בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על גופתי המתה 
 
 צילום: רפי דלויה   
 
לילך וולך

לילך וולך מתקשה לצאת מהשוק אחרי שהפקירה את גופה לצפייה ב'מת להיות' - משאבת פסיכים עם מנחים שפג תוקפם עוד באייטיז

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הנסיון שלנו לייצר תרבות כוכבים הוא כל כך נמרץ שנדמה שיהודה סעדו היה זוכה ב'כוכב נולד', גם לו היה שר את 'אין כמו במבה' ומשתין במכנסיים בסוף.

הסיסמא שצריכה לחזק את ליבנו הפרולטריוני – ואני מציעה אותה חינם אין כסף לכל דיכפין – היא: "אין כוכבים – אין חיקויים!" האם לא יהיה עולמנו זך ויפה יותר בלי איזה שימי תבורי wanna be ? ומי בכלל רוצה להיות שימי תבורי? השאלה כמובן מיותרת לחלוטין. כולנו רוצים להיות שימי תבורי, כולנו מתים להיות צביקה פיק וירדנה ארזי, ואת זה בדיוק אפשר לעשות בתוכנית הזוועות החדשה של דידי הררי.

דידי הררי, שפסגת הקריירה שלו מבחינתי היתה וחלפה כאשר הוא ישב בקאנו בתוכנית 'זהו זה' עם שאר חברי להקת פאנצ'ר, מנחה את תוכנית החיקויים הזו, ולמרות נתוני הפתיחה המציקים, דווקא אינו נופל למלכודת צביקה הדר. היינו: לא מדבר הרבה מדי, לא צוחק מהבדיחות של עצמו ולא צועק שלא לצורך. צל"ש לדידי על ההתאפקות. תמשיך ככה.

פורמט התוכנית, גם אם לא היה לכם העונג לשרוט את הקרנית בצפייה בה, מוכר לכולכם. לצורך הדגמה – אני ימימה מבנימינה, ואני שרה במתנ"ס במקהלה שאפילו בעלי לא טורח לבוא להופעות שלה. אני כבר בת חמישים ושוקלת ארבעה טון, ובכל זאת, אני רוצה להיות רוני סופרסטאר – צ'יק צ'אק, היאח הידד, יגרמו לי להידחק לטייטץ, לעבור שיעור פיזוז קצר, יתלשו לי את השפם ויתקעו לי פיאה ואיפור של פרחה'לה – ואני שתי טיפות זיעה רוני סופרסטאר! עד כאן, כולם מבין? יופי.

התוכנית לכשעצמה – על אף שהיא מבדרת לפרקים (בעיקר בזכות פופ-אפים הזויים במיוחד, סטייל 'בליינד דייט', שנראה שלא עברו את סינון הקונטרול), מזמנת אליה כמו מגנט–פסיכים חזק במיוחד, שלל טיפוסים משונים, חלקם אנשים מיושבים למראה שמתים להזדמנות לפרוע את שאריות הבלורית ולרופף את העניבה, וחלקם באמת קוקואים חסרי מודעות עצמית שעשויים להתפרץ גם לחתונה שלכם עם שיר במתנה, ועיניים בורקות יתר על המידה.

בתוכנית האחרונה שהיתה מוקדשת לזמרי שנות השבעים, היו כמה יציאות תמוהות, שמוכרחים להתייחס אליהן – אליחי הנחמד, אשר חיקה את דני ליטני, עם כישרון לא מבוטל (אולי מבוטל, אבל הוא היה נחמד), החל בסוף הקטע שלו להתגרד בחוסר נוחות ולהשליך מעצמו פרטי לבוש, בו בזמן שאני לפתתי בבהלה את הכרית על הספה ומילמלתי – "אמא'לה, אפילפסיה!". מסתבר שלאליחי שלום, והוא רק רצה לתת לנו לראות את הכרס הגדולה שלו שעליה היה כתוב שהוא מציע נישואין לרותי. כל זה משמח ואני מאחלת לאליחי ורותי רק טוב – אבל אלוהים, למה בטלוויזיה? אין לכם סלון?

לסיום סיומת, נראה שיש מחסור בשופטים בכל מיני שעשועונים. אם כך המצב והבצורת כה קשה, אני מתנדבת להפקיר את גופי לזוועה, רק לא לראות שוב את ננסי ברנדס. סוג ההומור של השכן- המנג'ס-שלא-יכול-לשתוק-במעלית, היה פאסה כבר לפני חמש עשרה שנה, והיום הוא מעורר רגשות אלימים. באשר לשרונה פיק, ניתן רק לציין עד כמה שהיא נעשית דומה לאביב גפן, ויש מצב שהם הופרדו בלידתם. ובנוגע לסוגיית ניקי גולדשטיין – פנייה למלהקים: לא חייבים להזמין כל אנדרוגינוס עם בעיות אטיטיוד לכל תוכנית. זה לא צבעוני ומרענן, זה מנג'ס.

בקטנה
*האם הייתם מצפים שאי פעם בחיים שלכם תשמעו מישהו מחוץ לכתונת משוגעים מצוטט אומר "אני מתה להיות רבקה זוהר"??
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by