בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הופעה: זר לא יבין  
 
 לשירה שלה יש טעם של עוד. יסמין לוי (יח``צ)   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי היה בבכורה של סדרת 'ערבסק' למוסיקה ערבית במוזיאון תל אביב, המתין בקוצר רוח ליסמין לוי והרגיש לא כל כך שייך

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחווה לאיסמהאן. היבה בטחיש (יח"צ)
 מחווה לאיסמהאן. היבה בטחיש (יח"צ)   
הוזמנו לסדרת הקונצרטים ערבסק שהתקיימה במוזיאון תל אביב. אף פעם לא אהבתי את השקט הכפוי ששורר בתוך מוזיאונים. מעולם לא הבנתי מדוע אסור לדבר, או לעשות רעש, או אפילו לרקוד משמחה. אם מדובר באמנות, תמהתי, הרי אין לדעת את השפעת היצירה על אלה שצורכים אותה. חששתי שמא אראה תמונה מופלאה, או פסל עותק נשימה, שיגרום לי לאבד את שפיותי ואחשב למטריד. למה אני יכול לראות הופעה, לשבת מנגד משולב ידיים ולהתבונן בשקט בעוד שאנשים אחרים קופצים ורוקדים?

מכל מקום, הקונצרט הראשון בסדרת 'ערבסק' עמד להתחיל, והסדרנית נתנה לי מבט כזה של אכזבה, בסגנון של 'כולם מחכים רק לך'. 'ערבסק' היא סדרת קונצרטים של מוסיקה ערבית ומזרחית קלאסית, ובאמתחתה חמישה מפגשים, הכוללים את המוסיקה של פאריד אל אטראש, סמאעי סלים אל-נור, אום כולתום, ג'אלאלדין רומי וודיע אל סאפי.

הקונצרט אמש (ג') הוקדש למוסיקה של פאריד אל אטראש והזמרת איסמהאן (מוסיקה מצרית). יש לציין שהקונצרט החל בזמן, ולבמה עלו נציגיה של התזמורת הערבית של נצרת, בניצוחו של ניזאר רדואן. הנגנים החלו לנגן כמה נעימות של פאריד אל אטראש. המוסיקה הייתה נעימה, למרות שאני חייב לציין שמוסיקה ערבית מעולם לא הייתה כוס התה שלי. לטעמי, המוסיקה הערבית מלאה במוטיבים שאינם מתפתחים לעומק, לרוב היא מנוגנת באותם סולמות, והמשחק בין המשקל 4/4 ל-3/4 גם אמר את שלו. גם אינני מסכים את המנצח המכובד, רדואן, ששיבח את המורכבות המוסיקלית שלפנינו, ומעבר, לדוגמא, לטרנספוזיציות באמצע השיר. טרנספוזיציה, לפחות לעניות דעתי, איננה פיתוח מוטיבי.

לאחר הנעימות הראשונות, עלתה לבמה הזמרת היבה בטחיש, וביצעה משיריה של הזמרת איסמהאן. המנצח רדואן עלה וסיפר כמה מלים על איסמהאן המנוחה, שהלכה לעולמה בגיל 43 בעקבות תאונת דרכים והביע את כמיהתו למוסיקה שהייתה מביאה איתה, לו הייתה איתנו עוד 20 שנה. בטחיש שרה מעולה, ללא ספק, אבל הייתה מאוד לא משוחררת. באיזשהו שלב כבר התחיל להציק לי לשמוע את אותם מאוואלים כל הזמן, ואחרי שהגיעה מנוחה, בסיומו של קטע ארוך, הסתבר לי שזה היה רק סיום השיר הראשון.

אני משוכנע שהבריות יחשבו שאינני אדם מתורבת, ושאת מכסת התרבות שלי אני מקבל במועודונים אפופי עשן ומזוגי אלכוהול. האמת רחוקה מזאת, ולהגנתי אציג בפניכם כי האזנתי לקונצרט חרישית, בתשומת לב של מארב בצפון, וגם אשמח לציין את פנינת הערב – נגן העוד. נגינתו הייתה ערבה לאוזניים כברכת בוקר טוב מנפש תאומה. עם זאת, לא אתכחש שהרגשתי כמו חילוני שהולך לתפילת שחרית של שבת בבוקר. ארוך, לא נגמר, אין לך מושג על מה מדברים, ונדמה לך כי כולם יודעים את המלים חוץ ממך.

כשבטחיש שרה על הבמה, הסתכלתי על הקהל שהתמוגג מכל צליל שיצא מפיה. אחרי כל מאוול מחאו לה כפיים. בכל נעימה מוכרת, הצטרפו אליה כולם כאילו זה אפי נצר על הבמה. מספר לא מבוטל של אנשים הסריט רגעים מרגשים במכשירי הדור השלישי. אכן, הייתה תפילה מצויינת.

מאמן זאיוד עלה לבמה, לבוש בחליפת עכבר אפורה, ושר פאריד אל אטראש אל המיקרופון. הקהל לא יכול היה להתאפק ומחא כפיים בכל רגע נתון. המנצח רדואן עלה בין השירים וציין כי אין לו קהל כזה אפילו בנצרת. ההרכב הקאמרי היה מהוקצע, והסאונד היה איכותי.

עדיין, ישאל הקורא היקר, מדוע זה הלכת אל גוב האריות, אם אינך אוהב לשהות בקרבת הסכנה? אכן שאלה טובה. לסיבה שלי יש שתי מלים – יסמין לוי. הייתי משוכנע כי לוי תוביל את הסדרה, אך מקץ שעה וחצי של בכי מצרי, הבנתי שהיא רק אחת מן האורחים ושהופעתה תהיה קצרה, כמו שאיפת סיגריה זריזה בתוך מעלית נוסעים.

יסמין לוי עלתה לבמה לביצוע שני שירי סיום. היא נכנסה כמו טווס, ולבשה בגד איום ונורא שכנראה נזרק ממחסן התלבושות של סרט ערבים ישן. אולם מהרגע שפתחה את הפה, היא הייתה פשוט מהממת. מקדם הבגדים נעלם כלא היה, והקול החזק שלה ריגש מאוד. השיר וחצי שהיא כיבדה בו אותנו השאיר עם טעם של עוד. רציתי לשמוע אותה שרה איסמהאן, אולי עוד שני שירים של פאריד, או של אתניקס, העיקר שתשיר. אבל היא ירדה מהבמה אחרי עשר דקות של חסד, והאורות נדלקו והזמינו את הקהל היקר להתקדם לכיוון היציאה.

חצי מההמון כבר גדש את דלתות היציאה, ולפתע קרה משהו מרתק, שאולי היה הכי משחרר בכל הערב - ההרכב חזר לבמה בהדרן לא מתוכנן, אחרי שרבים ניגשו לנגנים ולזמר מאמון זאיוד, וביקשו שישיר את שירו האהוב של פאריד אל אטראש 'יא עאוז אל פאלפילו'. עמדנו ביציע והקהל קם על רגליו ושר את כל מילות השיר. רק היה צריך לשתול דשא במעברים ולפזר מנגלים, או פשוט להעביר את כל העסק לגני יהושוע. איזו שמחה שהייתה שם. אנשים הרימו ידיים כאילו השיאו כרגע את ילדיהם תחת חופה. כולם שרו, מחאו כפיים, והכי חשוב – עשו רעש. מי אמר שאי אפשר לעשות רעש במוזיאון?

'ערבסק' סדרת קונצרטים של מוסיקה מערבית ומזרחית קלאסית – ניהול אמנותי והפקת הסדרה – אלי גרינפלד. מוזיאון תל אביב לאמנות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by