בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כוכב נולד: צביקה חלסטרה 
 
 
דניאלה זמיר

לדניאלה זמיר נמאס מגינוני האחלה וה"וואלה ריגשת אותי" של צביקה הדר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בעונות הראשונות של כוכב נולד, סבורה הייתי שצביקה הדר מנחה יעיל וחינני למדי. אני מניחה שאפקט ה"עמך" שהוא כה אוהב להשרות עבד גם עלי – אותה תחושה פמיליארית, נטולת גינונים. אך כבני אדם אנו יצורים מתפתחים, אשר למדים עם הזמן לזהות שטיקים ומניירות, ולהתעייף מהם. ואכן, תשו כוחותי אל מול בחור המגודל.

כאחד היוצרים של התכנית, אני מניחה שלהדר יד גם בטקסטים (אם ניתן לכנות אותם כך) שהוא מלהג מעל הבמה. "בואו נעשה פה שמח", "אחלה", "וויי וויי וויי" ו"וואלה ריגשת אותי", הם חלק קטן מהגיגיו האהובים. יש להעיר, שאם בתכנית בעלת רייטינג מן הגבוהים בטלוויזיה הישראלית היום, השפה דלה עד כדי בוש; לא ניתן לצפות ליותר מבני הנוער המתגלים בכל פעם מחדש, כעילגים.

נכון, אין ספק שמדובר בתכנית בידור ולא בפאנל אינטלקטואלים מתחכמים המדסקסים עניינים שברומו של עולם בשבת בבוקר בטלעד (ז"ל), אך ניתן ליצור תכנית בידור שתכניה אינם מרוממי נפש, אך גם אינה מביכה וורבלית, לדוגמא, 'דאבל דייט', המשודרת ממש באותו ערב, לאחר כוכב נולד.

שאלותיו של צביקה הדר בשלב הראיון האישי עם המתמודדים הן כנראה השאלות המטופשות ביותר שנשאלו בטלוויזיה הישראלית (להוציא תכניותיהן של מיכל זוארץ ואפרת רייטן). "אם היית מכונית, איזה מכונית היית?", "זה יתרון או חיסרון להופיע ראשונה?". מלבד שאלותיו המטופשות וחסרות העניין, הדר הצליח, מבעד מילמוליו השוצפים, לשלוח מסרים חשובים לנוער הישראלי. הוא התריע על הסכנה בכבישים, "תנהגו בזהירות", ואף הביע דעה (דעה?) כנגד האלימות הגואה במדינה, "יש מלא אלימות עכשיו, תרגעו קצת, קחו אוויר".

אפילו את סיפור חייו המרגש של מיכאל קירקילן שעלה מאוקריינה לבדו בגיל חמש עשרה לאחר שסבו שגידל אותו נפטר, הצליח הדר להוזיל עד כדי כאב. קוטע את דיבורו בכל משפט בכדי להעיר הערה דגנרטית או לחקות את מבטאו הרוסי. לאחר הראיון ה"נוקב" עם מיכאל, הדר שש לבשר לו: "ריגשת אותנו, ואחר כך אנחנו נרגש אותך בהפתעה גדולה". חשתי פלאשבק לסגמנט ארעי בראשון בבידור. מתברר כי כוכב נולד מודל 2005 היא לא רק תחרות שירה לגילוי ומיצוב האליל הישראלי הבא, אלא תכנית המגשימה חלומות, "ניסים", בפני הקהל, פעורי הפה ודומעי העיניים. מסחטת דמעות בשקל וחצי.

הדר אירגן שיחת טלפון בין מיכאל לסבתו, ניצבת על המסך המפוצל תחת מטרייה בקור האוקראייני, מבולבלת למדי. גם אני למבוכתי, חשתי מבולבלת. איזה נס משונה, חשבתי לעצמי. האם אין טלפונים בכפר הנוער שמיכאל מתגורר בו? בכל אופן, מיכאל לא זכה ממילא. מזל טוב לשיר ביטון ששמה את דימונה על המפה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by