בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למיטב ידיעתי, נשבר לי 
 
 
אמיר עמרמי

אוספי 'המיטב' למיניהם מגלגלים כספים בעיקר לחברות התקליטים, והם נטולי אמירה אמנותית. אמיר עמרמי יוצא חוצץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
'המיטב' של קורין אלאל יושב לי על שולחן העבודה, ואני כעיתונאי וכמבקר צריך לכתוב עליו ביקורת. אלאל היא ללא ספק יוצרת מוכשרת, ומקומה כאושיית תרבות ישראלית בהחלט מגיע לה על פועלה במשך השנים. אך מה אני אמור לעשות עם האוסף הזה עכשיו? לרשום עליו שהוא טוב? לרשום שהוא רע? שהוא מאגד בתוכו את הרגעים הכי טובים של הזמרת?

"כבר אמרו את זה לפניך" אמר לי ידידי, ארי קטורזה, מי שהיה בעבר העורך המוסיקלי של Ynet "כבר דיברו על הבעייתיות של האוספים האלה. אין משהו חדש בהרגשה שלך". עדיין, למרות שאין דבר חדש בהרגשתי, אני מרגיש שאני חייב לחלוק את זה איתכם, לפחות פעם נוספת.

אלבומי 'מיטב' למיניהם, וכמותם גם אלבומי אוסף ולהיטים מכל השנים, הם לרוב שטיקים של חברות תקליטים לעשות כסף על גב האמנים שלהם. לעתים האמן גם כמעט ולא מתפרנס מהאוספים האלה, אלא אם כן הוא קרא טוב טוב את האותיות הקטנות בחוזה שלו. לרוב העניין מובנה בהסכם האומר כי לחברת התקליטים מותר להוציא אוסף משיריו של הזמר החתום אצלם בחברה, בכל עת וזמן שהיא תראה לנכון.

לפני שנתיים, עבר אריק איינשטין מחברת התקליטים אן.אם.סי לטובת הד-ארצי המתחרה, והוציא שם את אלבומו 'שתי גיטרות, בס, תופים'. אן.אם.סי, מצידה, מצאה לנכון להוציא את 'המיטב' של איינשטין מיד כשעזב. מהלך שאני משוכנע שגילגל סכום מכובד לחברה הנטושה, ועם זאת יכל לפגום בקו השיווקי של האלבום החדש שרצה לצאת. למען הסדר הטוב, נציין כי אינשטיין פנה בזמנו בזעם לחברת התקליטים הקודמת שלו, והיא מסרה לו כי העניין נעשה בתום לב.

אין פה צודק ולא צודק, זה הכל ביזנס. ושמערבים לי את הביזנס עם המוסיקה שאני אוהב, אני לא יכול לשכב אפרקדן ולא לומר את שלי.

כמובן שלא נכנסתי לחדר עם קורין אלאל ואן.אם.סי, אבל זה לא 'המיטב' שלה שעומד על הפרק, וחרבי לא יוצאת דווקא נגד אן.אם.סי. אני נגד העיקרון. מי יושב לקבוע לי את רגעי השיא - אנשי הרפרטואר של חברות התקליטים? הם אלה שיקבעו עבורי ש'מה הפרח' הוא אחד מרגע השיא של אלאל? ואם אני חושב שזה שיר נוראי, ממש לא מחמיא לכשרון שלה, ואפילו היה מיותר שבכלל יצא? הופה, סליחה, אני לא אתן להם לגרור אותי לביקורת.

רגעי השיא של אמנים קורים כשהם מקליטים חומרים חדשים, כשהם כותבים שיר חדש, כשהם חורשים את במות הארץ, כשהם עושים הדרן של שעתיים ולא יכולים לעזוב את הבמה, בגלל שהקהל לא נותן להם. רגעי שיא מתרחשים כשזוג מתחתן ובוחר שיר כזה או אחר לחופה, כשמישהו שאנחנו בכלל לא מכירים, נמצא לבד בחדר שלו, חושב שעולמו חרב עליו, ואז הוא פותח רדיו ושומע שיר שנותן לו משמעות חדשה לחיים.

רגע שיא הוא כששיר מסוים הופך להמנון. אתם יודעים מה, רגע שיא נרשם, מבחינתי, כשמפוני גוש קטיף אימצו את המשפט 'אין לי ארץ אחרת'. עזבו אתכם הוויכוח הפוליטי, תיראו עד לאן שיר יכול להגיע. תיראו מהי כוחה של מילה. כוחו האמיתי של הרגש.

תגידו לי אתם - אפשר לעשות מזה אוסף? אפשר לעשות מזה 'המיטב'? לעניות דעתי, ממש לא. אפשר לעשות מזה רק כסף. ובטח שלא האמנים. הם אולי ירוויחו מזה קצת אקו"ם, בגלל השמעות ברדיו שישודרו בעקבות האוסף החדש, אבל זה בתנאי שלא טחנו אותם באותיות קטנות שלוקחים להם 50% מזכויות היוצרים שלהם.

'כולם מדברים על מזג האוויר' אמר מרק טווין 'אבל אף אחד לא עושה דבר בעניין'. אז אני עושה דבר בעניין. רוצים להוציא אוספים - בכיף. נקבל אותו בחום, נפרסם אותו כאייטם, נעלה חידון לרשת ונזכה את הגולשים בטוב. אבל מכאן ולתת לזה התייחסות תרבותית, כאילו מישהו באמת הזיע כדי להוציא את אלבומי האוסף הללו – אולי באתרים אחרים. לא אצלנו.
.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by