בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: עוזרי המעגֵל  
 
 
איתן בוגנים

אהרון עוזרי לא משאיר קצוות פתוחים, לא באמנות ולא בחיים. שיחה עם האמן הכי מיושב בדעתו בסביבה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוצא: חצי תימני, חצי אנגלי. גיל: 34. מצב משפחתי: רווק, חתונה בקרוב (מזל טוב). הרגלי שתייה: יין לפעמים. עישון: לא מעשן. השכלה: תואר ראשון. גבר. צבע שיער: מקריח. גובה: 180 סנטימטרים. מבנה גוף: רזה. צבע עיניים: ירוק-חום. פעילות גופנית: הולך ברגל. שפות: אנגלית ועברית. חיית מחמד: סופי, כלבה. אהבה: נמצאה. אמנות: פיסול. כשרון: יש והרבה. התמסרות: מוחלטת. כושר המצאה: פנטסטי. דמיון: עד אינסוף.
 
 
מה הדימוי הראשון שעולה בראשך ואתה בתוכו?
"אני זוכר את עצמי רץ יחף על חצץ בערד, במקום קטן מוקף מדבר, עם תחושת חופש מוחלטת, בלי שום גבולות ומחויבות. בהקשר של ערד אני גם זוכר את הגן העגול שהייתי הולך אליו כל יום, היינו מטפסים עליו כל הזמן".

גם אני הייתי ב"גן העגול" בדימונה. נשאר בך משהו ממנו?
"הצורה העגולה מאוד דומיננטית בעבודות שלי. הצורה, לא של עיגול מובהק, אלא של תנועה סביב נקודה, או עיגולים שמרכיבים עבודה אחרת, זאת תנועה שהיא שלמה ומוחלטת, מושלמת. בשנים האחרונות ההקשר של העיגול התחבר לשימוש הדתי שנעשה בעיגול, בהקפות, בסיבובים, במחזוריות. ביהדות יש את ההקפות סביב ספר התורה, בבודהיזם יש טקסים של הקפות, באיסלאם יש מסות של אנשים שמסתובבים סביב מכה ובנצרות יש את ההילה סביב הקדושים, אז העבודות האחרונות נעשו אמנם באופן אינטואיטיבי אבל בהקשר דתי".
 
 
גם אתה חוזר בתשובה?
"אמנם יש לי זיקה ליהדות ואני כן תופס את עצמי כאדם עם אמונה, אבל אני לא חוזר בתשובה בכלל. אני לא אתיאיסט ולא אדם דתי מהבחינה של ליישם מצוות מסוימות. דרך אגב, אמא שלי שהתגיירה, באה מבית נוצרי אנגליקני, ואבא שלי גדל בבית דתי מאוד בגאולה, ליד מאה שערים, עם סבא שהיה לו בית כנסת משלו מתחת לבית, ובגיל 15 אבא החליט למרוד בדת וברח מהבית. אני כן בן אדם שמאמין באיזשהו סוג של אלוהים, כמושג מופשט."

עכשיו שאני חושב על זה, בעבודה האחרונה יש איזה ניחוח דתי.
"גם אופי השבלונות שריססתי על הקיר וגם הניאונים באו מסוג התאורה שהיתה בבית ובבית הכנסת. שעות הייתי יושב בבית הכנסת של סבא, בתפילות של יום שבת בבוקר. האופי הוויזואלי והחומריות של העבודה סבב סביב העניין הדתי והזיכרון של הסבא."
 
 
 
איפה מתממש החיבור בין פיסול לחיים אצלך?
"מגיל די צעיר הייתי עושה דברים תלת מימדים, מרכיב כל מיני דברים, ותמיד הרגשתי טבעי עם עיסוק בחומר בתלת מימד. אני פשוט לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר. אני מרגיש שהעיסוק בחומר הוא הצד היותר חזק שלי, שם אני בא לידי ביטוי הכי טוב, או מביא לידי ביטוי את התחושות והמחשבות שלי באופן הכי טוב. אם הייתי בן אדם דתי אז כנראה שהייתי מתעסק ברוח ולא בחומר, אבל אני לא במקום הזה".

משהו תכליתי ועמלני מאפיין את העבודות שלך מאז ומתמיד, מה זה?
"בחלק מהעבודות יש סוג של פעולה תכליתית שהן עושות, פעולה קינטית, מכנית, חשמלית, והחשיבות של הפעולה הזאת היא באי הפונקציונאליות שלה. לעבודה יש פעולה תכליתית שהיא מבצעת אבל שהיא בעצם חסרת שימוש, החשיבות של הפעולה היא באי החשיבות שלה, בזה שהיא לא מייצרת שום דבר ושאין לה פונקציה, כמו העיגול, היא חוזרת על עצמה. האסתטיקה הנקייה והמכנית הזאת אולי קשורה לזה שיש למשפחה שלי מאפיה בקנדה, עם סוג של מכונות שעובדות בתזמון מושלם, ושתכליתם להביא מוצר מוגמר, להכניס בצק ולהוציא לחם."

באותה ענייניות, תמיד ראיתי בך כאדם מיושב בדעתו, אתה מסכים?
"אני לא יודע אם אני מיושב בדעתי, אבל החיים היו מלאים בתהפוכות. אם אני רק חושב על כל המקומות שעברתי, אחת לשנתיים, מגיל אפס. אני לא יכול להגיד על מקום אחד שיש לי בו שורשים מוחשיים, אבל באותה מידה זכיתי בהורים תומכים שלא ניסו לכפות עלי את החלומות שלהם ונתנו לי גיבוי מלא. אני לא מרגיש שאני צריך להילחם בשדים מהעבר שלי. גם לי היו רגעים של נון-קונפורמיות - מגן חובה אני בורח ממסגרות, ולא סבלתי ללכת לבית ספר. היינו בורחים ויורדים למרכז העיר, אני ואחי, מטיילים ושורפים את הזמן עד שהיה אפשר לחזור הביתה".
 
 
אז איך היית מתאר את עצמך?
"אני רואה את עצמי בתור בן אדם די פשוט. ראיית החיים שלי היא בדרך כלל אופטימית, אני משתדל לראות את הדברים הטובים שיש בחיים. אני זקוק לאנשים למרות שאני יכול להיות הרבה זמן לבד. אני זקוק לאהבה מאנשים, ממישהי, אני אוהב להיות חלק מסביבה חברתית. אני לא עסוק בשתייה ודיכאונות, לא שאין לי ימים גרועים, אבל אני לא נופל למקומות של ייאוש".

מה משפיע עליך?
"המשפחה שלי. אני מרגיש בר מזל שיש לי משפחה שהם החברים הכי טובים שלי. גם מה שנמצא סביבי משפיע עלי, למשל, לחיות ארבע שנים בצפון, קרוב לטבע, בסביבה שגורמת לי להרגיש טוב יותר, עם צמיחה, השתנות, מחזוריות. מקום שאפשר לעבוד בו בשקט, בלי הלחץ שיש במרכז".

מה עם אהבה?
"אהבה מצאתי, לקח לי הרבה מאוד זמן, אבל מצאתי את האישה שלי ואני רואה את הילדים שלי איתה. אני רואה את המקום שלי לידה באופן נוח ושלם, עם הרבה אהבה".
 
 
אז מה עשית ארבע שנים בצפון?
"שכרתי בית עם שני צימרים ומזה חייתי. בחלק מהזמן שכרתי מבנה מחוץ לישוב שהיה הסטודיו שלי. הייתי יורד ליער הסמוך כל בוקר עם שני הכלבים שלי, עושה המון טיולים ואוסף עצים שנפלו לקרקע כדי להרכיב עבודה שעבדתי עליה המון זמן. העבודה כרגע מוכנה, ארוזה אצלי בסטודיו."

אמנות וטבע?
"כשעליתי לשם היה לי איזה חלום להיות במקום שקט, קרוב לטבע. השקט שם נותן לך סוג של ניקיון, כאילו מנפה את הסחות הדעת. רוב הזמן הייתי לבד וזה היה דבר שתמיד רציתי לעשות, איזו פנטזיה של התבודדות. ואחרי שעשיתי את זה גיליתי שהטבע הוא לא המקום היחיד לצלילות, גם בעיר זה יכול לקרות. עכשיו המערכת שלי נקייה מזה. קרישנמורטי אמר שאדם יכול לנסוע באוטובוס הומה אנשים ופתאום להבין משהו והעניינים מסתדרים. ברגע שאתה הולך בדרך של מישהו אחר אז זו בעצם דרך משומשת שלא תביא אותך אל מה שאתה מחפש. אז אתה לא חייב לשבת שבע שנים במערה, להסתגף ולצום כדי לזכות בהארה, זה יכול לקרות לך בכל מקום אם אתה מספיק ערני. בשלושת החודשים האחרונים בצפון הרגשתי שאני חייב לעוף משם, זו הייתה תקופה שאני שמח שעשיתי, ועכשיו אני מוכן לחזור למרכז העניינים."

אז מה היית רוצה לראות בעתיד הוורוד?
"אני רוצה לעסוק בפיסול, לחיות ולהתפרנס מזה איכשהו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by