בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חזיז ורעם?  
 
 
גיא לוי

זהו שלא. גיא לוי פוסק שבוסקילה לא צריכה לפנות את הדרך לשרון חזיז ושגולדפראפ הוציאו אלבום לא רע

 
 
 
 
 
 
 
 
 

שרון חזיז, שרון חזיז, הד ארצי

 
אחרי ש'יזראל' ו'אני בשבילי' זכו להצלחה יפה ברדיו, יוצא בעיתוי מושלם אלבומה הרביעי של שרון חזיז. מאז ימי סדרת הטלוויזיה 'עניין של זמן', מרחף שמה של שרון חזיז כאחת ההבטחות הגדולות של המוזיקה הישראלית. היא היתה אמורה להיות הראשונה שתיצור את אלבום הפופ הישראלי המכונן - הדיווה האולטימטיבית, נוטפת חושניות ויופי ישראלי.

הציפייה הזאת עד עכשיו גרמה לה רק נזק, שכן את האלבום ההוא חזיז מעולם לא יצרה, וכנראה שכבר לא תיצור. במקום זה היא הוציאה אלבומי פופ זניחים (פרט לאלבום הבכורה שהצליח להתרומם מעל הבינוניות), עם ממוצע סביר של שני להיטי רדיו לאלבום. מפתיע - יותר מעשור אחרי, עם צאת אלבומה הרביעי, יש עדיין אנשים שמצפים שהיא "תדפוק את הבלאגן" – ותראה לכל הבוסקילות מאיפה משתין הדג. ובכן, זה לא קורה כאן.

מבחינת ההפקה, האלבום נשמע עדכני ונכון. כמו תמיד שרון חזיז יודעת לבחור מפיקים מוזיקליים - באלבום הראשון היה זה דודי לוי אחרי הצלחת מופע הארנבות של ד"ר קספר, בשני - אתניקס, בשלישי עברי לידר והפעם – אייל קצב, ו- HENREE, שניים מהמפיקים היותר מצליחים כיום במוזיקה הישראלית.

הבעיה שבגיל 36 מנסה חזיז, שכתבה והלחינה חלק ניכר משירי האלבום הזה, לבסס את מעמדה לא רק כזמרת יפה אלא גם כיוצרת. ספק אם משפטים כמו - "אם לא לוקחים סיכונים אז לא מפסידים כלום אבל גם לא מרוויחים," ייכנסו לפנתיאון של השירה העברית. גם לא הלחן הסתמי שלה למילים היפות של מאיר אריאל "רק עלייך מדברים".

התוצאה הסופית היא (שוב) שני שלאגרים שלא נזכור בעוד שנה, איחוד היסטורי עם בוגרת נוספת מ'עניין של זמן', דנה ברגר, לדואט (אמנם סתמי למדי), ואלבום שמסתמן כדבר הכי קרוב לעצמה שעשתה עד היום. אם נתעלם אחת ולתמיד מההבטחה שרובצת מעל ראשה של שרון חזיז, זה הישג לא רע (כלומר, בשביל זמרת לא מבטיחה).
 

GOLDFRAPP, SUPERNATURE, הליקון

 
האמנות של גולדפראפ תמיד התיימרה להיות יותר ממוזיקה, ולשלב אופנה וסטייל שלא נראו קודם. בפסטיבל גלסטנברי לפני שנתיים, עלתה אליסון גולדפראפ לבמה בהופעות עם זנב סוס כשלצדה רקדנים עם ראשי צבי ורקדניות קברט חשופות חזה. מספרים שפרנץ פרדיננד שהופיעו לפניהם פשוט עמדו והשתחוו בפניה. היה זה בימי BLACK CHERRY, שהיה אחד האלבומים שסימלו יותר מכל אופנת האלקטרו שכבשה את אירופה בשנת 2003.

כעת ב-SUPERNATURE, אלבומם השלישי, מתקשים גולדפראפ לשחזר את אווירת הקרקס ולהיכנס לנעליים של אלבומם הקודם. אליסון אמנם החליפה את זנב הסוס בנוצות טווס על עטיפת האלבום, אבל נראה כי כדי שהפעם ישתחוו בפניה, היא תצטרך קצת יותר להתאמץ. הבעיות של האלבום הזה לא קשורות לו עצמו, אלא לסיבות חיצוניות. ראשית, האלקטרו נשמע מעט שחוק כיום. שנית, מי שרכש את שני אלבומיהם הקודמים – סביר להניח ששבע מההרכב האקסטרוואגנדי הזה.

כעת, עבור מי ששני הסעיפים הנ"ל אינם תקפים לגביו, אפשר לספר שלמרות הכל, האלבום הזה עדיין נשמע טוב מאוד. הוא נפתח בסינגל הראשון והמצוין שיצא מהאלבום - OOH LA LA , ממשיך עם עוד שיר מעולה - LOVELY TO SEE YOU (שבו חרגו גולדפראפ לראשונה מהכללים שהם עצמם קבעו והקליטו גיטרות), ומגיע לשיא ב-FLY ME AWAY – כנראה הרצועה הטובה ביותר באלבום הזה. המלצה אחרונה – האתר של ההרכב הוא משהו שפשוט חובה לראות.

האתר של גולדפראפ
 

LAMB, REMIXED, הליקון

 
אלבום המכיל רימקסים של אחד מהרכבים האלקטרונים הגדולים של העשור האחרון ומסכם את כל יצירתם. יש כאן רימקסים של מפיקים נחשבים כמו קרודר ודורפמייסטר, טום מידלטון, מיסטר סקראף ועוד רבים וטובים.

באופן אישי, את מספר אלבומי הרימקס ששמעתי בחיי ומצדיקים את עצמם אני יכול לספור על יד אחת. להבדיל מרמיקס לטרק, רמיקס כקונספט לאלבום שלם, שלא לדבר על אלבום כפול כמו במקרה שלפנינו, זה משהו שפשוט לא עובד. מה שייחד עד היום את האלבומים של LAMB היתה האווירה שנוצרה מהשילוב בין אווירת הדראם אנ בייס האפלולית של המוזיקה, והשירה המרגשת של לואיז רודז. באלבום הרימקסים השילוב הזה פשוט הולך לאיבוד.

מצד שני אם תשאלו את הצמד, הם דווקא טוענים בהערות שהם הוסיפו בחוברת הדיסק, שכמה מהרימקסים פה עולים על הגרסאות המקוריות שלהם, ומזמינים את הגולשים באתר שלהם לייצר להם עוד רימקסים. אם כך, מי אני שאתנגד...

האתר של LAMB
האתר של האלבום REMIXED
 
 

ALFIE, CRYING AT TEATIME, EMI - הליקון

 
ההרכב המנצ'סטרי הזה התגלה והוחתם בסוף שנות ה-90 על ידי דיימן גוף (המוכר יותר כ-BADLY DRAWN BOY), וסומן על ידי המבקרים הבריטים כאלטרנטיבה מבטיחה לבריט פופ המתנוון של אותן שנים. במקום לרצות להישמע כמו אואזיס, שאבו אלפי את ההשראה שלהם במראה ובסאונד דווקא מהביץ' בויז. המבקרים אוהבים להגדיר את המוזיקה שלהם כ"ניאו-פסיכדלית" - תודו שזו הגדרה סקסית למדי.

כעת האלבום הרביעי שלהם מסתמן, על פי קבלת הפנים לה הוא זוכה בבריטניה, כאלבום הפריצה שלהם למיינסטרים ולחיי רווחה מרופדים בלירות שטרלינג. האלבום הזה כולל עשר רצועות סוחפות עם הרבה הרמוניות קוליות של "אוווו" ו"אההה" בסגנון הביץ' בויז (TILL THE END), לצד השפעות פרוגרסיב רוק ופולק בריטי (WIZZO המצוין).

חוץ מזה יש כאן שני להיטי רדיו פוטינציאלים (טוב אולי לא גלגלץ...) – YOUR OWN RELIGION ושיר הנושא. למי שכמוני מאס מהנוירוטיות המעושה וגעגועי האייטיז של ההרכבים בריטיים עכשוויים (פיוט'רהדס והארד פיי למשל), יימצא באלבום הזה הרבה נחמה. גם חובבי רוקפור שלה יאהבו מאוד את האלבום הזה.

האתר של אלפי
לשמיעת חלק משירי האלבום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by