בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צליל מכוון  
 
 כרזת המופע `נפגשנו`   
 
אמיר עמרמי

קלפטר, שמיר ואולארצ'יק נפגשים במופע מעולה, היהודים מלהיבים בפארק וגם איריס פרחי בדרך הנכונה. אמיר עמרמי ביקר ונהנה מכל רגע (כמעט)

 
 
 
 
 
 
 
 
 

'נפגשנו' – יצחק קלפטר, אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק בהופעה

צילום: עדי אורני
 צילום: עדי אורני   
חזרנו אל בסיס האם שלנו – מועדון הזאפה בת"א, ונתנו את שמנו בכניסה. עמיתינו מאתר 'וואלה' הזדהו מיד אחרינו, ובכניסה מסרו לנו שאין מקומות ישיבה פנויים וכי נאלץ להמתין בטוב עד שיתפנה מקום, ויודענו על כך שכנראה וניאלץ לצפות במופע במצב מאונך. הסיבה המרכזית, איפוא, הייתה צילום ההופעה המרגשת לערוץ המוסיקה 24, ונשמרו מקומות למיוחסים בכירים מאיתנו. עמיתינו מהאתר המתחרה עזבו כעבור כמה רגעים ומלמלו לעברנו שחבל שבכלל באו, ואילו אנחנו פעלנו כבוגרים, וחמקנו כשועלים אל עבר הבר עליו התמקמנו עד סוף ההופעה.

השלישייה המופלאה עלתה על הבמה ובסדר מופתי ביצעה שיר של כל אחד מהם. בין השירים ניתן למצוא את 'צליל מכוון', 'שיעור מולדת', 'בואי נתחבק', 'שיר אהבה בדואי', 'היא כל כך יפה' ו'בואי נגיד'. עשה טוב לשמוע את אולארצ'יק פורט על גיטרת הבס, כמו בימים הטובים של כוורת. בשירו 'כל דבר קט' נרשם חיסור עצבני לגיטריסט הצמוד שלו, ברק חנוך, והשיר לא הגיע לשחקים שחנוך בדרך כלל לוקח אותו אליהם. אומנם לא היה לו מקום על הבמה, אך אולי אפשר היה לוותר על השיר.

שלושתם מעולים. קולו הערב של אפרים שמיר נותן לו גושפנקא כאחד מזמרי הרוק האיכותיים שלנו (אפילו מזכיר לפעמים את פיטר רוט, חה חה). ההגשה המיוחדת של אולארצ'יק גרמה אפילו לצלמים בחדר להתרגש. עם זאת, הפנינה של הערב שייכת ליצחק קפלטר. הוא אמנם נראה עייף ותשוש, ולפעמים רעד בקולו, אבל אין כמו הסאונד שלו על גיטרה חשמלית. הבנאדם נשמע כמו פינק פלויד. למען ההגינות נציין שלא מדובר במופע ייחודי שאין שני לו, אלא באבן תרבות שחובה היה לעשות אותה. כמו לשדר את 'גבעת חלפון אינה עונה' בכל יום עצמאות שבא עלינו לטובה.

פנינה נוספת ולא מוסיקלית, שמורה למורן הברמנית המקסימה של זאפה, שדאגתה הקולינרית אלינו חיממה אותנו במשך כל ההופעה, והיא אף לא קימטה את מצחה כשהזמנו כוס תה חם, או כוס מים בפעם השלישית. בפעם הבאה שאתם בזאפה, תנו קפיצה לבר וקוו שמורן תהיה שם. תמסרו ש'נענע' שלחו אתכם.

נפגשנו: יצחק קלפטר – שירה וגיטרה ; אפרים שמיר – שירה וגיטרה ; אלון אולארצ'יק – בס ושירה ; עמית הראל – קלידים ; אשר פדי – תופים
 

איריס פרחי – הופעת בכורה

צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
בתרבות האינסטנט שנכפתה עלינו מהמסך הענק, סיפורה של איריס פרחי מפריח מעט תקווה באזורינו. סיפור סינדרלה קלאסי על זמרת צעירה מגן יבנה, שלפני כמה שנים שלחה סקיצות להליקון, הם מצידם התאהבו בה, ולפני שבועיים הוזמנו להופעת הבכורה שלה במועדון הבארבי בת"א.

הגענו למועדון כמה רגעים בטרם התפוצץ מההמון. כרבע שעה לאחר שהתמקמנו כבר לא היה ניתן למצוא כסא אחד פנוי להתיישב בו כקהל איכותי שוחר תרבות, והבריות נאלצו להתגופף זה בזה בחיפוש אחר מטר אחד רבוע, עליו יוכלו לשבת ולצפות בזמרת העולה.

המלצרית נאותה להודיע לנו שמינימום הזמנה בישיבה הינה 25 ש"ח לאדם. השולחן שלידינו ציית להוראות ורכש במיטב כספו המינימלי בירה קרה לרווייה, אולם התאכזב מעט שהמשקה האטומי הוגש בכוסות של פלסטיק. השולחנות סביב חלקו אף הם את אותה אכזבה מרה מהפלסטיק שהוצע להם במחיר של זכוכית. מועדון הבארבי הוא מהחלוצים שתומך באמנים חדשים, ורבים וטובים מהם מבצעים שם את הופעות הבכורה שלהם. יהיה זה מכבודו של המועדון לדאוג לכמות נוספת של כוסות בירה נאותות, שבעיניי המדור זה המינימום שאפשר לבקש.

את המופע פתחה פרחי כשהיא מלווה עצמה בגיטרה אקוסטית בלבד, ונותנת ביצוע מרגש לשירה 'חלומות'. בחלק משיריה היא שרה על חברה מהילדות, רז פרומוביץ' המנוח שנהרג בלבנון, ובני משפחתו כיבדו אותה בנוכחותם בבכורה שלה.

כשחברי הלהקה מצטרפים אליה מהשיר השני, פרחי נותנת בראש עם מוסיקת רוק מלאת גיטרות. לעתים היא נשמעת כמו דנה ברגר, ואף מזכירה לפעמים את היהודים, אך אי אפשר להתעלם מהאנרגיות המקוריות שהיא מוציאה מעצמה. משפטים כמו "מה שלומך/האמת היא ששלומי גרוע" ריגשו את הנשמה, ביצוע טוב נרשם לשירה 'מישהו', ונציין כי שיר הנושא של אלבומה 'תודה רבה לך פחד' מעניין מאוד מבחינה הרמונית, ונשמע מבטיח.

עם זאת, לא הכל ורוד. סיפורה של פרחי אכן מעורר השראה, והיא כשלעצמה מצויינת. אולם, שאר המשתנים סביבה די בינוניים ואינם תורמים לכשרונה. מחד נצביע על בחירת החומרים, שעם כל הכבוד לזה שריגשו את אנשי הרפרטואר של הליקון, מאוד חוזרים על עצמם בחלק מהשירים, וכעבור חצי שעה זה מתחיל לשעמם. פן נוסף היא הלהקה שהייתה על הבמה. אף אחד מהנגנים לא סחף אותנו למחוזות נסתרים, הבסיסט והמתופף ניגנו די בצמידות לז'אנר ולא התבטאו מספיק ברמה האישית. מחלקת הגיטרות אכזבה שלא יצאה מגדרה ונשארה באותו מקום במשך כל ההופעה (אמנם זה לא ג'אז, אך אפשרי גם ברוק - ע"ע עמית יצחק).

את אלבום הבכורה של פרחי לא ניתן למצוא בחנויות, וניתן לרכשו בהופעות בלבד. באווירת סיפור סינדרלה, נסכם ונאמר שזה שפרחי מצאה את הנעל המתאימה לרגלה, לא מבטיח לה שכל השבילים שבהם תדרוך יובילו אותה להצלחה. שווה לשמוע את האלבום, אפילו אם הוא מעט חוזר על עצמו. בעידן האינסטנט שפוקד אותנו, פרחי היא עדיין אלטרנטיבה טובה.

איריס פרחי בהופעה: איריס פרחי – שירה וגיטרה ; יונתן פרידג' – גיטרה ; אדם פרי – קלידים ; יוני כהן – בס ; רוני הוד – תופים
 

היהודים – מופע העשור

 
סיומה של הטרילוגיה המוסיקלית להפעם לקחה מקום באמפי-פארק רעננה. בבואנו לפארק קיבלו אותנו אלפי בני נוער, שזימזמו כבר בכניסה חלק מהטקסטים. התור בכניסה היה אינסופי. מאות בני נוער גדשו את הקופות והמתינו בדממה בתור שלא התקדם, כאילו נאסר עליהם לזוז. מעבר לגדר ניתן היה לשמוע את 'בוטן מתוק בקרקס' מחממים את הקהל עם 'נשרפת' (עוד קודם הופיעו 'איזבו'), ואנשים כבר איבדו את סבלנותם. לאחר מאמצים לא קלים נמלטנו אל עבר הכניסה בחשש ששאר הממתינים יחושו בעליונותנו (העובדה שצוידנו בהזמנה מראש), ונכנסנו אל המופע.

עוזי כהן, ראש עיריית רעננה, ביקש לברך את הקהל ואת הלהקה על פועלה רב השנים. כמו כן חיקה את אלי פיניש וביקש שיצביעו עבורו בבחירות הבאות. לא משנה שמכסת גיל הנוער שם אינה רשאית לקנות משקה חריף בקיוסק הסמוך, אך עדיין נרשמו חיוכים רבים מהקהל.

היהודים עלו לבמה ופתחו עם 'מחפש תשובה'. טירוף, פשוט טירוף הלהקה הזאת. אנרגיות כל כך חזקות, ביצועים מרשימים פוערי פה ולסת. אורית שחף יורקת אש, תום פטרובר זועק בקול והקהל מקבל תמורה מלאה למחיר ששילם (עשר שנים + 120 שקלים חדשים להופעה).

בנוסף למוסיקה המשובחת, התאורה הייתה מקצועית ומהמרשימות ביותר שנראו עד כה בהופעות בארץ. למרות שהמקום היה פתוח, הסאונד היה מעולה. ביקור קצר בנוחיות, שאגב היו מאוד נקיים, היה מענג כמו לשמוע את ההופעה במערכת ביתית.

ללא ספק, מדובר באחת להקות הרוק היותר משובחות שיש בארץ. אחד החברים שהתלווה אלינו, פיצי נקרא לו, זרק לעברנו כי הלהקה לא שייכת לכאן וכי עליה להיות בחו"ל. אנחנו חולקים עליו אלף פעמים, בטענה כי היהודים הם הכי רוק ישראלי שיש. הטקסטים שלהם, הלחנים וההגשה, הם מצרך נדיר בארץ, שבחו"ל נוטף כמו זבל. פה הם חלוצים, וכחלוצים אמיתיים הם צריכים להישאר פה. תחשבו על הרעיון של להקים קיבוץ בחו"ל. נשמע ערל, לא? אבל בארץ זה הכי חלוצי שיש.

הפנינה של הערב שייכת לקהל. בגוש הקדמי כולם קפצו משמחה ושרו כל שורה מהשירים. היו אלפים מהם. כמות כזאת של קהל גדול ואדוק ניתן למצוא היום רק בהופעות של שלמה ארצי, ועם כל הכבוד, אם היו לוקחים את כולם לקיסריה, ספק אם היה מקום לחצי מהם.

כמות כזאת של יהודים אדוקים גם לא ניתן למצוא אפילו בהפגנות נגד תוכנית ההתנתקות. ואם אפשר לסיים בחיוך קל חרף המצב הקשה שעובר על העם שלנו, נסכם שכותרת ההופעה היא ללא ספק "יהודים לא מאכזבים יהודים". מעניין מה יהיה בעשור הבא.

היהודים: תום פטרובר – שירה וגיטרה ; אורית שחף – שירה : גיא באר – גיטרה ; דניאל ברכר – גיטרה ; ערן מיטלמן – קלידים ; אבי סטרול – בס ; יהב ליפנסקי - תופים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by