בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: החולֵם 
 
 
איתן בוגנים

סלע קורן הוא צייר שעדיין לא זכה להכרה. איך הוא מתמודד עם זה? ממשיך לצייר, מאונן ועוד. ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סבתא ואחותה
 סבתא ואחותה   
רזה וגבוה, צבע עיניו דבש, פיו מלא רזים ובלוריתו לא מתנופפת ברוח, סלע קורן הוא צייר חסר בית. כמו סלע נידף ברוח או נוצה מדרדרת במורד ההר, ככל שננסה להגדיר ולייצב את המבט על הציורים של סלע, כך תתפורר הקרקע עליה אנו דורכים, ככל שנשתדל ונטען לנסח בבהירות את מה שמקושקש מולנו, תמיד נשאר עם בלבול, תסכול או התרגשות - זה היופי בציורים של סלע קורן, זה סלע, תקחו או תעזבו.
 
תל אביב 2005
 תל אביב 2005   
על מה אתה רוצה לפטפט?
"האמת היא שאתמול בלילה חשבתי על מה יש לי להגיד על הציורים שלי ולא הצלחתי להירדם מרוב שפטפטתי עם עצמי. לא נרדמתי עד שאוננתי, לא הייתה לי ברירה אלא לאונן וכבר היה חמש בבוקר, רק אז נרדמתי."

אתה מוצא נגיעה בין אוננות לציור?
"כן, המעגל הסגור, האוטיסטי הזה. בצדק אני חושב שאמנות נחשבת לנעלה ואוננות לבזויה. לא שאני פוסל אוננות, אבל הקשר הוא מתוך זה ששניהם הם מעגל סגור שלי עם עצמי בתוך הדמיון. גם התגובות של האנשים זהות בזמן שאני מספר להם על אמנות או אוננות. ישנו גם הפלרטוט עם משהו שרחוק ממך, משהו נשגב. אבל לא הייתי רוצה ליצור לעצמי דימוי של מאונן."

לא, המוניטין שלך הולך לפניך.
"כדי לצאת מזה, אני רוצה לספר משהו ביוגרפי. מקור ההשראה של הציורים שלי הוא בדרך כלל מחשבה בדיעבד. עולה רעיון, דימוי או תנועה על הבד שבשלב הראשון אני שמח על כך שאינני מבין מאיפה היא באה. כשהיא נהיית מובנת היא קצת מאבדת מקסמה. מכאן שהציור בסופו של דבר משקף את אורח חיי. בתור בן מושב היוגב בעמק יזרעאל למשל, יש בציורים הקשרים לשאלת עובד האדמה, שממנה אפשר לצאת בקלות לשאלות קיומיות בסיסיות. כמו, ההנחה שבכפר - מחוץ לעיר, אין תרבות. במובן מסוים אדם שחי מחוץ לעיר, אם עיניו פקוחות, מתמודד ורואה דברים יפים ועמוקים יותר."
 
ומה נאכל בגן עדן
 ומה נאכל בגן עדן   
ולמה ציור?
"ציור מאפשר לך לצמצם את האפשרויות. הרעיונות שלי משתלחים לכל כיוון ובציור יש את המשטח הנתון, את הבד, המושלמות של הלבן והמוגבלות שלו – דווקא הצמצום הזה מביא אותי לחירות מחשבתית, רוחנית."

למרות שלא זכית להכרה אתה עדיין מתעקש ומצייר, למגירה?
"לא למגירה. לאחר שהציור בא לעולם הוא קיים בפני עצמו. ההתייחסות לתהודה או להכרה שהציור מקבל יש בה כאב ולפעמים גם פרנסה אבל אף פעם זה לא נראה לי כקשור למהות הציור עצמו. מדי בוקר אני מצייר, או איך שאני קורא לזה - עושה ניירות - משתמש בחומרים זולים ונטולי יומרה ומרגיש מחויבות וצורך להתייצב בפני הנייר, לחיות אורח חיים משתנה או נעלה יותר, לחפש אחר היופי החדש - לא לצייר את אותו ציור פעמיים."

אילו היית זוכה לתהילה היית מצייר אחרת?
"אני לא מכיר חיים של עושר וגם לא מכיר שיחה שהיא מדויקת או מעניינת יותר כמו זו עם הנייר או הבד הלבן. באורח חיי אין גבוה ונמוך, בעיני זה לא קיים. במלאכת האמנות יש פרקים שמוטב בם לאבד את כושר השיפוט, כמו כל דבר שאתה עושה, גם בלי שתרצה, יש את השאיפה לטוב. ישעיהו ליבוביץ' אמר שרשע הוא מי שמכיר את הטוב ומורד בו. אני חושב שגם הרשע המוחלט, כמו רצח, ברגע של אי שפיות, הרוצח מוצא את זה טוב. הטוב הוא מה שהכל שואף אליו, זה אריסטו וזה משפט שדורש הוכחות, אבל אני קצת מאמין בזה."
 
 
ללא שם
 ללא שם   
איך היית מתאר את עצמך?
"השאיפה היא לשקיפות, בתיאור יש פיזור עשן ומניפולציה. לכן אני שואף לא לתאר את עצמי. כי השאיפה הזאת – להיות במקום בו אין צורך להציג את עצמך, שהכל יהיה גלוי וידוע על סמך מעשיך – בעולמנו כיום היא קצת התפנקות."

ואתה בכל זאת מתפנק, מתעלם, מדחיק, מרדים?
"יצירת אמנות טובה, לפחות על פי טעמי, מין הראוי שתהיה בה מקוריות ומסתוריות, ובשביל זה האמן שמיצר אותה חייב לקחת לעצמו את הפריבילגיה הזאת, להיות חף מצורך או מדחף לתיאור עצמי. בשביל להוליד משהו חדש צריך להתעלות מעל הצורך הזה, להיות מעל עצמך."

אתה זוכר את החלומות שלך?
"חצי מהיום שלי הוא חלום והחצי האחר מציאות, מה שנקרא. לפעמים החלומות הם כל כך חזקים עם אמת מאוד גדולה שזה בהכרח ממזער את המציאות בהקיץ. יש לי לפעמים חלומות על ציורים שלי ולפעמים גם של ציירים אחרים שבמציאות אין להם ממש. כשאני בהקיץ אני תוהה אם אותם ציורים דמיוניים באמת טובים או אם יש לי את הזכות לצייר אותם."
 
סחלב
 סחלב   
איך אתה חש כלפי המושג אהבה?
"יש שיר, בזכר אמנם שהולך כך - כל פעם שאתה רואה אותי אתה רוצה שאני אעשה משהו. ככה הרגשתי בביתנו המשותף - אני כל הזמן עסוק במחשבות הנעלות שלי, בשיחות עם בורא עולם וגדולי עולם, וחברה שלי כל הזמן מסיחה את דעתי, כל הזמן שואלת משהו, רוצה משהו, מצפה שאעשה משהו. אולם מהרגע שנפרדנו אני לא זוכה לבקר או אפילו לראות מרחוק את אותן מחשבות שהייתי כל כך מדושן בהן. לפעמים אני די פוץ."

ובפעמים אחרות?
"מתישהו היה לי איזה ריב עם חברה שלי, יצאתי מהבית כאילו אין לי לאן לחזור וכמובן שגם אין לי לאן ללכת. שתיתי שלוש בירות, פגשתי תיירים מקסיקנים ועישנתי איתם מריחואנה. ברחוב פתאום הכל היה נאה, מין יופי, הבנה שבאמת אין לי צורך בכלום. תחושת הרחוב הזאת שאין לך מה להפסיד לחלוטין הביאה אותי לאיזו התבוננות נטולה, מתוך הויתור על שאיפה. אני שואף להיות חסר כל."

אז אתה בסך הכל אדם המאושר בחלקו.
"אני מאושר שגם אני לפעמים מקנא. אבל כן, באופן כללי אני חושב שאני בר מזל בעולם הזה."

יש לך עוד משהו להגיד?
"הפלת אותי למלכודת, באלף מילה שלך כל מה שנאמר נופל למלאכת התיאור, מגיסא אינני אמון על מלאכת הלהטוטנות הזאת. נסגור מעגל - שבזמן שיש צורך להירדם אין ברירה אלא לאונן ולגמור."

סלע קורן ממליץ על ספרים:
אהרון אפלפלד, האחרון
ג'ימס ג'ויס, יוליסס – באחריות עד עמוד 503
יוסל בירשטיין, הכל
_________________________________________
סלע קורן יציג תערוכת יחיד בגלריה נחשון, בקיבוץ נחשון, בקרוב
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by