בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הופעות: ריטה בפיתה 
 
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי התאכזב מההופעות של לירז צ'רכי ושל מטרופולין, אבל הוא ממליץ בטירוף על תומר שרון

 
 
 
 
 
 
 
 
 

לירז צ'רכי – הופעת בכורה

לפני כחודש הוזמנו להשקת הופעת הבכורה של הזמרת העולה. הארוע לקח מקום במועדון 'האומן 17' בת"א, כששעת תחילת ההופעה הוצגה בבהירות על גבי הקומוניקט שנשלח – 21:30. באיחור סנוב אופייני, מהול באילוצים טכניים, הגעתי בבושת קלה אל מרכז הארועים חצי שעה אחרי השעה עשר, כששום דבר עדיין לא התחיל.

האווירה באומן דמתה לצפייה מתמשכת בכתבת תחקיר של ערב טוב עם גיא פינס. כל המי ומי היו שם, מתחככים איש ברעהו, כיאה להשקת הופעה בכורה של הד-ארצי. האמת היא שלמרות שאיחרתי קלות, היה די מעצבן להמתין עד 23:30 לתחילת ההופעה, שעתיים אחרי שהוזמנו.

לירז צ'רכי עלתה חגיגית לבמה, התרגשה מאוד, וחגגה יום הולדת באותו היום. קודם כל, מזל טוב. מעבר לזה הכל היה באמת נורא. תחילה לא מובנת לי בחירת 'האמן 17' כמקום להופעת בכורה. הסאונד היה ממש זוועה והמוסיקה נשמעה רע. את צליליי הגיטרות לא היה ניתן בכלל לשמוע, והדמיון המוסיקלי עבד שעות נוספות. כמו כן, כל הסלבז שאפפו את החדר, לא פסקו מלדבר, ומתוך כל זה עוד השתדלתי להסכית לרחשי ליבה של הזמרת.

לירז צ'רכי מתוקה מאוד, אם כי מאוד מזכירה את דודה ריטה היקרה, שהמדור נוצר את דמותה בלילות. היא נשמעת יותר מדי כמוה, לאו דווקא בגוון הקול (מה שיכול לעבור) אלא יותר בגלל ההגשה. אם זה בתנועות, במבטים, ובכל דבר. אם נתעלם מזה ונהיה לרגע עיניינים, גם החומר המוסיקלי שלה מפיל אותה. בעלה המוכשר, זיו קו'זו, אכן מוסיקאי נפלא, אבל הלחנת שירים, מה לעשות, זה לא הצד החזק שלו.

לשירים שלה יש הרגשה של משהו שכבר שמענו, ביחוד אלה שנכתבו על ידי קו'זו. דווקא השיר 'אל תפסיק עכשיו' שכתב לה יהודה עדר, ועבודה שלה עם ארי גורלי ('שיר מנוחה', מקום רביעי בפסטיבל השירים של ישראל), לוקחים אותה למקום יותר מפוקס וטוב. המדור מאמין שאם היא תמצא לעצמה כותבים ומעבדים אחרים, ותעבוד יותר על הגשה מקורית, היא עוד עתידה לנחול הצלחה. בגלל שהיא נשמה. כמו ריטה, נו מה?

לירז צ'רכי בהופעה: לירז צ'רכי – שירה ; זיו קוז'ו – קלידים ; שמוליק דניאל – תופים ומחשב ; יונתן אלבלק - גיטרות ; עדי הר צבי - בס
 

מטרופולין – הופעת בכורה

מטרופולין
 מטרופולין   
אם הטראומה המוסיקלית/תרבותית לא עשתה את שלה בהשקת הבכורה של לירז צ'רכי, אז את ההשלמה קיבלנו בטוב במופע הבכורה של מטרופולין – הפרוייקט של עופר מאירי. ההשקה לקחה מקום במועדון ה'זאפה' בתל אביב. הסאונד, ברוך השם, לפחות היה מכובד.

צר לי אם אינני משתתף בחגיגות ההילולה והשמחה שעוטפות את הפרוייקט מכל קצוות התקשורת. ההרגשה הכללית שלי אחרי האזנה לאלבום ולהופעת הבכורה, היא כמו ללכת עם הדור המי-יודע-כמה של הטמפונים. ללכת עם אבל להרגיש בלי.

מה שיש בפרוייקט הזה הוא מאגר עצום ומכובד של מוסיקאים מאוד מוכשרים, שעם כל הרצון הטוב לא מספקים את הסחורה. חלילה לא נאמר מילה רעה על ההפקה ועל הסאונד המאוד מושקעים ולא מתפשרים, אבל התוכן מאוד חלול וכמעט ואין בו כלום. עופר מאירי עולה על הבמה בביטחון מלא, ובצדק, מעיד על עצמו שהוא לא מתרגש, ואני לא מצליח למצוא בסאב-טקסט שלו שום דבר ציני.

ואיפה הבעיה טמונה? בטקסטים, חברים יקרים. המדור בהחלט מפרגן להצלחה של 'חזירים' ושל 'לא אומרת כלום', אבל מה לעשות שהטקסטים סתמיים, כלליים מדי, ואי אפשר להתחבר לשום דבר. כתיבה מאוד מאוד בוסרית, עם הפקה מוסיקלית עצומה ולחנים מושקעים, יוצרים פער עצום, שאם לא ידאגו לטפל בו בקרוב, ספק אם אוהב מוסיקה ישראלי אמיתי ימצא את עצמו מתחבר לפרוייקט לתקופה ממושכת.

מתוך 'לא אומרת כלום': "היא לא אומרת כלום / לא מספרת כלום / רק לפעמים בלילה בוכה קצת / אבל לא מספרת כלום / וכל היום כל היום / אנשים מתאספים שואלים מדברים המון". הטקסט, מה לעשות, חלול ומאוד חסר, כמעט כמו שאר השירים. אני אישית אוהב סאב-טקסט, אבל בתוך טקסטים מאוד ברורים. משהו בסגנון ללכת בלי ולהרגיש עם.

מטרופולין בהופעה – הפרוייקט של עופר מאירי – משתתפים: עופר מאירי, מאיה מאירי, דנה ברגר, קרני פוסטל, ברק גביזון, אפרת גוש, שרונה נסטוביץ', אמילי קרפל, קרן מלכה ורוני אלטר
 

תומר שרון שר

 
במסגרת פינתנו "היינו שם קודם", אנו נוהגים לתת כאן מקום לאמנים מתגבשים, כאלה שאין להם גב רחב מאחוריהם, ואנחנו מאמינים שמגיע להם. בדיוק מהסיבה הזאת החלטתי הפעם להקדיש את המדור לתומר שרון, הלוא הוא תומש.

תומש הוא כבר שם ידוע בעולם התיאטרון והמשחק, ולפני 5 שנים בערך, עבר משבר אישי ומקצועי, מה שגרם לו לשבת ולכתוב שירים. את הדיסק שלו 'בלוזר' (נענע דיסק) הוציא לפני יותר משנה, וכבר כמה זמן שהוא מופיע בכל רחבי הארץ, ואוסף חומרים לאלבום שני.

ההיכרות שלי עם תומש לקחה אותי למקום מאוד קרוב למוסיקה הישראלית, שהלוואי ויהיו עוד כמוהו. גם בגלל בעיות תקציב כמובן - אין לו יחצ"נית, אין לו מנהל אישי, ולפני שהוא מופיע מול קהל מצומצם בג'ה פן, הוא הולך ומחלק בעצמו אלף פליירים. לא שיש משהו רע במנהל אישי, אבל נחמד שגם יש משהו אמיתי מאחורי זה. תומש מגיע לקהל שלו הכי קרוב שאפשר, מתנער לחלוטין מעמדת הסלב שגם ככה לא הכי מתחבר אליה, ונותן הופעה מכל הלב.

בהופעה שהיינו במועדון הג'ה פן, היו בקושי 30 אנשים. תומש ירק דם על הבמה, בשילוב קטעי קישור מצויינים, וקשר בריא עם הקהל. החומר שלו מאוד לא מתפשר, רוב הטקסטים כבדים לצד קלילים יותר. בעיקר הוא שר על התקופה הרעה שעברה עליו, ועדיין משלב שירים חדשים שלא מופיעים באלבום. המוסיקה, הנגנים והעיבודים המוסיקליים משרתים נאמנה את הלחנים ואת הטקסטים. היה מקום בג'ה פן לכל דבר – ל-30 אנשים, לאלכוהול, לסיגריות, לרצפה הדביקה ולזיעה של החברה' על הבמה.

להופעות רחוקות בצפון הוא נוסע עם סובארו פשע שהוא לווה מחבר שלו, מעמיס עליה את הנגנים והציוד והולך לכבוש את העולם. אין לי משהו עקרוני נגד מקצועיות, יחצ"נים וכו'. אבל לראות את תומש בהופעה ולהרגיש אותו כזה קרוב, זלא יכול שלא לחמם את הלב, ולשפוך אור על תרבות המוסיקה בארץ. מה שנקרא ללכת עם ולהרגיש עם, אם תרצו.

תומש בהופעה – תומש – שירה, גיטרה (שלושה מיתרים) וקלידים ; שרלי סבח – גיטרה ; מיכאל גיא – בס ; יונתן לב – תופים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by