בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא קשורים  
 
 
לילך וולך

לילך וולך חושבת שהתוכנית של אדיר מילר ושלישיית מה קשור, 'היכל התרבות', מפגרת בעשור אחרי תוכניות הומור אחרות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לכאורה תוכנית הבידור החדשה של אדיר מילר ושלישיית 'מה קשור' היתה יכולה להיות הלהיט הבא שיחמם את החורף. (אם חורף בעיניכם הוא להוריד את טמפרטורות המזגן כדי להימלט מהחום שעוד צפוי לנו). הבעיה היחידה שפוגמת אפעס בנתוני ההצלחה של התוכנית הטריה, היא שאנחנו כבר נמצאים כעשור מאוחר מדי בשביל סוג הפורמט והרמה הכללית. אני מבטיחה לכם שביקום מקביל, בשנת 1995 בארץ חמדת האבות, התוכנית הזו היתה שוס גדול.

היזכרו כמה תמימים היינו, כמה רכות היו נפשותינו - המקסימום שיכולנו להעלות בדעתנו היה ז'וז'ו חלסטרה. מי היה מאמין אז שז'וז'ו ירוץ וינופף בידיו לכל עבר כמוכה אמוק על במת ניצנים, רק בגלל שאיזה אלמונימי מסלסל בקולו. שנת 95', מה ידענו אז.

היום אנחנו חיות טלויזיה רעבות ומתוחכמות, לא יבלבלו אותנו עם איזה חיקוי חצי אפוי. לכאורה, 'היכל התרבות', שיננה היטב את הכללים, השתמשה בחומרים הנכונים, ובכל זאת, העוגה לא עלתה יפה. מי שנשאר לצפות ב'משחק מכור', יכול היה להבחין בהבדלים הבולטים לעין של חיצי הומור משוננים שנורים ביד בוטחת ופוגעים בדיוק באמצעה של עין השור, ובין הניסיון הכללי של 'היכל התרבות' לפגוע באיזושהי מטרה ובסופו של דבר להישאר עם תחושת החמצה.

'היכל התרבות' עובדת לפי הפורמט המוכר, הכמעט שחוק, של כאילו-תוכנית-אקטואליה, עם מבזקים וכתבות, מגיש ופינות אירוח, ונשענת בעיקר על כשרון החיקוי הבאמת מוצלח של השלישייה הלא קשורה. אין ספק שיש לשלישייה פוטנציאל התפתחות, כמו שאין ספק שאדיר מילר עבר את נקודת הפיק שלו ויאלץ להוריד פרופיל לעוד שנה שנתיים לפחות, עד שנוכל להבליג על 'ערב אדיר'.

'היכל התרבות', אינה מהתוכניות שגורמות לך להתכווץ במבוכה ולהשפיל מבט בניסיון להראות כאילו רק עברת מול הטלויזיה בדרכך למגזין ה'גלובס' שלך, היא פשוט מהתוכניות שישאירו אותך אדיש לקיומן, אם אין משהו אחר לראות, אולי מזפזפים לדקה או שתיים, אבל לא אליה תכוונו את ה'יס – מקס' שלכם.

במציאות הטלויזיונית של היום, לא יכול להיות שתעלה תוכנית סאטירית שעוסקת באקטואליה, עם פורמט כאילו חדשותי שלא תשאל את עצמה האם היא יכולה להאפיל על 'ארץ נהדרת'. אגב, אם התשובה היא "כנראה שלא", אפשר לסגור את הבסטה כאן ועכשיו. אני לא קונה תשובות יחצנ"יות פרסומיות נוסח "אנחנו מכוונים לקהל אחר, ואין כל תחרות, כולנו משפחה אוהבת ושמחה." כמו שכבר ציינתי, מאחורינו כבר לפחות עשור של בולשיט ואפשר לדלג הלאה. הפזמון שאמור ללוות היום כל יצירה טלויזיונית הוא ההימנון של המכביה – אם זה לא יותר חזק, יותר גבוה ויותר רחוק, תשאירו את זה במגירה ותנו לנו לצפות בשקט בשידורים החוזרים של 'אהבה זה כואב'.

בסופו של יום, בהשראת החזרה לשנת הלימודים, נשאר רק לחלק ציונים – יפה ההשתדלות של התלמידים החדשים להביע עניין ועמדות בסוגיות חברתיות-פוליטיות, פחותה מזו יכולת השנינה והחידוד. מאמץ רב יותר והשקעה יידרשו בתחום המילולי כדי להגיע להישגים גבוהים יותר בתחום ההומור, אף על פי שיכולת החיקוי משביעה רצון ואף למעלה מזה. לסיום – רצוי אולי שהתלמיד מילר ישאר מחוץ לכיתה, שכן הוא אינו תורם להישגיהם של שאר חבריו לספסל הלימודים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by