בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תתנו לגיל לשמור על ריבת החלב 
 
 
לילך וולך

אז מיהו גיל ריבה - חתול או נמר? מסתבר ששניהם. הוא קליל, מתוק ומלטף, אך מתחת לפני השטח מסתתר מראיין שנון, מחוכם ומחושב, שלא יהסס לנעוץ את שיניו בעור המרואיינים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו שיש אנשים שחושבים שזה רעיון טוב לשחות עם כרישים או לגדל פתן מחמד ומתחרמנים מהסכנה, כך עדיין יש אנשי ציבור וסלבז שמפרגנים לעצמם את הרולטה הרוסית שהיא ראיון עם גיל ריבה. חלקם אולי רואים בזה ספורט אתגרי, או משחק מוחות, העובדה היא שהם כולם טועים – המנצח היחידי במשחק הזה הוא ריבה, וכבונוס חינני – גם אנחנו.

על מנת שלא יהיו טעויות, אין בכוונתי לפגוע בפרנסתו של איש ופחות מכולם בפרנסתו של הנסיך הקטן שמחזיק בין שיניו הבוהקות את דגל השפיות והאלטרנטיבה הטלוויזיונית – אבל לא הייתי נתפסת מתה נוגסת בפיתיון הנוצץ והמפתה שהוא גיל ריבה. מי שרוצה לשחק עם הגורל, תמיד יכול להסניף גז מזגנים – בשביל זה לא צריך ללכת לטלוויזיה. אגב, עם פריאון עוד יש סיכוי שתצאו מזה בסדר – עם ריבה אתם יכולים להיות בטוחים איך זה ייגמר.

עד כמה שאני נהנית מהמשחק הטלוויוני שהוא מנהל, וממשחק האסטרטגיה שתמיד משתכלל, אני לא יכולה שלא לתהות האם זה הוגן. אמנם הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם – אבל האם משחקוני עריכה, שתילת פסקול, ורמזים שונים שמעידים שלפנינו מרואיין אידיוט, או שחצן, או פנאט – כאשר כל אלו נערכים הרבה אחרי שהמרואיין התורן ספון לבטח בביתו וכבר טפח לעצמו על הכתף על איך עמד לו כוחו בקרב נגד ריבה – האם כל אלו הוגנים?

האם דמיין לעצמו איתן בן אליהו (מפקד חיל האוויר לשעבר), שבדרך כלל מתנהל כאילו ציפוי טפלון עוטה את כולו, ושום לכלוך אינו נדבק אליו, שבזמן שהוא יספר על יתמותו מאימו, ברקע יזומר ברצף השיר "אמא" של ריקי גל?
אפשר להיתמם ולשאול – מה את רוצה? בסך הכל שיר מרגש והכל, זה לא שהשמיעו את ציפי שביט גועה ומחרחרת ברקע את "איבדתי את אמא שלי!".

כל זה נכון עד מידה מסויימת – השימוש הלא כל כך מעודן בפסקול, מבהיר לנו היטב שיש שני גיל ריבה (לפחות...); ריבה האמפתי שמתרגש וזועם יחד עם המרואיין, וגם כאשר הוא מתקיל ועוקץ, זה נעשה כמו ילד שובב שאי אפשר לכעוס עליו באמת. ריבה השני, הוא זה שריבה לא רוצה שתראו - הוא מקצוען ושקול, הוא מכיר את חוקי המדיה כל כך טוב, שהוא יכול לכתוב חוברת למשתמש ולעדכן בה סעיפים חדשים. מול כל הסבכים של הז'אנר, לריבה יש תמיד את הצופן לקוד הדלת האחורית, שתחלץ אותו ותעמיד אותו כמה מטרים לפני כולם, כאשר הוא מנופף להם לשלום במטפחתו בעליזות. ריבה השני הוא זה אשר עורך בפראות, מדביק פסקולים, לוקח משפט אחד של המרואיין ומקליט אותו שלוש פעמים ברצף עד שגם אתם תקלטו את הגיחוך. ריבה עצמו, לכאורה לא עשה שום דבר, הוא הלא חיבק ונישק את המרואיין בסוף – מי יכול לבוא אליו בטענות שהוא לא מותק?

לאורך כל הקריירה שלו, הועלו לגבי ריבה האשמות, ספקולציות, תיאוריות קשר כאלו ואחרות בנוגע למיהו גיל ריבה האמיתי, אבל אי אפשר באמת לקשר אליו שום דבר מוצק, והאניגמטיות שלו היא כלי העבודה היעיל ביותר שיש בידו כדי להמשיך ולדאוג שהנוסחא שלו תעבוד – יד אחת מלטפת ויד שנייה מצליפה, והן אף פעם לא נוכחות בו זמנית. הוגן או לא הוגן, כנראה שזה לא רלבנטי, מי שמכניס את ראשו ללוע האריה שלא יבוא בטענות על שננשך. רק קחו בחשבון – זה אינו חתול.

בקטנה
* לעוקבי "המוח" – חמוטל שמיר מחזירה בענק את השיק המריר – ציני לחיינו, ג'נין גארופלו – מאחורייך!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by