בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הסיפור שאינו נגמר 
 
 דווקא לא בשירותים   
 
שירה גל

רוב הספרים בעולם הם גרועים ובכל זאת אנשים קוראים אותם. איך ולמה? שירה גל מגישה את המדריך המלא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
במהלך חיי נפלו לידי עשרות ספרים שרק התקציר על גב הכריכה שלהם גרם לי יסורים רבים, אבל הייתי חייבת לקרוא אותם, עקב החינוך הפולני הקפדני שקיבלתי, הגורס כי כל מה שהתחלנו יש לסיים עד הסוף – מתוך כבוד היסטורי לאנשים שאין להם. סבלתי בכל פסקה ונאנקתי בכל דפדוף, אבל כשהגיע סוף הסיפור לא יכולתי שלא לבכות מהקלה והתרגשות, והטראומה הרגשית התפוגגה לנוכח התעצמות האגו, על כך שעמדתי במשימה בכבוד.

כי ספרים גרועים הם כמו תאונת דרכים, כמו שיעורי בית, כמו טפסים של ביטוח לאומי. חייבים לעשות אותם, זה חלק מהחיים. אין טעם להתחיל לחשוב מה יותר גרוע – הניסוח או העלילה, אין טעם להתעצבן, ובעיקר אין טעם להאמין שלקראת עמוד 289 המצב ישתפר ולפתע יגיע הפאנץ' שיהפוך את זוועתון המשרתות הנ"ל לתנ"ך החדש. אם לדחות את הקריאה לזמן אחר, נוח יותר – זה כבר עניין של טעם אישי. אני גורסת כי חייבים לסיים את הספר כמה שיותר מהר, אפילו בחצי מהזמן שלוקח לכם להתמודד עם ספר רגיל. וזאת מכיוון שברגע שמגלים כי הספר הגרוע אכן גרוע, אפשר להתחיל לרפרף מעליו, ורק מידי פעם להתעמק בפסקה מטופשת במיוחד, בניסוח עילג להדהים, או בתפנית עלילתית שעושה לכם בעיקר חשק לרוץ ולראות "השיר שלנו", כדי להחזיר למנת המשכל את הנקודות האבודות.

אם אתם שייכים לאסכולה שמעדיפה את גישת העינוי האיטי, מומלץ לשמור את הזוועה בהישג יד עד לרגע המתאים, כמו למשל לאחר מריבה עם החבר. כך תוכלו לדפדף בו באדישות כאשר שתיקה מעיקה מרחפת בחלל החדר. אפשר גם לבהות בשורות בזמן שאתם מחכים שיבואו לאסוף אתכם ליציאה, או לחילופין ממתינים לאורחים שנתקעו בפקקים. לא מומלץ: לקחת את הזוועה איתכם לנסיעה ארוכה או טיסה. נכון שזו הזדמנות נהדרת להיפטר מהמשימה אחת ולתמיד, אבל היות ומדובר במקום סגור שאין לכם שליטה על הנעשה בו, ואין לאן לברוח, אתם עלולים למצוא את עצמכם בתהליך של התחרפנות איטית ומייסרת.

אחת השאלות שמטרידה אותי בכל פעם שאני נתקעת עם ספר גרוע, היא האם כדאי לי לדפדף בו בזמן האוכל. מצד אחד, זה לא נימוסי. מצד שני – אז מה, זה לא כאילו אנחנו חיים בהולנד. כאשר קוראים בזמן הארוחה, העיניים מרפרפות, דיפדוף מתרחש, אבל אפשר להיות רגועים – המוח לא קולט דבר, הוא עסוק בלפרק אנזימים. סוגיית השירותים? לצערי, אינה רלוונטית בעיני, מכיון שזה שלושה דורות קוראים אצלנו מגזינים בחדר הכבוד, ומי אני שאשבור את השרשרת.

עוד דרך טובה להיפטר מספרים גרועים מבלי שירגישו זנוחים היא לקרוא אותם בזמן שיחת טלפון עם נקבה קשקשנית למשל. מצד אחד – אתם לא באמת מקשיבים, מצד שני – אתם גם לא באמת קוראים, כך ששני הצדדים (הקשקשנית והספר) יוצאים מורווחים, וגם אתם מרוויחים כפליים, מכיון שגם מילאתם את חובתכם הנימוסית כלפי הזותי, וגם התקדמתם עוד כמה עמודים בויה דלורוזה. ואם לחבוץ עוד קצת אופטימיות מהחיים הנהדרים האלו – הפסקת פרסומות היא עוד הזדמנות נהדרת לרדת על כמה עמודים, כי בואו נודה בזה – בסופו של דבר מדובר באותו חרא, רק המדיה שונה.

לסיכום – ספרים גרועים אינם גרועים באמת. התוכן שלהם אומנם מחפיר ומקומם, אבל הם שמישים בכל מצב שבו אתם לא באמת רוצים להתרכז במשהו, אבל זקוקים לאתנחתא מהמציאות – השרו את ראשכם בשטויות הנבובות אך מתיימרות של המחבר, ולכשתסיימו, שתו כוס מים, ותזכרו – זה רק סיפור.

לפרויקט שבוע הספר 2005
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by