בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ראיון בסוודר צמוד 
 
 
טלי לכיש

הזמרת האלוהית רושין מרפי (אקס מולוקו) תופיע מחר בישראל. לטלי לכיש היא סיפרה על האלבום החדש, החבר הישן ואיך בתור ילדה בכלל שנאה לשיר: "ההורים שלי הכריחו אותי"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הכל התחיל בסוודר צמוד ובחורה חצופה

מרפי בצילומי הקליפ 'If We're In Love' (מתוך האתר הרשמי)
 מרפי בצילומי הקליפ 'If We're In Love' (מתוך האתר הרשמי)   
ר-ו-ש-י-ן מ-ר-פ-י. תגידו את זה. רק הצליל של שמה, כשהוא מתגלגל באיטיות על הלשון, מקנה לה אפיל יחודי שנחרט בתודעה ולא מרפה. היא עצמה, בדיוק כמו מולוקו - הרכב הפופ-האוס-אלקטרו שחלקה עם בן זוגה לשעבר - מארק בריידון, תמיד נדמתה בעיניי לעוף מוזר בעולם המוזיקה: מעין שילוב חד פעמי של אלילת סטייל עם פאסון בריטי קריר (שיכולה לעשות בית ספר לכמה וכמה עורכי מגזיני אופנה), עם יכולות הבעה קוליות מרתקות - אלמנט נדיר בפני עצמו, כשמדובר בז'אנרים האלקטרוניים של עולם המוזיקה.

הזוגיות, גם זו המוזיקלית וגם זו האישית, בין בריידון ומרפי, נולדה לגמרי באקראי, כשמרפי - צעירה אינדבידואליסטית ועצמאית בת 19 (היום בת 30), התחילה עם בריידון במסיבה, תוך שימוש בליין שהפך לקלאסיקה (וגם לשמו של אלבום הבכורה של הצמד): "האם אתה אוהב את הסוודר הצמוד שלי? תראה איך הוא מתאים לגוף שלי". הניצוץ שנוצר במפגש המקרי בין בריידון, שכבר הספיק עד אז להשתפשף בהרפתקאות מוזיקליות בסצינת ההאוס המתפתחת של שפילד, לבין מרפי חסרת הניסיון אך מלאת המוטיבציה, יצר מערכת יחסים פורייה ולוהטת, שהניבה ארבעה אלבומים משובחים.
 

"לא אהבתי לשיר"

 
אך עם כל הכבוד לבריידון, שעל נפלאות כישורי ההלחנה, ההפקה והמיקסינג שלו היינו שמחים להרחיב בפעם אחרת, הזהות הכמעט טוטאלית בין מרפי למולוקו, לא נוצרה יש מאין. עוד לפני שהוא חזה בדמותה החזקה והתיאטרלית, היה זה קולה של מרפי שלכד את תשומת ליבו של המאזין, עם נוכחות של דוגמנית צמרת ויכולת מופלאה להשתנות בין רגע באופן מושלם. קצת קשה להאמין כששומעים שמדובר בבחורה שבכלל שנאה לשיר ותכננה ללמוד אמנות בקולג'. "הפכתי לזמרת לחלוטין במקרה, כשפגשתי את מארק", היא מספרת בראיון טלפוני. "לא אהבתי לשיר בתור ילדה. ההורים שלי הכריחו אותי מידי פעם, ושרתי את 'אל תבכי בשבילי ארגנטינה' כשהייתי ממש קטנה. כשהגעתי לגיל 13-14, לא רציתי לשיר יותר בכלל, לעולם".

אז איך בכל זאת השתכנעת להתחיל לשיר?
"ובכן, היה איזה בחור אמריקני בחברת התקליטים בזמנו, שהיה בעל אישיות מאד בומבסטית. מארק ואני נהגנו לתת לו קטעים עם כל מיני רעשים מוזרים, ביניהם דגימות של קולות שלי שנועדו להכניס קצת אנושיות לטראקים האלקטרוניים. והבחור הזה היה יושב לו ככה במשרד, ושומע בסך הכול רגע קטנטן של שירה, ועושה רווינד ופליי, רווינד ופליי, שוב ושוב, ומתחיל לצרוח לעבר מארק: 'אתה חייב לגרום לה לשיר, מארק! הבחורה הזו נשמעת כמו נינה סימון!". בסוף הקשבנו לו, והתחלתי לשיר."

אז היום כבר השלמת עם העובדה שאת זמרת?
"או, כן. בטח שאני זמרת עכשיו."
 

הקול עובר לקדמת הבמה

 
ועוד איזו זמרת. לאחר 8 שנים, נפרדו מרפי ובריידון, גם כזוג בחיים וגם כהרכב מוזיקלי. מרפי אספה את השברים, ושנתיים אחרי אלבומו האחרון של הצמד - Statues, היא שבה עכשיו באלבום סולו שהוא פנינה ייחודית וקסומה - פרי שיתוף פעולה בינה ובין המפיק והיוצר המחונן מת'יו הרברט, מאבות המיקרו-האוס (שכבר עבד עם הצמד על רמיקסים לשיריהם בעבר).

אם באלבומים של מולוקו, קולה של מרפי היה עוד כלי משוכלל במכלול הכלים שהצמד עשה בהם שימוש, הרי שב-Ruby Blue, אלבום הסולו החדש של מרפי, הוא נמצא בקדמת הבמה, עד שלעתים נדמה כי כל החומות נפלו ואין דבר הניצב בינה לבין המאזין. יכולתי לדמיין כיצד היא עומדת ממש מולי - שרה רק לי, כאילו היה מדובר בהופעה אינטימית של זמרת ג'אז מן האסכולה הישנה, המתרחשת באולם קטן, אפלולי ומלא עשן כחלחל.

למרות שיתוף הפעולה עם הרברט, נראה כי Ruby Blue הוא הכרזת העצמאות שלה אל מול בריידון בפרט, ומול התעשייה בכלל. "בכל דבר שאני עושה אני משתפת פעולה עם עוד מישהו, בין אם זו עטיפת האלבום האלבום, ההופעה, או הקליפים. הפרויקט כולו, לעומת זאת, הוא פרויקט סולו - הכל מתחיל בי - ההשראה לדבר כולו מגיעה ממני. אני פשוט עובדת עם אנשים אחרים על כל האלמנטים", היא אומרת.
 
 

סאונד של פומפיה ומחברת

מרפי בדיוקן שיצר סיימון הנווד - האמן האחראי על הארטווק של האלבום
 מרפי בדיוקן שיצר סיימון הנווד - האמן האחראי על הארטווק של האלבום   
איך היה לעבוד עם מישהו הוא גם בן הזוג שלך? את מרגישה שזה תרם ליצירתיות שלכם או הפריע?
"אני חושבת שזה תרם. כלומר, לא הכרתי משהו אחר, ככה שבסופו של יום, זה הביא אותי לתעשייה מתוך עמדה מאד חזקה. היינו מאד ממוקדים והיינו יחידה שמכילה את עצמה - כתבנו הכל ביחד, הפקנו הכל ביחד, בנינו אולפנים ביחד... כך שלמעשה, הזוגיות החזקה הזו הביאה אותי למצב שבו יש לי שליטה, ושבו אין קלט ממקורות חיצוניים. וכעת, זוהי למעשה הדרך היחידה שאני מכירה לעשיית מוזיקה: עם עוד איש אחד בלבד, עם עשיית שימוש באולפן ככלי כתיבה, כלי הקלטה, כלי הפקה וכו' - ללא צורך באנשי מקצוע. ולכן, אני לא יודעת איך לעשות את זה עם עוד 25 כותבים, מיליון מפיקים, וכו'. בשורה התחתונה, אני לא יודעת לעשות מוזיקה 'בחברותא'".

ותהליך יצירת האלבום עם הרברט היה דומה לזה שחווית עם בריידון?
"כן, במובן הזה - בוודאי שזה היה אותו דבר. זה שמשהו שעשינו בעצמנו ולבד. אני מניחה שאם הייתי מתחילה לכתוב מוזיקה עם להקת פולק למשל, אז זה היה מאד שונה מהאופן שבו עבדתי עם מארק."

ולא לקחת על עצמך אף תפקיד חדש באולפן?
"ההבדל העיקרי היה שהסאונד נשאב ממני. זו הדרך שבה מת'יו עובד: הוא ביקש ממני להביא לאולפן חפצים שיש להם משמעות עבורי, ואז הוא ביקש ממני ליצור באמצעותם צלילים, כמו לחבוט את המחברת האישית שלי במיקרופון - כך שלמעשה יצרנו מאפס את כל הסאונד."
 

"ככל שאתה מתבגר אתה הופך מודע יותר למה שאתה מרגיש"

 
אם כך, את סבורה שהאלבום הזה יותר אישי מאשר האלבומים הקודמים של מולוקו?
"אני סבורה שכל אלבום שעשיתי הופך יותר ויותר אישי, וזה לא בגלל ששיניתי כיוון ועבדתי עם מישהו אחר; ככל שאתה מתבגר אתה הופך מודע יותר למה שאתה מרגיש. כשאתה בן 19, פשוט אין לך את המטען הרגשי לשאוב מתוכו לכתיבת השירים שלך."

וההליכה לכיוון יותר אקספרימנטלי, הגיעה מתוך השינויים שהתרחשו בחייך, או שהיה זה הרברט שמשך לשם?
"זה הגיע משנינו. היתה בינינו הסכמה מוחלטת לגבי האופן שבו אנו רוצים לגשת לאלבום הזה. אני חושבת שזה היה ההבדל העיקרי בין האלבום הזה לבין האלבום הקודם שעשיתי (Statues - האלבום האחרון של מולוקו מ-2003. ט.ל.), שבמהלך עשייתו הייתי מצויה בקונפליקט רב עם מארק."

איך באמת זה היה לעבוד עם מישהו שנפרדת ממנו?
"בכלל לא היה קל. נפרדנו ממש לפני שהתחלנו לעבוד על האלבום, ככה שניסינו לשרטט מחדש את הגבולות של מי-עושה-מה באולפן, והייתי צריכה להילחם - השגתי את מה שרציתי בסופו של דבר, אבל זה היה מאד מעייף להגיע לנקודה הזו."

קיימת אופציה לאלבום נוסף של מולוקו?
"אין כאן שחור ולבן. זו בהחלט אפשרות."

בינתיים, חובבי מולוקו יכולים להתענג על אלבומה החדש של מרפי. אל תטעו, מדובר באלבום מורכב, שהכימיה עימו אינה מיידית. יש להתמיד ולתת לו כמה סיבובים לפני שהוא גדל עליך - אבל אז הוא לא מרפה. הוא עמוס בצלילים, רעשים, צורות, רפרנסים ואווירות מתחלפות, וההאזנה לו היא כמו בילוי ביריד הגדול שהגיע העירה. לכן, כמו האלבומים של מולוקו, וכאן זה בא לידי ביטוי אף באופן יותר מובהק - כל ניסיון לסווג אותו תחת ז'אנרים ספציפיים הוא עקר מיסודו. אם אתם נמנים על כת מעריציה של מרפי ואהבתם את החידוש שהביא מארג הצלילים הייחודי של Bodily Functions להרברט, הו כן, חבילת הסרטים הזו היא בשבילכם.
__________________________________
רושין מרפי בהופעה, מחר (שלישי), ה-28.6, Orange Music Experience, נמל חיפה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by