בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יופי זו לא מילה גסה  
 
 
טי וייט נויין

טי וייט נויין חושבת שאם יש סיבה לראות את ' 2046' היא הצילומים המרהיבים ביופיים ותסרוקתה הפלאית של השחקנית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדרקון הגדול קם לתחייה. לאחרונה, יותר ויותר סרטים מבית היוצר הסיני מגיעים לשוק העולמי, זוכים בפרסים נחשבים וקורצים גם לקהל המערבי. 'נמר, דרקון' התחיל את כל העסק ואחריו הגיע המבול. היום, כך זה נראה, כמעט ואין סרט אסיאתי חדש בו לא משתתף איזה ג'ט לי מסוקס או זאנג זי-יי חיננית במחול צבעוני על גבי המסך. ביניהם סרטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, אבל בגדול, כולם שואפים להגיע לשלמות ויזואלית, כאילו מנסים להתנער מהביטוי המערבי "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו" ותחת זאת, באים ואומרים, גם היופי הוא איכות לא רעה בכלל.

2046 הוא סרטו החדש של וונג קאר וואי ('מצב רוח לאהבה'). גיבור הסרט הוא צ'ו (טוני ליונג המוכר לנו מהסרט המהורהר 'מצב רוח לאהבה' ומהטרילוגיה המסוגננת 'דרך ללא מוצא'), סופר הכותב לעיתונים זולים בעיקר על סקס. את השראתו הוא שואב מנשותיו הרבות, אותן הוא פוגש במועדוני לילה ובמלון בו הוא מתארח. בין היתר הוא מנהל רומנים מסוגים שונים עם המהמרת סו לי ז'ן (גונג לי, הלא היא גרטה גארבו הסינית), עם שכנתו מחדר 2046 לולו (קארינה לאו האלמונית יחסית), עם נערת הטלפון באי לינג (ז'אנג זי-יי שהופיעה בעבר בסרטים 'נמר, דרקון', 'מחול הפגיונות' ועוד) ובת מנהל המלון ג'ינג (פיי וונג), המאוהבת בכלל בבחור אחר עמו היא מתכתבת. צ'ו חולק עם האחרונה את כתיבתו ושאר סודות ומחליט לרמוז לה על אהבתו בסיפור עתידני שהוא כותב, הנושא את הכותרת '2046'.


הסרט נע בין עבר (זכרונות של הדמויות), הווה, בו חי ויוצר צ'ו (השנים הנוסטלגיות של 1966-1969 בהונג-קונג) ועתיד (שנת 2046 הבדיונית, אליה נוסעים לחפש זכרונות אבודים), ובין חלום למציאות.

2046 הוא סרט מרהיב ביופיו וקהל המבקרים נופל שדוד בקסמו האוריינטאלי. על זאת יעידו כל מועמדויותיו לפרסים שונים בתחרויות בינלאומיות נחשקות (מועמד לפרס דקל הזהב של פסטיבל קאן, פרס איגוד הבמאים הבריטי וכו'), אבל לי נדמה כי הם פשוט רגילים לשבח ולהלל כל דבר שיוצא מהמזרח. העובדה שקאר וואי עבד על הסרט במשך קרוב לחמש שנים, ללא תסריט מגובש, ובמקביל עבד גם על מספר פרויקטים אחרים, מאוששת את הרושם שמתקבל, שלקאר וואי היה חשוב בעיקר איך הסרט יראה, וסמך על הצופים שיפרשו את החורים בעלילה והדמויות הפלקטיות שבאות והולכות ללא סיבה, כמסתורין וקסם אפלולי.

בסופו של דבר, נדמה כי המסר של הסרט הוא קאמפי, כלומר לא עד כמה טוב או רע היה, אלא אם היה מקסים או מייגע. בהקשר הזה – הסרט עושה עבודה לא רעה בכלל ורבים ימצאו את התפאורה והעיצוב האמנותי קוסמים מאוד. מסר נוסף שמבקש הסרט להעביר לצופה התמים שעדיין לא חווה שברון-לב הוא שאין אביר על סוס לבן, אין נסיכה מושלמת, אין גבר או אישה שהם האחד או האחת. ישנם גברים ונשים המתאהבים ומדי פעם הם גם מצליחים למצוא את התזמון הנכון לאהבה.

לא שזה רע. זו עדיין עונת המלפפונים - חם, לח, ואני לא דורשת יותר מדי. אפשר להעביר את הזמן בכיף מול הסרט, בעיקר בגלל הצילומים עוצרי נשימה וכמה סצינות מרטיטות בחושניותן. ואם יש סיבה נוספת לצפות בסרט הרי זו תסרוקתה הפלאית של זאנג זי-יי, שהותירה אותי בפה פעור. איך, לעזאזל, היא הצליחה לשמור עליה חסרת רבב לאורך כל משגליה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by