בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כתבת ספיישל + בונוס 
 
 `מתחת לעור`. עטיפת האלבום   
 
יואב ליפשיץ

למי איכפת שאווריל לאבין יכולה לאכול פיצה בלי להשמין? ומי מרוויח מה"מהדורות המיוחדות" חוץ מחברות התקליטים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
'אידיוט אמריקאי', עטיפת האלבום
 'אידיוט אמריקאי', עטיפת האלבום   
האם "אמריקן אדיוט" של גרין דיי הוא באמת זריקת מרץ לקריירה המנמנמת שלהם, או שמא הזרקת בוטוקס? האם אווריל לאבין היא אלאניס מוריסט בהתהוות או לירון לב (הזכר, לא הנקבה) בהוויה? השאלות הללו דווקא לא לא מטרידות אותי יותר מדי. הוצאתם מחדש של שניים מאלבומי המיינסטרים רוק המצליחים בשנה האחרונה, במה שזוכה לכינוי "מהדורה מיוחדת", היא הזדמנות מצויינת לדיון על האופן שבו חושבת זו שעונה לכינוי "התעשייה".

Under My Skin, אלבומה השני של אווריל לאבין, הספיק תוך זמן קצר, יחסית קצר לאלבום לועזי, להגיע למעמד של אלבום זהב בארץ, וזאת לאחר שאלבום הבכורה של הסינגר/סקייטרית הקנדית משנת 2002 היה לאלבום הנמכר ביותר במילניום הנוכחי - אם להאמין למחלקת יחסי הציבור של 'הד ארצי'. גם גרין דיי אינם קוטלי קנים בארץ ובעולם - כאן טוחנות התחנות בעיקר את 'Boulevard Of Broken Dreams', ובבריטניה 'Wake Me Up When September ends' הגיע למקום הראשון ברדיו. הלהקה גם הספיקה לקטוף את פרס הגראמי על אלבום הרוק של השנה, והנה בדיוק בשבוע שעבר זכתה ל-8 מועמדויות לטקס פרסי ה-MTV, ובכך הקדימה את מיסי אליוט, גוון סטפאני ו-U2, והשלימה שנה מסחרית מוצלחת למדי מבחינתה, עם אלבומה השביעי (מספר טיפולוגי - סימן לסגולה טובה).

שני אלבומי הקייטנה הללו אמנם שייכים לבציר 2004, אך אין כמו קיץ 2005 והחופש הגדול כדי לתת להם פוש נוסף במדד המכירות. השיטה פשוטה - הוצאה כאילו מיוחדת של האלבום בנוסף לדיסק די.וי.די שלם בנוסף! אך הבעיה היא שאף אחד משתי הקומבינציות המצורפות אינה באמת מארז די.וי.די מפתה. אין כאן אף התייחסות רצינית למאפייני ויכולות המדיום. אין כאן באמת חומרים חדשים או פיצ'רים מענייניים. אין כאן שום מוצר בעל יתרונות אמיתיים על פני המהדורה הלא-מיוחדת. עושה רושם שכל העסק מושתת על איזו הילה מסויימת ששלוש אותיות לועזיות טכנולוגיות אמורות לייצר. כשפורמט ה-CD עוד היה בחיתוליו, אנשים חשבו שזה באמת רעיון מגניב להחביא בו קטעים נסתרים לפני תחילת האלבום, רק מפני שזה היה חדשני, כי זה לכאורה מנצל את יכולות המדיה הדיגיטלית ומציג אותן לראווה.

אווריל לאבין עוד יוצאת יחסית בחורה עם כבוד. בנוסף לדיסק האודיו עם שירי האלבום, ניתן למצוא דיסק המכיל 2 סרטונים רוקומנטריים בהם אווריל מדברת על ההקלטות וכתיבת השירים ועל סיבוב ההופעות הנלווה אליו (בסך של כשלושת רבעי השעה). אמנם אין כאן גילויים מרעישים (אווריל בבאקינגהם פאלאס, אווריל אוכלת פיצה ולא משמינה), אך יש סיכוי שמעריציה הצעירים יהנו מהם עד מאוד, וגם מארבעת הקליפים המצורפים.

מה שבכל זאת מקומם הוא שאפילו לא טרחו לערוך את הסרטים כמו שצריך - כאילו הוקלטו ישירות מההקרנה הטלוויזיונית, לא נחתכו מהם המעברונים לפרסומות (אולי בחברת התקליטים שלה לא בטוחים ששלפוחית השתן של קהל היעד מסוגלת להחזיק מעמד 22 דקות רצופות). גם העובדה שארבעת קטעי הבונוס בדיסק המקורי - 4 משירי האלבום בהופעה חיה - לא מובאים בפורמט די.וי.די, מעידה על זלזול מסוים וחוסר בקריאטיביות. הרי זהו בדיוק המקום בו צריכות להיפגש הטכנולוגיה החדישה וחברות התקליטים. דיסק די.וי.די לייב הוא אולי הסיבה המוצדקת ביותר להוציא דיסק הופעה, שכפורמט סוני בלבד הוא יכול להתפספס, וכמוצר הוא מביא בדיוק את האלמנט המכריע בכל הופעה טובה - הוויז'ואל. אני בטוח שרוכשי הדיסק היו שמחים לראות את הגופה השדופה של לאבין מקפצת על הבמה ולהזיע יחד איתה. אם זה היה כך, אכן היה מדובר בניצול מקסימלי של המדיה.
 
 
דווקא גרין דיי, שבפופוליסטיות רבה מתיימרת לייצר אמירה חברתית כלשהי נגד משטרו של בוש ג'וניור, יוצאת כאן כבריון אמריקאי קפיטליסטי חסר בושה, ומוציאה בעצם את אותו המוצר פחות או יותר באדרת חדשה ונוצצת. דיסק הבונוס המצורף כולל בסה"כ שניים מארבעת הקליפים שיצאו מהאלבום עד עתה ('בולוורד' ו'הולידיי') ואת המייקינג אוף שלהם. גרין דיי היא להקה עם הסטוריה ענפה מאחוריה, וישנם מספיק קליפים וקטעי וידאו בארכיוניה, על מנת שאפשר לעשות מהסיפור שלה די.וי.די כמו שצריך, עם ראיונות עומק וסצינות נדירות באמת. אני בספק אם למי שעוקב אחרי הלהקה מתחילת דרכה יש מה ללמוד מהסרטים הללו - בשביל לצפות בשני הקליפים הנ"ל לא צריך לטרוח ולהכניס את הדיסק למערכת, מספיק לפתוח את MTV או להוריד באינטרנט. דיסק הבונוס הזה הוא במקרה הטוב פרומושן ל-די.וי.די עם "הסיפור האמיתי" שלבטח יצא יום אחד, כך שמדובר למעשה בצעד מסחרי מתוחכם ומכופל.

וזה באמת מה שמטריד אותי קצת. האם ב'הד ארצי' חושבים שבישראל כדאי לעבוד לפי מודל השוק היפני, בו הצרכנים משוגעים על כל מיני גאדג'טים לא מועילים, בונוסים מיותרים ומהדורות מיוחדוג'ות? יש הגיון בצעד הזה, ישראלים הרי תמיד מחפשים מתנה חסרת ערך כלשהי, מבצע כאילו משתלם, על מנת להרגיש שהרכישה היא כדאית במיוחד. יכול להיות שזה באמת מה שיציל את חברות התקליטים בארץ מקריסה כלכלית. אלוהים יודע שזה הספיק כדי שמבקר סקרן יאסוף את שני המארזים האלו לביתו.
_______________________________________
אווריל לאבין, Under My Skin - מהדורה מיוחדת, הד ארצי
גרין דיי, American Idiot - מהדורה מיוחדת, הד ארצי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by