בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקה: תאקטיקה 
 
 שי 360, עטיפת הסינגל `קבל`   
 
גיא לוי

שי 360 מוכיח ששווה לגדול בחממה של משפחת תאקט, הארד פיי גרועים ומיסי היגינס מרעננת. גיא לוי בדק בשבילכם דיסקים חדשים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

שי 360, חי, תאקט – הד ארצי

מיסי היגינס, מתוך האתר הרשמי
 מיסי היגינס, מתוך האתר הרשמי   
יש משהו חסר תקדים באופן שקובי שמעוני-סבלימינל מנצל את ההצלחה שלו כדי לקדם אמנים אחרים. באלבומו האחרון, הוא ויתר על הקרדיט בעטיפה לטובת המותג 'משפחת תאקט'. תקראו לזה פרגון, תקראו לזה אינטרסים כלכליים, זה לא משנה. בשורה התחתונה, אם לא מחשיבים את 'כוכב נולד', תאקט היא כיום החממה הטובה ביותר להצמחת כוכבים במוזיקה הישראלית.

אז נכון שהאמנים האלו נאלצים לשלם מס מסוים - תלבושת אחידה, מגן דוד, זקנקן הדומה באופן חשוד לאב המשפחה, אבל בסופו של יום זה משתלם, בהתחשב בכמות אלבומי הבכורה (360 אמנם הוציא בעבר אלבום אבל לא בישראל) שיוצאים מדי שבוע מבלי שאיש ישמע או ישמיע אותם. על תאקט שומעים, וכך שי 360 לא היה יכול לבקש נחיתה טובה יותר.

באשר למוזיקה, אלבום הבכורה של שי 360 הוא מוצר סטנדרטי של משפחת תאקט. זה אומר לא מבריק אבל בטח שלא מביך. השירים של 360 בעברית עדיין בוסריים למדי ונצמדים לנוסחאות של תאקט, כלומר מסרים חינוכיים-צדקניים לפנים ('שבור את הדממה', 'עננים אדומים'). הרגעים שהוא לא עושה את זה ומתמקד בפאן, הם דווקא הרגעים היותר טובים באלבום. הלהיט הראשון - 'קבל' - שכבר שורף את הרדיו, מוכיח את זה, אבל זה מגיע לשיא כשהוא שר באנגלית ב-Testimony עם חברי Wo Tang Clan, וב'שיחה ממתינה' – השיר הטוב באלבום שגם נועל אותו.

אחרי שיקבל את ההכרה שלו, טוב יעשה 360 אם יתנתק מחבל הטבור של תאקט ויהיה קצת פחות סבלימינל ויותר הוא. בינתיים אלבום הבכורה שלו הוא בהחלט הבטחה.
 

מיסי היגינס, THE SOUND OF WHITE, כאמל מיוזיק

עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום    
מיסי היגינס היא סינגר סונגרייטרית אוסטרלית שהתגלתה בשנת2001 לאחר שזכתה בתחרות כישרונות צעירים של תחנת רדיו מקומית. All for You Believing, השיר עמו זכתה, הפך מיידית ללהיט ענק - כשהיגינס עוד היתה בתיכון. מאז היא הספיקה לעשות טיול תרמילאים בן שנה באירופה (עם גיטרה) ולכתוב את שירי אלבום הבכורה שלה, שיצא בספטמבר 2004. האלבום מאוד הצליח והפך את היגינס לכוכבת ענק בארץ הקנגרו.

כעת הזמרת הצעירה מנסה לכבוש את אמריקה הגדולה בעזרת חברת התקליטים של Warner Brothers, שזיהו את הפוטנציאל והזמינו אותה להקליט בארצות הברית. את השנה הקרובה היא תבלה בעיקר שם בהופעות לקידום האלבום.

המוזיקה של היגינס נעה בין רוק אקוסטי לפולק אמריקני עם מבטא אוסטרלי חינני, ולחנים סוחפים. במדף הדיסקים היא מתייצבת איפשהו בין טורי איימוס, איימי מאן ושרה מקלכלין. עם זאת, היגינס מציגה גרסת לייט לזמרות הללו. כל השירים באלבום הזה החל מלהיט הבכורה שפותח את האלבום ועד ללהיטים חדשים יותר כמו Scar, ו-Ten Days יכלו לשמש בקלילות פסקול אידיאלי לסדרת נעורים בסגנון דוסון קריק - מעין בלוז לחופש הגדול בגרסה אוסטרלית. אלבום מושלם לטבול בו את האזניים עד שייגמר השרב.

האתר של מיסי היגינס שכולל את הקליפים ל- Scar, ו-Ten Days
 

Hard Fi, Stars of CCTV, כאמל מיוזיק - Necessary Rrecords

עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
"אני לא רואה שום סיבה להיות עוד להקת אינדי מזוינת. אני רוצה למכור בארצות הברית. אני לא בתחרות עם להקות כמו רייזור לייט ודה קילרז – אני אוהב אותן. אני רוצה להיות בתחרות עם אמינם". את הצהרת הכוונות הזאת השמיע ריצ'ארד ארצ'ר, מנהיג הארד-פיי. אז כמו שאפשר להבין, צנוע הוא לא. לגבי שאלת הכישרון – התשובה גם כן שלילית.

נכון, להם להיט אחד די מצליח בבריטניה שנקרא Hard to Beat. זה לא אומר כלום. יש גם רצועה שמוקדשת למזרח התיכון - Middle Eastern Holiday, מעין שיר מחאה בנאלי על מלחמת עיראק - זה עדיין לא מסביר מה מצאו הבריטים באלבום הזה שגרם לו לעורר רעש תקשורתי ("אלבום השנה" כהגדרת כמה מגזינים) ולהיכנס למקום השישי במצעד מכירות האלבומים בבריטניה.

הארד פיי הם גרסה דהויה במיוחד ומאוד מיינסטרימית לבריט-פופ של שנות התשעים, עם השפעות אופנתיות של פאנק-פופ בריטי עכשווי, בסגנון בלוק פרטי ופיוצ'רהדס. בשורה התחתונה אין להם סולן מגניב, השירים שלהם מתאמצים מדי להיות להיטים, ומשהו שבדרך כלל לא אומרים על דברים שמגיעים מחו"ל - הסאונד וההפקה המוזיקלית מחורבנים. ממש מחורבנים. בקיצור, עזבו אתכם משטויות. אמינם יכול להמשיך לישון טוב בלילה.

האתר של הארד פיי, כולל הקליפ של Hard to Beat
 
 

Hitchcock et la Musique, אוסף היצירות המוזיקליות מסרטיו של היצ'קוק, כאמל מיוזיק

 
עבור חובבי סרטיו של היצ'קוק לא צריך באמת להסביר למה צריך את האלבום הזה. פסי הקול היו תמיד חלק בלתי נפרד מסרטיו של היצ'קוק, סימן היכר, ומקור לאינספור פארודיות, והשתתפו בהם גדולי המלחינים של עולם הקולנוע, כמו ברנרד הרמן וג'ון וויליאמס (המוכר מסרטי "מלחמת הכוכבים" ועכשיו גם "מלחמת העולמות").

משום מה, עד היום לא רוכזו היצירות הללו לאלבום אחד וכעת 25 שנה לאחר מותו של הבמאי האגדי, מצאו לנכון לעשות זאת. כל הקטעים המפורסמים מסרטיו מופיעים פה, החל מהנעימה המפורסמת מ'פסיכו' ועד 'מזימות בינלאומיות' ו'ורטיגו'. האלבום הזה הוא לא רק נכס לחובבי הקלאסיקה והקולנוע, אלא גם דיסק חובה לכל די ג'יי שמכבד את עצמו - מאגר הסימפולים שיש פה הוא פשוט בלתי נלאה.

לדיסק מצורף קטע מראיון מרתק עם ברנרד הרמנס שהלחין את המוזיקה לרוב סרטיו של היצ'קוק (ביניהם שלושת אלו שהזכרתי) ושופך קצת אור על עבודתו של המלחין בקולנוע. "המוזיקה צריכה לספק את מה שהשחקנים לא יכולים לומר. יצירה קולנועית לא יכולה להתקיים ללא מוזיקה, כמו שהקולנוע הוא כיום כלי הרכב הגדול והחשוב ביותר כיום למוזיקה עכשווית".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by