בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה בחו"ל: הומאז' לתאומות אולסן? 
 
 מחכים למרי קייט אולסן (תמונה: אתר הסדרה)   
 
נילי אורן

נילי אורן צפתה בקומדיה החדשה Starved ומצאה שהפרעות אכילה מעולם לא היו מצחיקות יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סדרה אמריקנית על הפרעות אכילה היא עניין מתבקש, בערך כמו סדרה ישראלית אודות הנעשה בצה"ל. למסקנה הזאת הגעתי די מזמן, במהלך ביקור שלי בארה"ב לפני כמה שנים. שם צפיתי מצד אחד בחובבי פאסט פוד, שנראו כמו גורי גודזילה אימתניים, ומצד שני בשוחרי דיאטות מאקרו- ביוטיות, שהיו בעיקר דקיקים ושקופים כנבטי אלפלפה, ובעלי גוון עור ירקרק תמידית כשל קישוא צעיר.

כן, שהות קצרה באמריקה עשויה להבהיר היטב שהאומה הזו אוהבת מאוד לאכול ולעשות דיאטות. אפילו יותר משהיא אוהבת לפלוש בתרועה רמה לארצות נידחות, ולשוב משם עם הזנב בין הרגליים לאחר שנים רבות והרוגים רבים אף יותר.

כך שהסדרה הקומית Starved שעלתה לפני כחודש ברשת FX האמריקנית, אמנם לא הפתיעה אותי, אבל בהחלט הצליחה להצחיק. היא עוסקת בארבעה חברים שהולכים יחדיו לקבוצת תמיכה קיצונית למופרעי אכילה. כל אחד מהם סובל מהפרעת אכילה שונה, שמלווה באישיות ססגונית.

סאם הוא אנורקטי לשעבר ואכלן כפייתי בהווה, נטול טאקט לחלוטין, ומחפש נואשות את האשה המושלמת; בילי היא אנורקטית לשעבר, יפהפיה ודו מינית, שנהנית בעיקר לשגע את סאם שדי מאוהב בה מצידו; אדם הוא שוטר אפרו אמריקני בולימי שתחביבו הבריא הוא לעצור שליחים של מסעדות סיניות, לאיים עליהם בקנס, לקבל מהם כשוחד את המזון שהם מעבירים, לבלוס אותו בשקיקה, ואז להקיא אותו תוך כדי שהוא דוחף את האלה שלו חזק לתוך בטנו; דן הוא אכלן קומפולסיבי שמן, שעובד למחייתו כסופר, ובזמנו הפנוי נרשם לניתוחים לקיצור קיבה, ומבריז מהם.

כפי שכבר הזכרתי, קבוצת התמיכה אליה הולכים הארבעה היא קיצונית, ולא כמו אף קבוצת תמיכה שניתן לדמיין. כך למשל אף אחד לא אומר בה: "אנחנו אוהבים אותך..." לאחר שמי מהם מתוודה על על חטאיו השבועיים. במקום, יתר חברי הקבוצה נוזפים בו יחדיו: "זה לא בסדר!" ומנחת הקבוצה מפליאה בו מגוון ירידות מרושעות וצולבות בהתאם לנסיבות.

בכלל, מנחת קבוצת התמיכה הזו היא ביץ' מזוויעה מהגיהנום, ולטענתה הקבוצה מיועדת למי שכבר ניסה הכל ונואש, וחייב דחיפה אמיתית כדי לצאת מההתמכרות. מיותר לציין כמובן שאף אחד מבין ארבעת החברים לא ממש מפסיק את התמכרותו בעקבות המפגשים הללו, אלא רק מתמכר גם להם. עבורנו הצופים זה נפלא, כי הקבוצה הזו היא מקור בלתי נדלה להומור שחור, משובח ומצחיק להפליא.

את הסדרה כתב, הפיק, ביים ויצר אריק שאפר שמגלם בה את הדמות הראשית – סאם (ואם הוא מוכר לכם, זה בגלל שהוא שיחק בסרט 'לילה במק'קול' עם ליב טיילר). הסדרה לדבריו יותר מסמי-אוטוביוגרפית, ומבוססת על חוויותיו שלו עצמו כמופרע אכילה. אולי זו הסיבה שכל הדמויות שלה, על שגיונותיהן הביזאריים, והעובדה שלגמרי אינן מסוגלת לאהוב או להיות נאהבות, עדיין אמינות ומעוררות סימפטיה מסויימת בחולשותיהן הכה אנושיות.

לכן הסדרה הזו משעשעת ומרעננת עד מאוד. אמנם ההומור שלה איננו מהגבוהים שבהם, כמתבקש מסדרה שעוסקת בהפרעות אכילה, אבל הוא עדיין מצחיק, ועושה את העבודה היטב. מה גם שחוץ ממנו, הסדרה מדברת בגובה העיניים לכל מי שעדיין מחפשים בני זוג מושלמים, מאוהבים בידידים הבלתי מושגים שלהם, וחווים יום יום את הפער המתסכל שבין הרצוי למצוי. כלומר לכולנו.

המלצה לזכייניות לסיום: בבקשה הביאונה. מודה לכן מראש.

אתרים נוספים:
אתר הסדרה
מדריך הטרמפיסט למשתף הקבצים
עוד טלוויזיה בחו"ל

רוצים שאכתוב על סדרה שעוד לא הגיעה לארץ? כיתבו לי ל-nilly01@nana.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by