בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טלנובלה - טוב או רע? 
 
 
טלי לכיש

בכנס תסריטאי טלנובלות שנערך השבוע הציגו המשתתפים גישה אמביוולנטית כלפי הז'אנר אבל קבעו פה אחד "אנחנו לא כותבים דברים רדודים"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"פעם היו לוקחים אותנו לחדרים מעופשים, עוזר תאורן סוג ג' הרוויח יותר מתסריטאי וכל הגישה הייתה כזו שאתה צריך לומר תודה שבכלל מפיקים לך את התסריט. היום כשאנחנו מגיעים לפגישה בחברות ההפקה, פתאום מובילים אותנו לחדרים מוארים, מציעים לנו שכר שמן עוד לפני שכתבנו אפילו מילה אחת ולכל אחד מאיתנו כבר יש סוכן אישי. יצאתי מאחת הפגישות הללו והבנתי שוואלה, אני טאלנט!", כך סיפרה התסריטאית ורד שפירא ('אדומות' ו'החבר'ה הטובים') במהלך ערב עיון שנשא את הכותרת 'תסריטאים וטלנובלות - שחרור או שיעבוד?', ומיצתה במשפט אחד את המהפך שעבר לאחרונה מעמד התסריטאי בתעשיית הטלוויזיה המקומית. מהפכה שהתרחשה בזכות השגשוג והפופולאריות להם זוכה הטלנובלה העברית החדשה, או ז'אנר "הדרמה היומית" כפי שהעדיפו לכנות אותה חברי הפאנל.

עם זאת, כמו הורים לילד בלתי רצוי שלפתע עושה חיל, נראה כי התסריטאים אמביוולנטים ביחסם לפרי יצירתם. חלק מן המשתתפים בפאנל זעו בחוסר נוחות בכיסאותיהם, כמי שחשים תערובת סכיזופרנית של נחת וסלידה. הדיון, רובו ככולו, לווה בנימה מתנצלת, עם אמירות כגון: "אנחנו עושים דברים נחותים בתסריט: מורחים את העלילה במודע, קוטעים סצינות באמצע, ועוד, ואלו הם דברים שלא נעז לעשות בדרמה שבועית. אבל צריך להזכיר שכל המניפולציות הללו מותרות בחוקים של הז'אנר" (יואב צפיר, 'השיר שלנו'), "הכסף היה מפתה. בהתחלה מאד דאגתי שמעורבות בכתיבה של 'פיק אפ' (הטלנובלה העתידית של ערוץ 10, תעלה ביולי. ט.ל.) תהרוס לי את השם, ולכן הסכמתי להשתתף רק תחת הטייטל של 'יועץ קריאייטיב' ... בסוף שקעתי בפיתוח הדמויות והעלילה, וזה ריגש אותי והצחיק אותי וגיליתי שאני נהנה ואוהב לעשות את זה. ככה לאט-לאט הפסקתי להתכחש, והסכמתי לקבל את הטלנובליסט שבתוכי" (אבנר ברנהיימר, 'פיק אפ').

על רקע האווירה הסכיזופרנית שליוותה את הדיון, בלטו שניים שנדמה היה שלא הרגישו צורך להתנצל על עיסוקם. הראשון הוא גל פרידמן - נציג הדור הישן של כותבי הטלנובלות בארץ ומכותבי 'רמת אביב ג'' ו"אהבה מעבר לפינה', והשנייה היא סיגל אבין - המלכה הבלתי מעורערת של הטלנובלות נכון להיום ('משחק החיים', 'טלנובלה בע"מ'), ונציגת הדור החדש של הכותבים. למרות נקודת המוצא הדומה, הציגו שניהם בשורה התחתונה עמדה שונה בתכלית - בעוד פרידמן טוען שמדובר בז'אנר נחות אליו התגלגל במקרה: "למרות שברגע שאני כותב לטלנובלה, מבחינתי אני כותב את הפיצ'ר הכי גדול בעולם ואני גם אקום ב-2 בלילה לתקן משהו שמפריע לי בתסריט", ניצבת אבין בגאווה מאחורי בחירתה וטוענת כי הז'אנר רק הולך ומשתבח וכי "הטלנובלות של היום הן עם הרבה יותר הייפר, קצב והומור ומתן כבוד לצופים".

גישה זו של השניים לז'אנר בלטה לאורך כל הדיון, בייחוד סביב נושאים כמו מקומו של הבימאי, כשפרידמן טוען שטלנובלה מצליחה מתבססת על תסריט וקאסט ראויים, ולכן אין מקום ליצירתיות יתר של הבימאי, ואבין חולקת עליו ומספרת כי שי קפון (הבימאי של 'טלנובלה בע"מ') עושה דברים מופלאים בסדרה, ומצליח להעביר דרך דקויות בבימוי דברים שבדרך כלל היו מתפספסים והולכים לאיבוד.
 
 
נושא נוסף בו ניכרה המחלוקת בין אבין לבין שאר המתדיינים הוא השאלה האם הכתיבה לטלנובלה לא תהיה בסופו של דבר בעוכריהם ככותבים והם לא יצטרכו למעשה ללמוד מחדש כיצד לכתוב תסריט "איכותי". שפירא, שנמנעה לכתוב לטלנובלות "טהורות", היתה נחרצת בדעתה כי כל הרגל של עבודה משפיע עליך באופן חד משמעי לטוב או לרע, וכצפוי, במקרה של טלנולבלה התוצאה היא הקנייה של הרגלים רעים: "אנחנו חלשים בארץ בסאב-טקסט, כי הכל כאן בדוגרי, בתכל'ס. התסריטאים כותבים יותר מידי טקסט ומנסים לדחוף כמה שיותר לתוך סצינה אחת. אז אם אתה מעוניין להתמקצע בשנינויות והברקות, הטלנובלה היא המקום לעשות זאת. אבל פיתוח יכולת הכתיבה למשחק, על כל מורכבויותיה? הטלנובלה רק מפריעה לה", קבעה שפירא. "דווקא ראיתי המון סדרות טלוויזיה מלאות שנינויות וסאב-טקסט, אבל הסיפור בהן נתקע ולא מתקדם לשום מקום", אמרה בתגובה אבין. "אחד הכלים הכי טובים שטלנובלה מקנה לכותב הוא שהראש פועל עלילתית. אם אין לך עלילה - אתה מת. ברגע שאתה חושב עלילתית וצריך לכתוב כל הזמן סיפורים, היכולת לכתוב דמות ולפתח עלילה מתפתחות לאין שיעור. במובן הזה, הטלנובלה היא ביה"ס מצוין לתסריטאים", נימקה.

בסופו של דבר, למרות המחלוקות והגישות השונות לנושא, שררה הסכמה סביב נקודה אחת: כל התסריטאים הצהירו פה אחד כי הם מנסים ליצור את הדבר הטוב ביותר שהם יכולים. "אף אחד מן המשתתפים פה לא מרגיש שהוא כותב דברים רדודים. אנחנו כן מנסים ליצור דמויות אמינות ומורכבות, אנחנו כן מכניסים אותן לקונפליקטים ומנסים לפתור אותם כמו שצריך, ואנחנו בעיקר אוהבים את הדמויות, מתרגשים, שמחים ועצובים איתן", אמר אחד מן הפאנליסטים. אפילו שפירא הצליחה לראות את התרומה של הטלנובלות לתרבות המקומית, וטענה כי "אחת הסיבות לכך שיש כיום יותר צופים בקולנוע הישראלי היא בגלל שהקהל מתרגל לשמוע עברית בטלוויזיה, ולא בשעשועון או תוכנית אירוח. ולכן", המשיכה, "אין לזלזל בז'אנר הזה, כי הוא מקדם תחומים אחרים בתרבות", סיכמה.

יתירה מכך, "יש סיכוי שכתוצאה מהכוח שצברו תסריטאים האבא של הסדרה יהיה גם היותר שלה -התסריטאי, וזוהי בהחלט השפעה שלא ניתן להתעלם ממנה", אמרו כמה מן המשתתפים, ואז באופטימיות מעט מוגזמת אולי, הוסיף ברנהיימר, "בדיוק כמו שערוץ 2 החל כערוץ של שעשועונים ותוכניות אירוח והגיע למה שהוא היום, אני חושב שגם הטלנובלה העברית היא שלב בדרך לזה שהקהל הישראלי ידרוש את דרמות האיכות. גם בארה"ב, כזכור, לא התחילו מ'הסופרנוס' ו'עמוק באדמה'". ועל זה נאמר, נחיה ונראה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by