בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקה: משינה – תתפטרו! 
 
 
גיא לוי

על האלבום הגרוע ביותר של משינה, על חוסר הרצינות הרציני של הגורילז ועל שירה בעירום מלא של פיית'לס

 
 
 
 
 
 
 
 
 

משינה, רומנטיקה עתידנית, זברה-הליקון

משינה
 משינה   
נתחיל בבשורות הטובות – זוהי הפעם הראשונה שמשינה לא מחקה אף להקה. בעבר היה ניתן להצביע בכל אלבום של משינה על מקור ההשפעה, אם זה מדנס, פיקסיז, דילן, וכיו"ב. הדבר היחיד שמשינה מחקה באלבום האולפן התשיעי שלה זה את עצמה. אלו היו הבשורות הטובות.

רומנטיקה עתידנית הוא אלבומה הגרוע ביותר של משינה וכרגע המועמד הרציני ביותר לתואר האלבום הרע של השנה. אין בו אפילו שיר אחד טוב. כל רצועה נשמעת כמו התרפקות דביקה על שירים ישנים של הלהקה אם זה בטקסטים, בלחנים או בעיבודים. 'בן גוריון' הזכיר לי את 'העמותה לחקר התמותה', 'הייתי אתמול' את 'מעגל נפתח,' 'בלש דיטקטיב' את 'גברת שרה השכנה' ו-'בלדה לסוכן כפול'. ולא חסרות עוד דוגמאות.

כאילו לא עבר עשור מאז האלבום האחרון ושני עשורים מאז אלבום הבכורה, יובל בנאי ושלומי ברכה עדיין תקועים עם קריין הטלוויזיה של 'להתראות נעורים', והבלש של גברת שרה (עכשיו הוא דטקטיב בשבילכם), ועדיין פותחים שירים במשפט כמו 'ראיתי כבר'. מילא, כשמחקים אחרים, ועוד מחו"ל, אבל את עצמכם?! אין בושה?!

אז מה קרה פה בעצם? איך להקה שגם בתקליטים הפחות טובים שלה תמיד ניסתה להמציא את עצמה מחדש, הצליחה ליצור אלבום כל כך ממוחזר ומשעמם? אולי היתה זו ההצלחה של הופעות האיחוד שהטביעה את החמישייה תחת גל נוסטלגיה קטלני. אולי היו אלו הציפיות הגדולות מהאלבום שלא הותירו לו סיכוי. בשורה התחתונה מי שאוהב את משינה – ייטיב לעשות אם ישמור נפשו ויתרחק מ'רומנטיקה עתידנית'.

נ.ב – אף מילה על סלקום. זאת באמת הבעיה האחרונה של האלבום הזה.
 

הגורילז, demon days, הליקון

מתוך האתר של הגורילז
 מתוך האתר של הגורילז   
תופעת הרוקר המזדקן תוקפת רוקרים מצליחים איפשהו בין גיל שלושים לארבעים. הם מתבגרים, מבינים שיש משהו מאוד לא רציני בפוזה של כוכב רוק ואז הם מנסים ליישב את הסתירה הזאת. מעטים מצליחים. היתר יבלו את שארית חייהם בניסיונות עלובים לשכנע את העולם שהם בעצם מוזיקאים "רציניים", ויתבוססו באלבומים נפוחים מחשיבות עצמית ודלים בשירים טובים. במקרים הממש גרועים הם מתחילים להתקשקש בפעילות פוליטית-חברתית למען כל מיני מטרות צדקניות.

ויש אחד, קוראים אותו דיימון אלברן, שמצא דרך מקורית להתמודד עם העניין הזה. קוראים לזה הגורילז. שם, תחת מעטה של דמויות מצוירות, הוא מצליח לייצר מוזיקה משוחררת מפוזות וגבולות של ז'אנרים. כשיצא האלבום הראשון של הגורילז, עוד לא היה ברור עדיין אם מדובר ביציאה חד פעמית שהצליחה יותר מהמצופה, או בדבר האמיתי. demon days נותן את התשובות לשאלה הזאת - הגורילז הם הדבר האמיתי, ונכון לעכשיו הם לא פחות חשובים מבלייר.

יש משהו מאוד רציני בחוסר רצינות של הגורילז. באלבום החדש הם מותחים את היכולות שלהם עד הקצה. התחושה היא שהם יכולים לעשות פשוט הכל – לנוע בטבעיות בין רוק, היפ הופ, רגאיי, גוספל ואייטיז, לארח קולות כמו דניס הופר, בוטי בראון, שון ריידר וננה שרי ולייצר אמירות פוליטיות חתרניות מבלי להישמע טרחניים (Kids with guns, every planet we reach is dead, last living soul). כל העסק הזה עובד כל כך טוב דווקא בגלל שהם נטולי חשיבות עצמית ויומרנות.

הסקרנות שמאפיינת את הפרויקט הזה חורגת הרבה מעבר לגבולות של מוזיקה – האנימציה של ג'יימי יולט עומדת בפני עצמה; אתר אינטרנט הוא חסר תקדים. נדמה שמאז דיוויד בואי לא קם יוצר שמצליח לאתגר את גבולות המדיום של "כוכב רוק", כמו דיימון אלברן. יהיה מאוד מעניין לראות לאן זה ימשיך מכאן.
 

פיית'לס – forever, הלהיטים הגדולים, הליקון

פיית'לס
 פיית'לס   
בסוף שנות התשעים ההאוס האפל והעתידני של ההרכב הזה היה מזוהה כל כך עם הסאונד של המילניום החדש. האזנה לאוסף החדש מלווה בתחושה בהשלמה עצובה שהזמן טס מהר יותר מאי פעם – חמש שנים מרגישות כמו עשור – המילניום הוא היסטוריה רחוקה, וההאוס של salva mea ו-god is a dj נשמע פתאום עתיק-יומין. בקצב ההתרחשויות הנוכחי בעוד שנה כבר יהיו הרכבים שיעשו רטרו לפיית'לס.

כך או כך, אחרי שמונה שנות פעילות, וארבעה אלבומים, פיית'לס מסכמים פעילות. אז נכון שמאז reverence, אלבום הבכורה המופתי שלהם הם לא הוציאו אלבום טוב באמת. עדיין בכל אלבום היו בממוצע שניים-שלושה שירים טובים ומבחינה זאת האוסף החדש מושלם לכל מי שרוצה לכסות החורים הללו. יש כאן את god is a dj שכבר הפך לסוג של קלאסיקה, one step too far החביב עם דיידו, ואת bring my family back אחד השירים היפים והעצובים ביותר שלהם.

כמו כן האוסף מכיל אנקדוטות משעשעות מאת רולו (מתברר למשל ב-don’t leave ג'ימי קייטו התעקש להקליט שירה בעירום מלא, רולו ובליס לא רצו שהוא יעשה את זה, ולבסוף הפשרה היתה שהוא יוריד רק חולצה...). בכל מקרה אם אין לכם את reverence, עדיף שתתחילו איתו, אם יש אז האוסף הזה הוא בדיוק הדבר הנכון לקראת הביקור הקרוב שלהם בישראל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by