרט 'אהבה היא שטן' על החיים של פרנסיס בייקון. לא ידעתי אפילו מי זה פרנסיס בייקון אז, אבל שמעתי את הפרסומת כל כך הרבה פעמים עד שזה נשמע לי מעניין. הלכתי לראות את הסרט, והדמות שלו ריתקה אותי. אהבתי את הדמות של הצייר לפני שאהבתי ציור. אז הלכתי לסטימצקי ואחרי שקראתי את הספר ראיתי משהו שאף פעם לא דמיינתי שיכול להיות אמנות. זה השפיע עלי מאוד חזק".

אז בעצם לפני הסרט לא חשבת אפילו לעשות אמנות?
"לא, לא חשבתי לעשות אמנות. הפוזה הזאת של צייר נשמעה לי נורא מגניבה ומעניינת אבל אף פעם לא חשבתי על זה כעיסוק. אחרי שראיתי את הציורים של בייקון הדמות שלו כבר לא ענינה אותי, הדמות של הצייר כבר לא הייתה בתמונה. זה היה הקראש שלי עם עולם האמנות. אמרתי שאם ככה נראית אמנות אז גם אני יכול. יש לזה הרבה כוח, זה לא סתם משהו שמכסה את הקיר".

ומה עם בייקון היום?
"בייקון זה בייקון, בשבילי הוא השיא. זה משהו שאני לא מוכן אפילו להשוות אותו".
 
 
ואיך נראתה לך דמות הצייר אז?
"המראה הכי רומנטי שיכול להיות. הוא לא הולך לעבודה, מצייר כל היום ומתעסק עם מה שבא לו. אני עדיין חושב ככה. הוא לא סתם לוזר, הוא עושה משהו חשוב ומצד שני הוא לא עושה שום דבר".

מתאים לך?
"תמיד הייתי אופטימי לגבי עצמי, ידעתי שאני אמצא את מה שאני אוהב לעשות. כשהייתי בבולגריה הייתי עושה אלוף הארץ בג'ודו כמה פעמים, הייתי ממש טוב בזה. ומאז שהפסקתי לעשות ג'ודו שום דבר אחר לא עניין אותי. ג'ודו היה משהו שהרגשתי, היה נורא קל לי לעשות את זה. כשהתחלתי לצייר משהו תפס אותי, לא הייתי צריך להכריח את עצמי, הרגשתי משהו נורא חזק. הייתי עובד, חוזר הביתה ומצייר כל היום, לא עניין אותי כלום חוץ מלצייר.

אני מכיר אותך בתור צייר שמצייר כל הזמן, למה?
אני לא עושה שום דבר חוץ מלצייר, אז אם אני לא מצייר מה אעשה? אני יכול לשבת כל היום ולהדליק ולכבות את הטלוויזיה או לקרוא ספר אבל אין לי עצבים לזה, אין לי עצבים בשביל עצמי. אני כבר חולה. באותו זמן יש לי תמיד המון שאלות על ציור. זה כמו ללמוד פיסיקה לתקופה ארוכה ולנסות קשה להבין מה זה בכלל, אבל בעצם לא להבין כלום. עד שפתאום מישהו זורק משהו לאוויר ובאנג, אתה רואה את התמונה ואתה קולט שהכל פשוט מבלי שאפילו תחשוב. ואז זה קורה שוב כמובן. אמנות זה דרך חיים בשבילי, הקוביות נזרקו. לא בחרתי בזה".
 
 
 
איזה מין שאלות אתה שואל את עצמך?
"אני כל הזמן מצייר ציורים מסוגים שונים כי יש לי את אותה בעיה – אני מפחד לשעמם את עצמי".

איך אתה בוחר מה לצייר?
"לפי תקופות ומקומות שהייתי. אני מצייר כל דבר שבא לי מול הפנים. בעיני להציג זה לסקרן אנשים, אני לא רוצה שיבואו לתערוכה שלי וישתעממו. עבדתי עם תמונות ומגזינים כי יותר קל לעבוד כך, תמיד הייתי מוצא משהו בדימוי מסוים שהיה תופס אותי. התמונה ענינה אותי בתור נקודת התחלה ומשם מתפתח ציור שלא קשור בכלל לתמונה, המצאה. לא מזמן מתחתי בד ופתאום אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לעשות עוד ציור. אז החלטתי לצייר את עצמי מול הראי".

יצאת טוב?
"מוזר. ועשיתי עוד אחד אחרי זה. כשאני מצייר את עצמי מול הראי אני לא צריך לחפש סיפורים מזוינים. אמרתי לעצמי שצייר צריך לצייר את עצמו מתישהו, זה חשוב. בדרך כלל אני מסיים ציור באותו יום שהתחלתי אותו אבל אל הפורטרט חזרתי כמה פעמים, והמשחק הזה נמשך שבוע. הגעתי למסקנה שהוא גמור רק כשציירתי את השני. הפורטרט הזה הראה לי את עצמי בצורה שלא חשבתי עליה לפני כן – בודד, עצוב, מין תחושה שלא התכוונתי אליה, מוזר".
 
 
מהו הזיכרון הראשון שלך שאתה יכול לחשוב עליו עכשיו?
"סבתא שלי, מריאט, תפרה לי בגדים של כל מיני דמויות במשך כל הילדות שלי. היא הייתה גרה איתנו ומספרת לי סיפורים – המיתולוגיה היוונית, נפוליאון, שלושת המוסקטרים וכו. בכלל כל הזיכרונות המוקדמים שלי הם עם סבתא שלי, שהייתה פסנתרנית ובעלת קולנוע, כי סבא שלי היה צלם. יש לי עשרות צילומים בתחפושות מהילדות. מאז אני נמשך מאוד להיסטוריה - עד מלחמת העולם הראשונה, אחרי זה לא מעניין אותי כלום".

מה עם אהבה?
"אהבה? מילה אחת – אפרת".

ומה אתה הכי שונא בעולם?
"אנשים. מה יש יותר לשנוא בעולם? אנשים. רק הם יכולים לגרום לי להרגיש שנאה".

וכשאתה קם בבוקר מה הדבר הראשון שאתה חושב עליו?
"אני חושב על סיגריה וזה מה זה מבאס אותי. אבל אוכל זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם, בוא נדבר על אוכל".

קדימה.
"אתה יודע מה? מאז שעברתי לגור עם אפרת, מאז שנכנסנו לדירה נורמלית שאפשר לבשל בה בצורה אסתטית, הבנתי שיש לי משיכה. זה בא לי נורא בקלות להכין משהו ולסדר אותו בצורה שתרצה לאכול. נניח כרוב, להכין צלחת עם כרוב ושניצל כמו שזה נראה במסעדה, צבעוני ומושך. ואני מכין שעועית בן זונה. שעועית לבנה זה הדבר שאני הכי אוהב לאכול. בבולגריה זה מאכל מסורתי מאוד פופולרי, אני משוגע על אוכל".
 
 
מה היית רוצה לראות בעתיד?
"הייתי רוצה להציג במרי בון". (בניו יורק, א.ב)

שלוש המלצות ציור של בויאן:
(פרנסיס בייקון כמובן)
פיקאסו
גויה
מרלין דומה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by