בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כל סקס הוא אונס בפוטנציה?  
 
 
דניאלה זמיר

דניאלה זמיר חושבת שהספר 'פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה' הוא חשוב וראוי, רק חבל שהטיעונים הרדיקליים המופיעים בו מרתיעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה/ קתרין מקינון/ הוצאת רסלינג

ספרה החדש של קתרין מקינון, 'פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה', מאגד מאמרים ישנים וחדשים של הפמיניסטית המפורסמת. מקינון היא פרופסורית אמריקאית למשפטים, וממובילות הפמיניזם המשפטי בארה"ב. מלבד כתיבת מאמרים ויצירת תיאוריות פמניסטיות, מקינון היא אחת הנשים שפעלו בצורה הכי נחרצת למען חקיקה נגד אפליה והטרדה מינית בארה"ב. היא אף זכתה להצלחות פורצות דרך בתחום המשפט האמריקאי שלא נשארו בגבולות המערכת המשפטית, אלא שינו את המציאות העכשווית בחברה המגדרית, ולו במעט.

כאשר נשים מצהירות בגאווה משונה שהמילה "פמיניזם" גורמת להן לפריחה דרמטולוגית, מן הראוי שיזכרו שלולא מקינון והתנועה הפמיניסטית בכלל, הבוס שלהן בעבודה יכל היה להמשיך לצבוט להן בישבן וזה היה נשאר בגדר זכות ואנקדוטה משעשעת עבורו, ולא עילה לתביעה מבחינתן. תרומתה של מקינון וחברותיה ניכרת על חיי הנשים ברוב תחומי החיים.

בקובץ מאמרים זה מקינון מציגה, בוחנת ומנתחת מצבים של דיכוי נשים כדוגמת אונס, זנות, פורנוגרפיה והתעללות מינית בזמן מלחמה. כמו כן, היא בוחנת את המתודולגיה הפמיניסטית בראי הפוסטמודרניזם (כיצד משפיעה לרעה התאוריה הפוסטמודרנית על פועלה הממשי של הפמינזם).

היא עומדת על השאלות שצריכות להישאל בין הפמיניזם של השוני לפמיניזם של זהות, וקובעת, כי השאלות מוכרחות לנסח את עצמן מחדש בחברה, במונחי שוויון ואי שוויון, בניגוד לזהות ושוני. כמשפטנית פמיניסטית, היא מדגימה כיצד חוקי מערכת המשפט, אשר נכתבו על ידי הגבר (הלבן), משמרת את הנורמות והאינטרסים הגבריים בחברה המגדרית, ובה בעת, אינה מצליחה להגן על זכויות האדם הבסיסיות של נשים. הדוגמה החזקה ביותר לכך היא המקרה של נשים שנאנסו ונרצחו באכזריות בקוסובו על ידי הסרבים במהלך הניסיון להשמדת-עם, או "טיהור אתני". המשפט הבינלאומי החשיב את הסכסוך העקוב מדם כ"מלחמת אזרחים" (על אף שרק לסרבים היה צבא למעשה), תפס אותו כבעיה "פנימית" ונמנע מלהתערב. לבסוף, כאשר הגיעו חיילי האו"ם, גם הם נהנו מאינוס הנשים הכבושות. בשלב זה מקינון מעלה את הסוגייה המשפטית, "אז מי אמור לשמור על הגברים שאמורים לשמור עלינו?"

אחת הנקודות הבעייתיות בתאוריה של מקינון נובעת מגישתה הקיצונית ליחסי נשים-גברים. הטיעון העיקרי שלה הוא שדיני האונס האמריקאיים משמרים את אי השיוויון המגדרי; לטענתה לא די בהסכמה הדדית בין גבר לאישה בנוגע לקיום יחסי מין, אלא נדרשת התייחסות למעמדם בהיררכיה החברתית. דהיינו- כל עוד אישה איננה שווה במעמדה החברתי לגבר, בחירתה לקיום יחסי מין עמו איננה בחירה "חיובית", אלא בחירה מתוך כניעה ולכן סוג של אונס. כלומר, מקינון טוענת שהבחירה למין חייבת לא רק להיות מתוך הסכמה אלא שיהיו גם רצון עז ותשוקה בכדי שלא תחשב כ"אונס".

מתוך התעלמותה הכמעט מוחלטת של מקינון (כמרבית הפמיניסטיות) מהביולוגיה האנושית בבחינתה את החברה המגדרית, עולה השאלה כיצד ניתן לבטל יצרים ביולוגיים כאשר ניגשים לבחון את היחסים המיניים בין המגדרים? התאוריה של מקינון גורסת שבחירתה של אישה למין היא מתוך כניעה, או שכל מין הוא בגדר אלימות בפוטנציה. זהו בדיוק מסוג הרעיונות הרדיקליים שהקשר בינם לבין המציאות של הדור הצעיר הנשי של היום, הוא קלוש ורופף במידה ניכרת.

לא ניתן לבטל את העובדה שגם לנשים יצרים מיניים, וגם אם הם לא מלווים בתשוקה אמיתית כלפי בן זוגן, אין זה אומר שמדובר בכפייה, או במין מתוך כניעה. בכדי שהתנועה הפמינסטית תמשיך לצלוח הישגים, משפטיים וחברתיים כאחד, היא מחוייבת למשוך כמה שיותר נשים למחנה האידיאולוגי, ועם זאת, הגלישה אל הרדיקלי נוטה להרחיק את מרבית הנשים והגברים מלהביע תמיכה, או לפעול למען.

עם זאת, מרבית (אם כי כמובן לא כולם) ממאמריה של מקינון מעלים סוגיות ושאלות הכרחיות לשיח הפמיניסטי העכשווי, תאוריות שסביר שידברו אל לבן של מרבית הנשים, כפי שראוי. מאמריה כתובים בצורה קולחת ללא התלהמות יתר, ומאוגדים לספר שמעניין וראוי לקרוא. כמובן- גברים ונשים כאחד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by