בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סטיקר – זה מידבק 
 
 
גיא לוי

גיא לוי חושב שקמפיין "איפה הבושה?" של מעריב לא מקדם כלום חוץ מאת עקומת המכירות של העיתון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבועיים חלפו מאז פרסום מאמרם של אמנון דנקנר ודן מרגלית במעריב – ונראה כי קמפיין השחיתות, "איפה הבושה?" שנפתח בעקבותיו הוא סיפור הצלחה. איך מזהים? ראשית, תמיד טוב לבדוק מה קורה בצד השני של הכביש – ואכן בידיעות אחרונות פתחו השבוע בקמפיין נגדי (נגד אלימות). המדד השני והחשוב יותר – הוא מדד הסטיקרים בצמתים ומבחינה זו "איפה הבושה?" של מעריב תפס לגמרי לא רע.

הסטיקר בגלגולו הישראלי הוא תופעה חסרת תקדים בעולם. תיירים שמגיעים לפה תמיד מופתעים מהנכונות הישראלית לפרוס את כל משנתם הפוליטית על השמשה האחורית של מכוניתם. אנחנו הישראלים פשוט חולים על סטיקרים. זה לא מקרה שהדג נחש עשו מזה מגה-להיט. זו צורת הביטוי החביבה עלינו, זו המחאה הישראלית בהתגלמותה.

באותו מאמר במעריב פנו דנקנר ומרגלית אל הציבור: "אנחנו מבקשים להפנות את דברינו היום אל הציבור הגדול שהגיב בפרץ כה מרשים של הבעת כאב ובושה וסלידה וחרון אין אונים מתרבות השלטון בישראל. אתם, אחים יקרים (...) אתם הבעיה ואתם גם הפתרון."

אם תהיתם מהו אותו "פתרון" שכולנו חלק ממנו, אז הקופירייטרים של מעריב דאגו לנסח אותו ביעילות על דוכני העיתונים – "הצטרפו למחאה – קחו סטיקר"; "היום בעיתון – הסטיקר המוגדל". חרם צרכני? למה שנסבול?! הפגנות? חס וחלילה, בחום הזה?! הוקעה של אישי ציבור מושחתים? מה פתאום?! הם נורא משעשעים בטלוויזיה. אבל סטיקר, זה כבר סיפור שונה לגמרי. אני כועס, משמע אני שם סטיקר. שם סטיקר וממשיך במצפון שקט שתרמתי את חלקי בשיח הדמוקרטי. שם סטיקר ונוסע לבדוק אם גם אני בין ברי המזל שזכאים לקבל דרכון של האיחוד האירופי – עוד צורת מחאה פופולרית בקרב "הרוב הדומם".

שלא תבינו לא נכון, עיתון אינו רק צינור להעברת מידע אלא גם שחקן בזירה הציבורית. רצוי ואפילו חובה עליו לעיתים לנקוט בעמדה. גם אם לא ממש ברור מה החידוש בעמדת מעריב נגד השחיתות (כאילו, קודם לא נקטתם בעמדה כזאת?), הבלטת נושא שכזה אף פעם אינה מזיקה. וכן, בואו לא ניתמם, מאחורי המאמר "איפה הבושה" מסתתר קמפיין שיווקי שתכליתו כלל אינה נוגעת לביעור השחיתות בישראל, אלא לעקומת המכירות של מעריב. קמפיין "איפה הבושה?" אינו שונה במהותו מקמפיין "מעריב – עיתון של כולם," פרט לכך שסטיקר כמו "מעריב עיתון של כולם," ספק אם אפילו מו"ל העיתון יסכים להדביק על שמשת מכוניתו, בעוד ש"איפה הבושה?" מסתמן כ"שלום, חבר" הבא.

אין זו הפעם הראשונה שמוכרים לנו מוצר לכל דבר במסווה של אידיאולוגיה חברתית. זה אף פעם לא מריח טוב, אבל אני מניח שזה עדיף מלהשתמש בסקס. בכל מקרה, אם אנשים מוכנים להפקיע את שמשת מכוניתם לפרסומת חינם עבור מעריב, זה עניין שלהם.

מה שמאוד מטריד פה, זה שרובינו באמת מאמינים שעשינו מעשה לביעור השחיתות ושהסטיקרים שלנו גורמים עכשיו לעוזי, ג'ודי, עומרי ויתר אבירי איכות השלטון לשקשק מפחד. תנו לי לקחת הימור פרוע, חלקם אפילו הדביקו את הסטיקר הזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by