בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מושבת האהבה/ אילנה ברנשטיין 
 
 
אילנה ברנשטיין

קטע מתוך הסיפור 'מושבת האהבה', אחד משני סיפורי אהבה בכריכה אחת

 
 
 
 
 
 
 
 
 

תמונה שלישית

קול אישה:
איפה אני, האם חלום או בלהה, אין איש סביב, רִגשת עדן או רִגעת גיהינום. הנה זקני אֶרֶץ, עצים טובי צמרת, מאמירים בשמי עלמא. הנה כוורות אדם חלולות, חשופות אִדרה. היקום סובב על ציר הראש, רושם הפרעות קצב. המצפנים מהופכים, המחוגים יצאו מכלל שימוש, צופרי סכנה מבזיקים ייאוש. נפש לא חיה.

אני מתבייתת, על המטרה, נופלת כמו פצצה, התמונה מתברגת בסיבוב עדשה, מְקְטעת עודפים מסוחררים, חם, חם, לוהט, הקולות שוּרוּקים, האדמה סובבת כחוגה. וצבע האור צפוּן פחד, האוויר נשוּף מימן. הבהוב חולף. ואין קולות לזמן. ואין זמן. שתיקת עננים פוקקת אוזניים. המיית עליונים.
הנה הניצבים מזוגגים כרפאים, נבלת הגלדיולה הלבנה, פרחי הקַאלָה הקמוטים, בת שחוק המוות מתוחה כאוהל קרקס, האם החסרתי ממד או פניתי למנוחה נכונה. כאן מתחילים, וכאן מסיימים, כך החצים, מסומנים בגיר על לוח האספלט. אני משווה לחצים.

מערכת כריזה:
הנוסעים מתבקשים להדק חגורות, הטמפרטורה על הקרקע ממוזגת, שקיעה מתמדת, דקלי פרא ולובן גל, צללים ארוכים, כל הפֵּרות אסורים. לנוסעים בחניית ביניים, היזהרו מצַלפים.

קול אישה:
כבר התחלתי במסע, נגזר עלי להמשיך. פגומה או לא, עגומה או מה, כל המתחיל אומרים לו גמור. בתנועת מאכולת, בחיתוך מיתרים, אני הדנה, אני הנידונה, לחיבוק עולם, למנוחה. הצוואר מזדעזע, גוף הצ'לו מתפצע, צליל מצולה. נגן צ'לו נגן, העבר בי יפחתך. הריאות משתעלות חלודה, תיבת התהודה נופחת, השָחיף מוכתם, אני יורקת דם, גונחת, שופכת קשת, קולחת אישקט. נגן צ'לו נגן.

מערכת כריזה:
הראשונים לרדת שכולות ויתומים, אחריהם אהבות נכזבות, בהתרגשות ימתינו האחרים לתורם

ידידת המשפחה א':
את ראית מי יושבת בשורה השנייה?

ידידת המשפחה ב':
שכה אחיה!

ידידת המשפחה ג':
אֶת מי היא חושבת שהיא מרמה?

ידידת המשפחה א':
אהה, פרש המוות

ידידת המשפחה ב':
שפתיו נוטפות אדום

ידידת המשפחה ג':
הוא דווקא נראה טוב

ידידת המשפחה א':
יֵאמר לזכותה שהיא יודעת לבחור

מערכת כריזה:
הנוסעת קול אישה מתבקשת לגשת למודיעין, מר עד- מוות מחכה לך

קול אישה:
הנה היא עולה תפאורת המוות, לא נודעה כמו יבשת אבודה. מתגלה מעט, בהילוך אטי, על פני המים. צריחים מתחדדים בכוונת תחילה, מתגרדים בשמי גַּבַּרְדִּין, החורף כאן לא מנוצח. ברזלים מתחשלים, גצים מתנצנצים, לגיון קובַעי הקבורה מחליף משמרת, אדים מעובים מרובכים מטונפים, עשן כחול צבוע, מכחכחים גרונות לחים.

ידידת המשפחה ב':
את חושבת שבעלים יודע?

קול אישה:
הבמות מסתובבות, התאורות מתחלפות בחיוך מלאכותי. לאס וגאס שחורת שובֶל מתגעשת לקראתי. האם אני עולה או יורדת, טובעת או נמשית. ים הפלסטיק מבעבע, ברק צבוע מנענע אורות רחוקים. ומאחורי הקלעים כבר מוכנים לשלשל את החבל.

צריחת המיתרים בכלובים, הוויולן והצ'לנית, צער בעלי חיים, ואני ביניהם, שלישיית מיתרים, חומקת בלי השמע קול, הנרתיק ריק, לֶבֶד אדום מאוד, שכחתי את הכינור בבית. האם רואים אותי אילמת, דמומת תהודה, חיות הרפאים מתעוררות בבטן הבליעה, הכונו לנחיתה, כך הקברניט, ומפתחי האוורור מנשבים סרחונות גופרתיים, האם זה צבע המוות, ביצה קשה.

מערכת כריזה:
ברוכים הבאים "עד-מוות"

ידידת המשפחה ג':
לפרק משפחה בשביל אהבה?

מערכת כריזה:
כאן המוות חוץ גופי, התודעה חוץ מוחית

ידידת המשפחה א':
להפסיד קריירה?

ידידת המשפחה ב':
אפשר לחשוב איזו קריירה

ידידת המשפחה ג':
לנטוש ילד?

ידידת המשפחה א':
ואיזה בית יפה, ארבע מאות מטר מרובע

ידידת המשפחה ב':
הם הביאו רצפים מאיטליה

ידידת המשפחה ג':
בשביל מה, אני שואלת אותך

קול אישה:
המראות מתחלפים כמו שקופיות, האוויר צווח חתכים בעוצמה מגנטית, זה השקט הנורא קורא לי שאבוא, שתיקת הכפור, מנעולי החושך מיובָּלים ארס אפור, עולמות מכווצים בשלחופית בדולח, האם אני נוסעת בזמן. אהובי, ענני, האם גם אתה כאן, אני מפחדת

מערכת כריזה:
כולם מתבקשים להדק חלקיקים, אנחנו נוחתים

קול אישה:
לא שמעתי ממך כבר למעלה משבוע. נשארתי לבד להתיר גורלות, ומן האדמה מביטות בי עיניים טובות, משוקעות בגלימת עפעפיים. סכיני הבטן מהפכות בבשר הגעגוע, האור השחור מושיט זוג ידיים, היה שלום אהובי, אביט בך מהשמים, כמו אם בתינוק שנרדם.

מערכת כריזה:
הנרשמים לחוויה חוץ גופית מתבקשים להחזיק ידיים

קול אישה:
מהי אהבה? שהיא אהבה

מערכת כריזה:
הנשים בשמלות שחורות, הגברים בחליפות ערב, ברוכים הבאים לנשף, הלילה בחצות

קול אישה:
אני רואה אותך, עדיין אינך שלי

ידידת המשפחה א':
את ראית מה היא לובשת?

ידידת המשפחה ב':
ומה היא עונדת

ידידת המשפחה ג':
הוא נתן לה כל מה שהיא רצתה

ידידת המשפחה א':
מהרחוב הוא אסף אותה

ידידת המשפחה ב':
היא חיה על קופסאות

ידידת המשפחה ג:
הזהירו אותו

ידידת המשפחה א':
בשם אלוהים, היא מדברת אל עצמה או שזה רק נדמה לי

מערכת כריזה:
הידעתם כי האגו שורד את מותו של מוחנו

קול אישה:
אני נלקחת, איזה יופי, ידיים טמירות יעילות משנעות את גופי, לרדת במדורים, להסתובב בדלתות, אני מדליקה סיגריה בבית הנתיבות, טבעות עשן מזעיקות, האם דעתי מתחלפת.

מערכת כריזה:
מות המוח אינו מות התודעה האנושית, מות המוח אינו מות התודעה האנושית

קול אישה:
גובהים קולות השקט, התדר לא אנושי, נובחים כלבי אשמורת, מכסים את כלימתי. נותנים מבטם יושבי ביניים, סרסורי החיים, עמילי המוות, נושכים בי שוכני בין ארץ לשמים, לועסים צוואר, יורקים לְחָיִים, מעבדים את בשרי, ההולכת למות, חותכים בי כבעדות.

מערכת כריזה:
העידן הפסיכולוגי מיצה את עצמו

קול אישה:
כאן בתחום המעבר, בבריכות הניתוק, המוליכוּת גוועת. בחלל העָצֵב האפור, התנועה בלתי נראית, המים אינם משקפים. בבואה אַיִן. ההוויה פושטת צורה, מתפתחת כמו רובוט צעצוע, מחליפה חומר בחומר, וכל מנוד ראש, וכל מבט נישאים אל העבר. כאן כבר לא בוכים.

מערכת כריזה:
עגלת הרגעה לקול אישה, עגלת הרגעה לקול אישה, אנדורפין מופרש בריכוז גבוה

קול אישה:
גופי נעזב מאהבה, שריר הלב נרפה, אי ספיקה. מהי אהבה בלי גוף. מהו לב בלי אהבה. רקמת צלקת. גופי בידיהם, אחים רחומים, אחיות חנונות, הווריד פתוח להקזה, האם מְעבר למוות אורבת התשובה. הנה המנהרה המובטחת, מוארת בשלוות הזמן, אני חוצה את המפתן, הכאב חלף, שפתיי מתעגלות לנשיקה, אור השנים נוגהַּ בגופים המולקולרים, שרשרת של תשוקות, אני רואה את הסוף.


מערכת כריזה:
קול אישה מתבקשת לסור אל המודיעין, זוהי הודעה שנייה

ידידת המשפחה א':
שכּה יהיה לי טוב

ידידת המשפחה ב':
זה קורה לנגד עינינו

ידידת המשפחה ג:
אמרתי לכן, אלו לא סתם שמועות

ידידת המשפחה א':
בכל שמועה יש עשן

ידידת המשפחה ב':
אז באמת יש לה מישהו

ידידת המשפחה ג':
מישהו?!

ידידת המשפחה א':
סלבריטי!

ידידת המשפחה ב':
תצלנה האוזניים

ידידת המשפחה ג':
אני לא מאמינה

מערכת כריזה:
איפה היינו לפני שנולדנו, לאן אנחנו חוזרים לאחר מותנו, כל מה שרציתם לדעת על התודעה המתחלפת

עד מוות:
חיכיתי לך כל השנים

קול אישה:
האם אנחנו מכירים?

עד מוות:
זכרתי לילותינו מקדם, אהובתי של כל הזמנים. הערב בשמונה, אבוא לאסוף אותך

מערכת כריזה:
הנהלת הפסטיבל אינה אחראית לסימולציות מוות שאינן בפיקוח. מוצרים שאינם מסומנים בסמל "עד- מוות" יוחרמו

קול אישה:
האם אני קיימת

גופנֶפֶש: (רואה ואינו נראה)
אייךְ?

קול אישה:
איפה אני, האם חזרתי לעצמי, נאספתי אל אמותיי

גופנפש:
מה עשית?

קול אישה:
איש דיבר אלי משאול הבטן, נפלתי בזרועותיו

גופנפש:
פנייך לאגף התשוקה

קול אישה:
האם אני כלואה?

גופנפש:
האם את כלואה?

קול אישה:
מי אתה, הראה לי את פניך

גופנפש:
אין לי פנים

קול אישה:
האם טוב לי כאן?

מערכת כריזה:
מסע הלוויה של המנוחה קול אישה יוצא בשעה שמונה מבית הנתיבות

קול אישה:
האם אני מתה?

גופנפש:
האם את מתה?

מערכת כריזה:
העישון בבית הנתיבות ובמתקני הפסטיבל מותר לכל הדעות

קול אישה:
האם אני נבהלת, קולות הלב, מסכֵּת אדם, ואדם אַין. עולם שלם נגלֶה אלי, תמונת המוות, תנומת עולם. אני נופלת בזרועות פתוחות לנוח על ענן. עיני התוף מהופכות, מסובבות, בוכנות נגרעות, מבהיקות מראות, ארבע כַּנפות הבטן צונפות, ניגפות, והריקוד חשמל.
אני כבר לא פוחדת. קראתי בשיר: הפשטות הורגת.

הספר ראה אור בהוצאת בבל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by