בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת טלוויזיה: שעות אמיתיות 
 
 
לילך וולך

לילך וולך חושבת שהתכנית החדשה של צופית גרנט נשענת יותר על הקסם, הכריזמה והכנות באישיותה ופחות על כישורי הראיון שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחרונה פושה בארצנו הטרנד של מראיינים אשר אישיותם הכריזמתית היא פחות או יותר מרכז התוכנית שלהם ועל זה יקום או יפול דבר הרייטינג. מנחים יוצאי דופן, כאלו שלאו דווקא נשענים על כישורים עיתונאיים נדירים או על מקצוענות במובן הקורקטי של המילה, לצורך ההפשטה – יותר מרגול ופחות אילנה דיין.

מי שהצליח לשכלל את התופעה עד לאמנות הוא גיל ריבה בתוכניתו 'לימוזינה', שהיה גורם גם לזאב רוזנשטיין למרר בבכי כמו ילדה קטנה, אבל היום התכנסנו כדי לדבר על מי שמאיישת את הגיזרה הנשית, הלא היא צופית גרנט.

אם לסקור לרגע את מהלך הקריירה של גרנט, היא התחילה (אם מדלגים לרגע על קריירת המשחק שלה) כמנחת תוכנית ההשתטויות המפורסמת 'מילקשייק', ויצרה לעצמה שם לא כל כך טוב, אבל כמאמר הציטוט המפורסם – פחות חשוב מה כתבו עליך, העיקר שאייתו את השם שלך נכון. אחר כך, נישאת על כנפי הדימוי השערורייתי שיצרה לעצמה, המשיכה גרנט ל'מי מפחד מצופית גרנט', וכמעט בלי מרווח נשימה, המשיכה לתוכניתה החדשה 'שעות אמיתיות'.

מי שקונה את הפתיח לתוכניתה החדשה, בצבעי שחור לבן, שמשדרת חומרה משל דיבוק חיים יביני נכנס לנשמתה הפרועה של גרנט, טועה חמורות כמובן - גרנט תשחה בכל ביצה אליה תיקלע בסגנון החופשי שלה, וזה גם חלק מהקסם שלה. אם יש עברה שבה אי אפשר להאשים את גרנט בשום אופן היא התיימרות או העמדת פנים. לטוב ולרע, נשארת גרנט כחומר שלא מתרכב, מביאה איתה את תמצית צופיותה ונותנת לסביבה ליישר קו איתה.

אך יחד עם הקסם שמייצרת גרנט בכמויות מסחריות, כך היא גם בעייתית בקליטת דקויות של סיטואציות. נדמה שגרנט, אם לשאול לרגע דימוי מעולמו של בן זוגה לחיים, רצה לשער, עוקפת את כל המכשולים, אבל אז נעצרת בבלבול ולא מבקיעה. למה? שאלה טובה. גרנט מגייסת אמפטיה, היא לא נבהלת ולא נבוכה, אבל מראיין מנוסה יותר, היה מצליח להוציא ממרואייניו פנינים נוצצות יותר.

ב'שעות אמיתיות', מתחקה גרנט משך יום אחרי עולם שונה שנמצא ממש בתוך ישראל, אתמול ביקרה בכלא באר שבע, והתרועעה עם אסירים פליליים וביטחוניים כאילו אכלו מאותו מסטינג. הודות לתחקיר המצויין ולבחירת המרואיינים המוקפדת, לא היה רגע דל, אבל אי אפשר לייחס זאת לכישורי הראיון של גרנט. האסירים היו להוטים להשמיע, התנסחו בצורה כמעט פואטית וחשפו את עצמם עד לריקון כיסים, ומנגד גרנט שאלה שאלות שגם נהגי 'הקסטל' שואלים בכל נסיעה אקראית.

יכול מאוד להיות שמראיינת מנוסה אך שומרת דיסטנס כמו אילנה דיין, לא היתה מגיעה בכל כך הרבה קלות להתחבב ולרכוש את אמון האסירים. אך מצד שני, כשדיין כבר מגיעה לשער, היא מבקיעה גול, ואפילו לא צריכה לרקוד ריקוד ניצחון – כולנו יודעים שהיא עשתה את זה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by