בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חברים לנצח 
 
 (צילום: האתר הרשמי של הסדרה)   
 
לילך וולך

בצער רב וביגון קודר נפרדת לילך וולך מחבריה הטובים ביותר - שישיית 'חברים' - ומתרפקת בנוסטלגיה על הרגעים שעברו יחדיו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקראש הטלוויזיוני הראשון שלי היה צ'נדלר בינג. לא היה אכפת לי שאף אחד לא יודע במה הוא בדיוק עובד והוא סתם יושב במשרד, לא היה אכפת לי אפילו ששם המשפחה שלו נשמע כמו צלצול של חדר קבלה בבית מלון או שאבא שלו הוא טרנסקסואל. הייתי מוכנה לגור בכפיפה עם אווז ואפרוח ואפילו עם כלב חרסינה גדול מכוער ולבן, כי צ'נדלר היה אהבה אמיתית ובוערת, כזו של נערה שמדמיינת באמת ובתמים שהכל עדיין אפשרי וששחקנים הם נחמדים ושנונים ומצחיקים בדיוק כמו הדמות שלהם.

מהבנות הכי אהבתי את מוניקה, היא היתה מתוסבכת ושמנה לשעבר, נוירוטית שהחליפה את האובססיה לאוכל בצורך להאכיל, הבנתי את זה. היא ואני היינו יכולות להיות חברות הכי טובות אם לא רייצ'ל שנכנסה בינינו.

'חברים' לא תמיד היתה אפקטיבית בכל גלגוליה. באיזשהו שלב הצטרפתי גם אני למלגלגים על כך שמנצלים את כל הצירופים הזוגיים האפשריים בין שישה אנשים, אבל בלב ביקשתי סליחה על חוסר הנאמנות שלי. כי הסדרה, כמו חברים אמיתיים, עברה כל מיני תהליכים - לעיתים, צחקנו ביחד, התקרבנו ולא הבנו מה אי פעם עשינו בלעדיהם, ולפרקים התרחקנו, נחרנו בבוז לעברם, מילמלנו שכל הרוטינה הזו כבר מעייפת, שאנחנו חייבים למצוא לעצמנו חברים אחרים, ושנמאס לנו לשמוע שוב ושוב את אותו נדנוד מתמשך.

אולי בניתוח קר וביקורתי, היה שווה לציין שסדרה טובה צריכה לדעת מתי לסגור את הבאסטה, שאינסטינקטים מחודדים יותר של מפיקים מנוסים, היו צריכים לסיים בפיק, ולשמור את לב הקהל איתם לנצח. אבל אנחנו הרי חברים, ולחברים סולחים כמעט על הכל, גם כשהם מפשלים.

לכן נסלח לצ'נדלר על ההשמנות והסמים, נסלח לג'ואי על הפיכתו מחתיך לוהט לדוד איטלקי עם שקיות מתחת לעיניים, נסלח למוניקה על הנוירוטיות, לרייצ'ל נסלח על הכל ומייד כי בראד זרק אותה (הו, ערבוב בוטה של מציאות ובדייה!), לרוס על הצחקוקים, על מרסל הקוף, וכנראה על איזה ניתוחון אף. ולפיבי על שהפכה מצעירה חמודה ומבולבלת לאישה בגיל העמידה עם פוטנציאל לאסוף 15 חתולים, ולמלא את הבית בעיתונים ישנים.

נזכור רק באהבה את הימים הטובים, את הרגעים שחשבנו גם אנחנו לפתוח בית קפה עם ספות, או לפחות להתעלק על ספה אחת קבועה איפשהו, את המחשבה לגור דלת מול דלת עם החברים הכי טובים שלנו, ואפילו את הפעם ההיא שבאמת עשינו את זה.
נזכור שגם אנחנו שרנו “Smelly cat” והתפוצצנו מצחוק, מחאנו כפיים לפי הקצב בשיר הפתיחה, והרגשנו כאילו גם אנחנו עמוק בלב פנימה ניו יורקיים מתוחכמים.

נכון שכל הטכנוקראטים שהורידו כבר מזמן את כל פרקי הסדרה באימיול נדים בראשם בבוז ברגעים אלו ממש, אבל בשבילנו, הפרקים האחרונים, היו באמת האחרונים ומהווים סיום של תקופה,
גם אם לא חשובה במיוחד, בכל זאת סוג של תקופה. היו שלום חברים.
________________________________________________________________
העונה העשירית והאחרונה של 'חברים' שודרה בערוץ 2 בימי שני בשעה 22:55

בקטנה
* איתי תירוש מדגמן ידע ב'המוח' ומייד לאחר מכן מדגמן בגדים בפרסומת לרנואר – מקריות?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by