בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פיטר פן כבר לא ימריא 
 
 
טלי לכיש

פרשנים צופים כי זיכויו של מייקל ג'קסון יהווה מנוף לקאמבק מפואר, אבל טלי לכיש קובעת: אין מצב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מייקל ג'קסון בימים טובים יותר
 מייקל ג'קסון בימים טובים יותר   
מה לא נאמר כבר על מה שהפך להיות המשפט המפורסם ביותר בהיסטוריה של הפופ עד היום? נראה כי אין פיסת עובדה, אזוטרית וחסרת משמעות ככל שתהיה, שהצליחה לחמוק בינות הסיקור הצמוד וחוצה הרשתות והיבשות של 'מייקל ג'קסון - המשפט' (בקרוב הסרט?), עליו נערמו עוד תילי תילים של פרשנויות שונות ומשונות מכל מגוון הדעות האפשרי.

הפרשנות החמה האחרונה, פוסט-קליימקס-משפט-המאה, טוענת כי זיכויו של ג'קסון מהווה מנוף לחידוש ימי הזוהר שלו, והנה עוד שנייה מגיע הקאמבק המוזיקלי שכולם מחכים לו בקוצר נשימה. "הוא עוד יכול להצליח", אמר אנטוניו ".L.A" רייד, יו"ר ומנהל חברת התקליטים Island Def Jam. "הייתי אומר שהוא רק צריך לעשות מוזיקה טובה ולהתרכז בשום דבר אחר פרט לעשיית מוזיקה טובה והופעות חיות מצוינות". האמנם?

ראשית, מייקל ג'קסון כבר שכח מזמן מהי מוזיקה טובה, ואיך בכלל עושים אותה. מי שהיה ילד הפלא של סוף שנות השישים, התבגר באופן חינני לתוך הסבנטיז, וזכה בבגרותו האייטיזית לכינוי "מלך הפופ" ולא בכדי, נתקע בשלב מסוים על אותה המנגינה, ושכח להפוך צד. וכך, מה שהיה הצליל הכי מרענן של שנות השמונים (תשאלו את יצרנית המשקאות הקלים פפסי קולה, שהפכה אותו לזמר הראשון בהיסטוריה שקיבל מיליוני דולרים, 15 ליתר דיוק, בעבור השתתפותו בפרסומת), הפך למנגינה הכי שחוקה של שנות האלפיים. עם יד על הלב, את מי באמת מעניין ביקום המוזיקלי המגוון והעשיר של ימינו ריקוד 'הליכת הירח' האנכרוניסטי שמלווה את הצליל הפופי הלעוס והאנקות הג'קסוניות הטיפוסיות, שמהן הוא מסרב בתוקף להיפרד?
 
 
אבל נשים לרגע בצד את האספקט המוזיקלי של קאמבק שכזה, ונבחן את עצם היתכנותו מן ההיבט התקשורתי הרחב יותר של תופעת 'מייקל ג'קסון'; בתהליך שהחל במקביל ובצמוד לשרשרת הניתוחים הפלסטיים שעבר, הפך ג'קסון מאליל פופ בינלאומי, לתופעת טבע ביזארית שמאפילה על כל פרסונה אפשרית שניתן לייחס לו, בין אם זו המוזיקלית - הגדולה מן החיים עצמם, או אפילו זו כאיקון תרבותי מכונן ונערץ. במבט לאחור נדמה כי לצד כל השתלת שיער מלאכותי או שיוף של עצמות הפנים, התחולל בחייו של וואקו ג'אקו מאורע נוסף, שדרדר אותו עוד קצת לעבר השפל בו חזינו בחודשים האחרונים.

וכרגע זה כבר ממש לא משנה האם ג'קסון אחראי לאופן התמוה בו התנהלו חייו, או שמדובר ברצף בחירות שנעשו רובן ככולן בידי פמליית המלווים מלחכי הפנכה שלא עוזבת אותו לרגע. מה שחשוב הוא - שבשורה התחתונה, מייקל ג'קסון הוא בעיקר דמות מעוררת רחמים מאין כמוה, ולא מן הזן המסמפט שבהם. כך, אם פעם עוד רצינו לחבק אותו ולנחם אותו על הילדות הקשה שהוא חווה, היום, אחרי סיפורי הפדופיליה עם ילדים חולי סרטן, האשפוזים התכופים, הפיג'מות, פשיטת הרגל ושאר המטעמים, אנחנו מפחדים להתקרב אליו ברדיוס שהוא פחות מ-100 מטר, פן הטירוף והנאחס ידבקו גם בנו. ללא ספק, מייקל ג'קסון של היום הוא הלוזר האולטימטיבי, שלא לומר 'מצורע העל' של התרבות המערבית. עכשיו תראו לי מישהו שרוצה להעריץ מגה-לוזר שכזה, חוץ ממצביעיו של שמעון פרס.

כנראה שמצבו הנפשי הרעוע וגופו המתפורר הם רק מראה חיצונית לעתיד הקריירה הג'קסונית. ג'אקו וואקו כבר עלה מזמן על המטוס ל'ארץ לעולם לא', ושום דבר שהוא יעשה לא יוכל להסיט את הטייס האוטומטי ממסלולו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by