בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מת-על  
 
 להקת עזאזל בהופעה (צילום: אלכסנדר גולדנשטיין)   
 
אלכסנדר גולדנשטיין

סצינת המטאל בארץ ברוכת כישרונות וקהל פנאטי, אז למה היא מדשדשת במקום? אלכסנדר גולדנשטיין מנסה לענות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהי בעצם מוזיקת מטאל? כמו כל זרם מוזיקלי, גם למטאל יש תתי-ז'אנרים רבים, אבל כולם משלבים גיטרות חשמליות, באס, תופים ובדרך כלל נושאים עימם אנרגיות עצומות. מטאל יכול להיות מלודי ומהיר (פאוור-מטאל), איטי וכבד (דום-מטאל) או אידיאולוגי (בלאק-מטאל); אפשר לשיר על אופנועים וחרבות (הבי-מטאל), מוות ודיכאון (מטאל גותי) או דם ורצח (דת'-מטאל). מטאל הוא בעיקר מוזיקה שמתנגדת לתרבות הפופ, ולמרות שהלהקות היותר מוכרות מהעולם, כגון מטאליקה, איירון מיידן, סלייר, פנטרה ואחרות, נהיו בעצמן סמלי פופ בז'אנר שלהם – הן עדיין מתאפיינות ברעש רב, עוצמה וריפים קשוחים של גיטרות חשמליות.


בישראל סצינת המטאל מפותחת פחות מבעולם. מרבית הלהקות הישראליות ניסו לחקות שמות גדולים מחו"ל, וכאשר הסצינה העולמית רווייה כישרונות משבדיה, נורווגיה, גרמניה, פינלנד, ארה"ב, בריטניה ושאר מעצמות מוזיקה כבדה, נידונו מרבית הלהקות המקומיות להיעלמות מהירה. רק שלוש להקות הותירו רושם ומוכרות בעולם: סיילם, אורפנד לנד ומלכאש.

יש הרואים את הסצינה בישראל באור קודר מאוד. "הסצינה בארץ היא ביב שופכין חברתי", אומר יותם אבני, המוכר בכינוי "דפיילר", כתב של אתר 'מטאליסט' וסולן להקת עבד. "ילדים שאין להם את היכולת הסוציאלית למצוא חברים, יוצרים קשרים סוציאליים בזכות המוזיקה שהם שומעים, בחיים וברשת – כדי להשתייך לקהילה וירטואלית שהמכנה המשותף שלה זה ז'אנר מוזיקת השוליים שהם שומעים". אולם אלה, לטענת אבני, עויינים את סצינת המטאל ושואפים לחזור למקום שהוקיע אותם. "פה ושם אפשר למצוא באמת אנשים שלא מחפשים תשומת לב או להתריס כלפי החברה, אבל הם מעטים מדי מכדי להכנס אפילו לסטטוס של מיעוט סביר".

בעידן האינטרנט המהיר, שיתוף הקבצים והקהילות המקוונות של חובבי המטאל, גדלה הפופולריות של הז'אנר בישראל, אולם הכמות באה על חשבון האיכות – רבים מאלו המכנים את עצמם 'מטאליסטים' הינם למעשה נערים שעוקבים אחרי צו האופנה ותו לא. המוזיקה והטקסטים כלל לא מעניינים אותם. אבני מעריך שמתוך 5,000 מטאליסטים בארץ, ישנם, להערכתו רק 100 חובבי מטאל "טהורים".

לדבריו, "דבר זה לבדו מבדיל משאר הלהקות את הלהקות סיילם ואורפנד לנד, שהצליחו לפני עידן האינטרנט. יוצאות דופן, במובן הזה, הן בצפר, שחתמה בחו"ל ופנתה למיינסטרים, ואיטרנל גריי, שהפכה לגדולה בתקופת התפר, לפני שהאינטרנט הפך לשמיש כל כך".
 
אנג'ל אוגוסטה
 אנג'ל אוגוסטה    
אדיר רון, סולן להקת כנען, מסכים עם יותם, אך נחרץ פחות בדבריו. לדידו, רובו של קהל המטאליסטים מורכב מילדים המגיעים בגלל הפוזה, הבגדים השחורים ותחושת העליונות. אנשים אלו באים לא פעם מן השוליים החברתיים, אך מרגישים שהם טובים מבני גילם, שמקשיבים למוזיקה פופולרית או אלקטרונית, ולכן ממשיכים להסתגר בקהילות קטנות.

הסצינה אכן מורכבת בעיקר מבני נוער. יבגני לוזובסקי, בעליו של מועדון המטאל 'ת'ורהיים' בתל אביב, מספר שקשה מאוד להחזיק מעמד עם קהל שכזה. "לצעירים אין כסף לצאת", הוא אומר "אין כסף להופעות, אין כסף לבזבז על הבר. קשה מאוד לשמור בצורה כזאת על רמה סבירה". יורי לשצ'ב, מפיק ותיק, שהביא לארץ אגדות רוק כמו סמוקי, נאזארט ומאנפרד מאן, מסכים איתו. "לישראל מגיעים רק אלו שיש להם זיקה כלשהי ליהדות או שרוחשים חיבה למדינתנו הקטנה". אומר לשצ'ב. "דייב מוסטיין, סולן ענקית המטאל מגאדת', הוא יהודי מצד אימו, ולכן הסכים להופיע בארץ; הרווחים מהופעות שכאלו הם מזעריים, ולכן מרבית האמנים מעדיפים למלא מגרשי כדורגל באירופה או ארה"ב".

את שקיעתה של הסצינה בארץ המחישה ביתר שאת התפרקותה של חברת 'מטאליסט הפקות' לפני מספר שבועות, ועקירת בעליה, אורון תנעמי, לאירופה. החברה הייתה הגוף הגדול והחשוב בסצינה המקומית, אשר הביאה לישראל להקות גדולות, ובין היתר הפיקה את פסטיבל 'מטאליסט', שהסתיים בטעם מר, עקב קריסת גדרות וסגירת ההופעה על ידי משטרת ישראל.

בתחילת דרכה, תמכה 'מטאליסט הפקות' בלהקות צעירות, קידמה את הסצינה וניסתה ליצור אווירה של אירופה בישראל. אולם בשנה האחרונה היא זנחה כמעט לחלוטין את ההרכבים הפחות מוכרים, ובכך למעשה פגעה מאוד בהתקדמות הכישרונות הצעירים. התנהלות זו היטיבה אמנם עם הרכבים ותיקים ומנוסים, אשר הספיקו להתבסס ולקבל הכרה בארץ, אבל בראייה רחבה, האטה את התפתחות הסצינה.

בפי המטאליסטים המקומייים יש תלונות גם כלפי מייצגי הסצינה המקומית. ר.נ. מוזיקאי צעיר, אך מוכר למדי בקהילת המטאל המקומית, מתייחס בבוז לדמויות כמו אנג'ל אוגוסטה ('הדוגמניות'), שלטענתו לא תורמות במאומה לסצינה, אלא מחזקות סטריאוטיפים שליליים בשם התועלת האישית. "בשביל פופלריות זולה וקצת רייטניג, עושים מאיתנו, סצינת המטאל, יצורים מוזרים".
 
להקת אורפנד לנד בהופעה
 להקת אורפנד לנד בהופעה    
אוגוסטה עצמה, שזכתה לאחרונה בתואר 'נערת חלומות המטאל', אמרה בתגובה: "האנשים במטאל תמיד טוענים שהחברה והתקשורת אטומים אליהם, אבל בעצם הם אלו שאטומים לחברה ולתקשורת. בכל פעם שיש כתבה או חשיפה טלוויזיונית שקשורה למטאל, תמיד יהיה להם מה לומר ועל מה להתלונן". לדבריה, היא עושה את מה שהיא אוהבת – מסקרת את סצינת המטאל, משתתפת בהפקת המסיבות ואף מתתלבשת לפי רצונה. "עם כל הכבוד, איני בונה שום פרופיל ואין לי שום כוונה לייצג אף אחד", הוסיפה.


מתן שמואלי, המתופף של הלהקות ארמילוס ועזאזל, מספר שהבדל בינו לבין כוכבי הפופ הוא כמרחק כדור הארץ ממאדים. "אנו כמעט ולא רואים כסף מן ההופעות", מסביר שמואלי, "עובדים קשה, מקיימים המון חזרות על מנת להגיע לרמה גבוהה, אולם בו בזמן, יש ללכת לעבודה כלשהי או ללמוד או לשרת בצה"ל. כמו בספורט, כך גם בעולם המוזיקה – שלוש שנים של שירות המולדת יכולים להרוס לחלוטין קריירה של מוזיקאי שאינו מקבל את התהילה של רוני סופרסטאר".

"קשה מאוד להתקדם בארץ" מסכים קיריל שולמן, סולן להקת פורסקן סיינט. "אין בישראל תרבות של מוזיקת מטאל, ההופעות מושכות קהל מועט יחסית (לשם השוואה: פסטיבלים גדולים בעולם, כגון סאמרבריז או וואקן אופן אייר, מביאים עשרות אלפי מעריצים – א.ג). הדבר גורם באופן טבעי לבריחת כישרונות מהארץ אל הניכר. אחרי הכל, כולם רוצים להצליח ולהתפרסם, להרוויח סכומים נאים וליהנות מפרי עמלם".

דוגמאות לבריחת כשרונות מהארץ יש בשפע. זאב טננבוים, למשל, סולן להקת סיילם, שהוקמה בשנת 1985 ונחשבת ללהקה המשפיעה ביותר בז'אנר בישראל, הוא דמות מוכרת בסצינת המטאל העולמית. אולם בארץ, הוא נשאר כמעט אלמוני .חברי להקת מלכאש הבינו את המצב בישראל מזמן, והעדיפו לעבור לשבדיה, אחד ממרכזי המטאל בעולם. רבים ממעריציהם בעולם סבורים כי מדובר בלהקה סקנדינבית, ולא יודעים כי מדובר למעשה בחבר'ה מירושלים.


בזמן שכוכבי הטראנס הישראלים כגון די.ג'יי יהל ואינפקטד מאשרום אוספים קהל רב בהופעות שלהם בחו"ל, הביקוש בעולם לכוכבי המטאל מארץ הקודש מועט. הלהקות סיילם ומלכאש פרצו לתודעה העולמית, ולמרות שאינן נמנות על חוג להקות-העל, יש להן בהחלט קהל אוהד ברחבי העולם. להקת אורפנד לנד, אשר משלבת לחנים מזרחיים/אוריינטליים עם גיטרות חשמליות ועוצמת המטאל, ניהנת מפופולאריות בארצות ערב, בניהן תורכיה, מצרים וערב הסעודית, ואף הופיעה בהצלחה גם בספרד, באזור הבלקן, במקסיקו ועוד.

עם זאת, על כל הצלחה יש מאות כישלונות ופיספוסים. להקות רבות, ברוכות כישרון ורצון להצליח, עלו על דרך לא נכונה והתפרקו מהר: להקת ערפל, שהציעה חומר מעניין ומרתק, שקעה בבינוניות; להקת להבות איבדה את מנהיגה הכריזמטי 'מולך'; ולהקת בלאד האיכותית, שאילולי התפרקה היתה יכולה להיות מטאליקה המקומית.

מקרה מעניין הוא של להקת נייל ווית'ין, אשר סומנה באתרי האינטרנט בעולם כבעלת פוטנציאל רב, אולם התפרקה לאחר זמן מה. חלק מחבריה ייסדו את להקת בצפר, וזו זכתה להצלחה רבה מחוץ לעולם המטאל. קליפים של בצפר מוקרנים ב-MTV וקהל רב נוהר להופעות שלהם בחו"ל. מעז יצא מתוק אמנם, אבל חסידי המטאל בישראל בהחלט הצטערו, שכן להקת מטאל מעולה שינתה כיוון והפכה ללהקה מתונה למדי, שעזבה את הז'אנר ה"כבד".

מאחורי השמות עומדים בדרך כלל חבר'ה צעירים, שגדלו על מוזיקה לא-פופולרית וחלמו להצליח כמו אליליהם, ענקיות הז'אנר מחו"ל: סלייר, פנטרה, מטאליקה, איירון מיידן ואחרות. הם השקיעו מזמנם ומכספם, הם חלמו – אך מרביתם לא הצליחו לפרוץ מעבר למעגל ההכרה של מאות בני-הנוער, שהכירו אותם והגיעו להופעות.
 
 
להקת עזאזל בהופעה
 להקת עזאזל בהופעה    
מרבית אנשי הסצינה, הן המוזיקאים והן הקהל, מסכימים שהמצב כיום טוב יותר מהמצב שלפני עשור, ואין שום סיבה שהוא לא יוסיף להשתפר. בעבר אמנם הגיעו ארצה יותר להקות מפורסמות מחו"ל, אבל כיום יש פריחה יחסית בשוק המקומי, והלהקות המקומיות מופיעות כמעט מדי שבוע. האינטרנט עשה לקהילת המטאל בארץ שירות גדול ע"י חשיפה מתמדת ליותר תכנים ומידע, והאפשרות לשוחח עם אוהבי הז'אנר האחרים בפורומים וקהילות.

אדיר רון מסביר שקריסת 'מטאליסט הפקות', היא דווקא בשורה טובה עבור הלהקות הצעירות. "הלהקות לא צריכות לפנות לחסדיהם של המפיקים הגדולים, אלא יכולות לארגן לבד ערב עם להקות נוספות באחד המועדונים בארץ", הוא מסביר. "לעומת זאת, הלהקות שכבר הספיקו לבסס את עצמן, כמו להבות או איטרנל גריי, ידשדשו במקום ויצטרכו לפנות לחו"ל. הן מיצו את עצמן בארץ, ולכן אין להן לאן להתקדם יותר. בלי הגב הרחב של 'מטאליסט הפקות' גם אין מי שיארגן להן מופעים, יפרסם אותן ויתן להן את התנאים הנוחים ליצור ולהופיע".

עם זאת, אומר רון, הבעיה העיקרית עם קריסת חברת ההפקות היא שאין מי שיביא לארץ להקות קיצוניות שאינן מיינסטרים. אנג'ל אוגוסטה מסכימה עם אדיר. "מאוד חבל לי ש'מטאליסט הפקות' סגרו את הבאסטה", היא אומרת. "אני חושבת שזה רק יפגע בסצנה. אין עוד אנשים כרגע כמו אורון תנעמי, הבעלים של מטאליסט, שמוכנים להשקיע את כל זמנם וחייהם בשביל להפיק אירועי מטאל, מה שאומר שלדעתי אירועים גדולים לא נראה בקרוב. אני מאוד מקווה שאני טועה ."

עם זאת, ידוע שחלל אינו נשאר ריק לאורך זמן. סביר להניח שמישהו ינסה למלא את מקומה של 'מטאליסט הפקות' וייקח על עצמו את האתגר שבהבאתם ארצה של להקות ואמנים מהזרם הפחות פופולרי. הקרקע מוכנה, התשתית גם היא קיימת. אם מישהו ימלא את החלל שהשאירה 'מטאליסט הפקות', יתכן כי הסצינה בישראל תמשיך להתפתח, וצפויות עוד הופעות רבות של להקות גדולות מחו"ל. אבל, אם לא יקום גוף מקצועי שידאג לא רק לפרנסתו, אלא גם ינסה להבין את צרכיהם של חובבי המטאל בישראל, אנו נשאר עם סצינה חצי-חובבנית ולהקות מתוסכלות, שנאלצות לנגן במועדונים קטנים מול קהל קטן, מתוסכל גם הוא, שאין לו את האמצעים לנסוע לפסטיבלים הגדולים בחו"ל.

הכתבה פורסמה לראשונה בשישבת, מגזין הפנאי והאקטואליה לסוף השבוע של חברת נטוויז'ן. להזמנה לחץ כאן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by