בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פיק-אפ 
 
 צילום: יניר סלע    
 
אורית פוקס

אורית פוקס כמעט גומרת בטיסות ומתגעגעת למולדת שנייה אחרי ההמראה. טור לוהט מהשחקים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשבוע שעבר, לא כתבתי לכם. נאלצתי לוותר על הטור האהוב שלי בנענע בגלל נסיעה נוספת ללונדון, בחברת תעופה בריטית. אני לא אוהבת לנסוע לחו"ל: אני פוחדת מטיסות, וגם די מהר מתחילה להתגעגע לארץ.

אבל נסעתי – הייתה לי פגישה חשובה. בדרך כלל העצב מתחיל לעטוף אותי כבר כשהמטוס מתרחק מישראל. אני לא יודעת בדיוק למה, אבל תמיד בהמראה דמעה יורדת לי, ואני מתחילה להתפלל שהטייס יעשה פרסה בצומת הקרובה. אבל איזה צומת, איזו פרסה, הטייס דבק במטרה לטוס מכאן, ב- 850 קמ"ש.

למרות שאני לא אוהבת טיסות, דווקא ההמראה של המטוס, מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש. אני מתלהבת בטירוף מהכח של המטוס, כמעט גומרת. המטוס מתרומם ואני להוטה כמו ילדה קטנה. בהתלהבות אני מסתכלת על האנשים שמסביב, ומתאכזבת לגלות שאף אחד לא מתלהב כמוני.

אחד קורא עיתון, השני כבר מזמן רדום. כנראה ששכחתי שעליתי למטוס בריטי: איזה נימוס איזה שקט. מיס, ליידי קוראים לי, מתכוונים אלי, הייתם מאמינים שהאנגלים פונים אלי במילים אציליות ומתוקות כאלה? הישראלים בחיים לא מדברים כך, איזה מיס ואיזה נעליים - מקסימום "היי פצצה", או איזו שריקה .

השקט במטוס היה מדהים: אין צעקות, כל אחד יושב במקומו, לרגע חשבתי שאני לבד במטוס. היה נחמד אבל אין כמו הישראלים, יותר לא נוסעת בחברה זרה! אתם יודעים, אני לא מסוגלת להיות מחוץ לארץ יותר משלושה ימים, קשה לי. אני אוהבת אתכם. זה הבית שלנו, מצחיק שכאן נהרוג אחד את השני אבל אם נסתובב סתם בחו"ל ונתקל בישראלי נתחבק ונתנשק כאילו אין מחר. אנחנו משפחה, לא? אנחנו לפעמים נוראיים אחד לשני, פוגעים, אבל תזכרו שאנחנו יהודים, צריכים לעזור אחד לשני. באמת, כשמישהו נקלע לצרה פיזית פתאום מדהים לראות איך רצים לעזור לו. בזה אנחנו טובים, בעזרה הפיזית במצוקה.
 
 
ונעבור למכתבי הגולשים:

לאורית שלום רב. ראשית, אני רוצה להגיד לך שאני מעריץ אותך על האומץ שאת מקרינה ולכן החלטתי לכתוב לך, בתקווה שתעזרי לי. אני בן 21, לוחם ביחידה מובחרת בצבא. לפני כחצי שנה איבדתי חבר מהצוות ומאז רודפים אותי הפחדים. לאחרונה גם כתבתי מכתב פרידה, למקרה שמשהו יקרה לי. אין לי עם מי לדבר, מהחשש שחבריי לא יסמכו עליי או שאפגע בהם מוראלית. אשמח אם תעזרי לי.

השם יברך אותך בהקרבה שלך למדינת ישראל. בחרת ביחידה מובחרת וכל הכבוד לאדם כמוך. אבל למה כתבת מכתב פרידה? אתה בטראומה מהחוויה שעברת, ואתה חייב לדבר עם אנשי מקצוע שמודעים למצבך. אל תחשוב שאתה לבד במערכה - החברים שלך חשים פחד בדיוק כמוך. אני שולחת לך המון אהבה והערצה. השם ישמור עליך, אל תפחד. דמעות מציפות אותי בעוד אני עונה לך, כי באמת ריגשת אותי.

הלוואי והייתי יכולה לבוא ליחידה ולעודד אותך. אני יכולה רק להראות אותך לאחרים כדוגמא, כנשמה אמיתית, שמקריבה את גופה ונפשה למעננו.

אורית פוקס היקרה, אני מעריצה אותך! אני רק בת 14, אבל כבר הרבה זמן קוראת את הטור שלך, והייתי רוצה להיות כמוך כשאהיה גדולה. אשמח אם תעני לי לשאלה זו. אף פעם לא הייתי מקובלת. אני לא הכי יפה אבל אני חמודה, וחבר לא היה לי בחיים. מה היית מציעה לי לעשות כדי שהשנה החדשה אני יהיה קצת יותר מקובלת ושהילדים בכיתה יתייחסו אליי יותר טוב? החמודה.

האמת, גם לי אין כל-כך חברות. כשהייתי בת 14 לא הייתי מקובלת ממש. היתה לי חברה טובה אחת ושתינו היינו חלק מקבוצה של בנות. מעולם לא הייתי החזקה מבינהן ולא הוכתרתי למלכת הכיתה. חלמתי להיות זוהרת.

בגילך, תני לזמן לעשות את שלו - תמיד אני אומרת לבנות בגיל הזה ליהנות מהגיל, ולא לחשוב על חבר. אני זוכרת שהדבר שגרם לי להיות פתאום מחוזרת ומעניינת זה כששיניתי סגנון. עשיתי פן בשיער, התאפרתי קצת. נראה לי שגיל 14 זהו גיל צעיר מאוד ועזבי מוצרי איפור וקוסמטיקה בינתיים. חכי שנתיים. ברגע שתרצי להיות יפה, הגוף לא יאכזב אותך. וטיפ קטן לסיום, לכולם - אל תהיו רעים כלפי חלשים מכם. זה יהפוך אתכם לאנשים טובים יותר.

שלכם, אורית פוקס

לטור הקודם של אורית
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by