בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
התגלה זן של שמנים אנושיים  
 
 
לילך וולך

הידעתם? ישנם שמנים שלא רק מתנתחים או מתבהמים על כיסא האירוח, ישנם גם כאלה שאוהבים, שונאים ואפילו עושים סקס. לילך וולך נפרדת בצער מ'גדולים מהחיים'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו נמצאים בעידן מוזר, בו זה כבר בסדר להראות שחורים-הומואים-לסביות-סבתות חובבות מאזו-טמבלים מציתים את הנאדים של עצמם, ועוד ועוד דברים שלא הראו קודם לכן. אבל להיות שמן בטלוויזיה, זה סוג של חטא שצריך לכפר עליו.

הדרך הטובה ביותר לכפר על חטא שכזה היא להפקיר את עצמך למלתעות תוכניות הריאליטי למיניהן שמתחלקות למספר ז'אנרים שבאים לתקן את המעוות ולמצוא את השירי מימון שבתוכך. האחת היא ללכת לזוועות תוכניות המייק-אובר למיניהן, כשהפרועה ביותר היא כמובן 'הברבור', שבה מגלפים את השאריות המיותרות לאווזה שמנה וממוצעת, מדביקים אותן ישירות לשקיות ההנקה, מנפחים את השפתיים ומרימים את העיניים למקום בו פעם היה המצח של השמיינל'ה, והופכים אותה לסוג של זלמן שושי משודרגת, עם תוספות שיער מלאכותי שנופל בטבעיות על הצלקות של אקדח הסיכות שיש לה בצדי הפרצוף.

הדרך השנייה והסיזיפית יותר, היא זו שאני אוהבת לקרוא לה: "אף אחת עוד לא נכשלה במבחן הכושר בבה"ד 12, ואת לא הולכת להיות הראשונה – אז קדימה פדלאה!". בשיטה חיננית זו, מכריחים את הטלטאבי התורנית ממש לוותר על האוכל, ודוחקים אותה ללייקרות שאפילו בריטני היתה תוהה אם זה לא משמין לה את התחת. הן רצות, מתכופפות, מותחות, הודפות ומדלגות, עד שהקילוגרמים מתחילים לרדת. כשהן בוכות מייאוש, מפתים אותן עם דברים שאפילו המוכרות ב'ניצת הדובדבן' היו מעקמות לעומתן את הפרצוף, כמו שייקים של חרובים, וסלרי עם מולסה.

ממה שהטלוויזיה מלמדת אותנו, רוב הזמן אפשר להבין שמותר להיות פרחה מטומטמת, בורים וצעקניים, גסי רוח ותוקפניים, אבל שמן? שמן?! זה לא, זה כבר באמת בהמי. כשכבר נותנים לאנשים עם משקל עודף להתארח על המסך שלנו, הם בדרך כלל יושבים מפושקי רגליים בהתרסה, באיזה טוק שואו ריקי לייקי, מנפנפים למצלמה ועושים תנועות מגונות לקהל, כך שנשות ויסטריה ליין, יכולות במקביל לשבת בבית, לנשוף על הלאק שיתייבש ולצקצק בגועל.

קשה להיות בעל משקל עודף בחיים, קשה גם בטלוויזיה. זב רק צפוי שאם תבוא הישועה מאיפה שהוא, זה יהיה מהממלכה הבריטית. האומה הבריטית אולי לאו דווקא סלחנית במיוחד, אבל לפחות התעשייה הטלוויזיונית שלהם, היא, בדרך כלל, מלאה חמלה יותר מזו האמריקאית. ומהתעשייה האינטליגנטית והרגישה הזו, הגיעה הסדרה המופלאה – 'גדולים מהחיים', שהשבוע הגיעה לפרק האחרון שלה, לאחר ארבע עונות מקסימות, יצירתיות ומענגות. למי שפיספס או שאינו מנוי 'יס', מומלץ להפעיל לחץ פיזי מתון על ספריית הווידאו הקרובה לביתו, שיביאו אותה במלואה, ומהר.

הסדרה, שמציגה בני אדם שלמים, מורכבים, מתחבטים, שונאים, אוהבים ואפילו – אזניים כי תצלינה – עושים סקס, שבמקרה סובלים ממשקל עודף. למה סובלים? אז זהו, שחלק מציר העלילה הוא בקבוצת ההרזייה שמתפקדת גם כקבוצת תמיכה וגם כמשפחה אלטרנטיבית, אשר מנוהלת ע"י כלבתא רזה ובעלת גינונים של אווה בראון, שכמובן מתגלה עם הזמן גם בחולשותיה ובאנושיותה הקרירה.

המאבק המתמיד במשקל, יחד עם הסיפורים האישיים של כל אחת מהדמויות שלעולם לא הוזנחו לטובת איזו אמירה דידקטית ומעצבנת, הפכה את 'גדולים מהחיים' לאחת הסדרות המתוקות, המרגשות והאנושיות ביותר שנראו על המסך. להתראות קלי, לורן, רבקה, בטי, וכל מי ששכחתי. תודה שלא הייתם קריקטורות, תודה שהראתם יופי וסקס אפיל ושליטה עצמית וכל הדברים שנוטים להאשים אנשים גדולים בהעדרם. ותודה על הפיש אנד צ'יפס.

בקטנה
*קלטתם את הקאמבק של ביילי מ'שולחן לחמישה' ב'אוורווד'? הבחור ישן בתמיסת פורמלין, או שהוא פשוט לא מזדקן?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by