בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בעצבים, טי וייט  
 
 באהבה, נטליה (עטיפת הספר)   
 
טי וייט נויין

הספר החדש של רות אלמוג 'באהבה, נטליה' מבטיח עשורים של היסטוריה, אמנות וריגושים, אבל מספק עשרות מכתבים מעצבנים ומתבכיינים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
'באהבה, נטליה' הוא רומן חדש מאת רות אלמוג עטורת הפרסים, המספר על נטליה, אמנית סוערת, הכותבת מכתבים לשני אנשים מרכזיים בחייה - לאה, חברתה הטובה, וזאב, הגבר הבלתי-מושג בו היא מאוהבת. במכתביהם הרבים זה אל זה ואל מכותבים אחרים, נפרשים לעיני הקורא חייהם מלאי התהפוכות, האהבות, האמנות, הפוליטיקה והנסיעות לחו"ל, לאורך שלושת העשורים האחרונים לקיומה של מדינת ישראל (1967-1998).

לכאורה, טמונות בספר אפשרויות מרתקות. הספר מקיף נושאים רבים שאפשר היה לעשות מהם מטעמים. מדינת ישראל עברה רבות בעשורים האחרונים: מלחמות, אינתיפאדות, כלכלה עולה ויורדת וכיו"ב.

הסיפור עוסק באמנים, שנתפסים בעיני-כל כאנשים מקוריים ומעניינים, וגם נדמה שהשנים הללו היו מצוינות לאמנות הישראלית. בנוסף, נסיעותיהם התכופות של הדמויות לחו"ל היו אמורות לשוות למכתביהם ניחוח בינלאומי קוסם, אלא שהספר מעצבן כבר למן משפט הפתיחה של המכתב הראשון, בו כותבת נטליה ללאה "לאה יקירתי, האם עלה אי פעם בדעתך שהשקרים נותנים לאמת את התוקף שלה? זאת אומרת, שאם אשקר או לא אשקר, זה בעצם היינו הך". וכך ממשיכות הדמויות ללהג פילוסופיה בגרוש לאורך כל 260 העמודים של הספר. התקווה להצצה לחייהם של אמני ארצינו מסתכמת ברכילות זולה, שעיקר עניינה מי בוגד במי. עניינים היסטוריים מאוזכרים בחצאי משפטים ועל רגל אחת, והנסיעות הרבות של הגיבורים לחו"ל, לא מוסיפות דבר לעלילה, פרט לתירוץ להשתמש במילים ומושגים כמו כמו "סנטרל פארק", "גלריה בניו יורק","גולים פוליטיים בפאריז", "הודו" וכו'. אם במקום לקנות כרטיסי טיסה ולנדוד לארצות הגולה, היו הגיבורים נוסעים לעפולה, זה לא היה משנה מאומה.

הדמויות מתבכיינות לאורך כל הספר בסגנון "אני אמן מיוסר ואיש לא מבין אותי" וכשהן מנסות להיות מקסימות או רומנטיות, הן מעמיסות במכתביהן גיבובי מילים כמו: "אין יפה כעץ האדר היפני, שנעשה עכשיו אדום כמו אש, וגם עצי הדולב מאדימים-מזהיבים. יהיה לי קשה להיפרד מן העצים" (ע"מ 206). רות אלמוג מציירת את כל האמנים בספר כילדים קטנים שיצאו כולם מתוך שבלונה. כולם אנוכיים, מרוכזים בעצמם ומדברים סרה באחרים.

נטליה הימלפארב, הגיבורה הראשית, מאוהבת בזאב הנשוי, היא שונאת אותו ואוהבת אותו בו זמנית, ובמכתביה אליו היא מספרת לו על כל זיוניה בעבר ובהווה. לאחר שהיא מתחתנת עם אלי מלחי שהכניס אותה להריון, היא גם מתלוננת עליו במכתביה אל זאב.

אלי מלחי, בעלה של נטליה, הוא מומחה לספרות איטלקית שלא מפסיק לדבר על אגנס סבירסקי, סופרת שאיש לא שמע עליה מעולם. אלי טוען שאגנס מסייעת לו בעיתות מצוקה, אבל לא מוכן לפרט עליה או להציג אותה בפני בני משפחתו. בנוסף, הוא גם לא מוכן להסביר למה, וכשאשתו שואלת עליה שאלות הוא מתעצבן וטוען שהיא מתערבת לו בענייניו "הפרטיים".

לאה ההיפית, חברתה של נטליה, נשואה למדען העוזב אותה בשביל מלכת הבוהמה התל אביבית החדשה, כוכבה שלו. לאה מיד קונה כרטיס טיסה להודו ונוטשת את שתי בנותיה אצל כוכבה, בחושבה כי מעשה שכזה יבריח את המאהבת המרושעת מבעלה.

יש כמובן גם את זאב, את יודה, את טי.טי. ואחרים, אך אין לי ממש חשק לפרט עליהם, כי גם הם סתם מעצבנים, ובמכתביהם גם ככה כולם נשמעים אותו הדבר, ואלמלא נכתב בראשית כל מכתב "זאב לנטליה" או "נטליה לזאב" לא הייתי מצליחה לנחש מי כותב למי. בנקודה זו, אני מבקשת להביע הערכה לעורך הספר, שמעון אדף, שאין בי שום קנאה בו על שנאלץ לקרוא את הספר שוב ושוב, ולעבור על כל אותם עשרות מכתבים סתמיים שכתבו הדמויות זו לזו.

בעניין אחד הצליחה הסופרת רות אלמוג לעורר בי עניין וסקרנות. מתוך הקריאה בספר עולה כי סצינת האמנות התל אביבית היא בסך הכל חמישה או שישה אנשים שפשוט לא מפסיקים לרכל על עצמם – וזוהי כל 'הסצינה' למעשה. האם כך נראה הנוף האמנותי אז? כי לפעמים נדמה לי שכך הוא נראה עכשיו. אמנם לא במכתבים משוחחים האמנים של ימינו אלו עם אלו, אבל לא חסרים מדיומים מודרניים בהם יוצרים האמנים המקומיים את ההייפ שגורם לנו להאמין שהאמנות חיה ובועטת בעיר הזו ובארצינו. זה מזכיר לי שיחה שקיימתי לא מזמן עם צלם בינלאומי זוכה פרסים, שגם הציג בכמה גלריות בארה"ב ובאירופה. לאחר שזרקתי לאוויר שמות של כמה אמנים ישראלים שחשבתי שבוודאי יכיר, כי בעיתונות כתבו שהם מצליחים מאוד בחו"ל, משך בכתפיו ואמר "כולם כאן חושבים שהם אמנים גדולים. כולם כאן מדברים על אמנות כאילו שחו"ל היא רק המרפסת האחורית של ישראל. אפילו בניו יורק ובפאריז לא שמעתי כל כך הרבה יומרה".

זה לא שאני לא פטריוטית, אבל פתאום ניעור בי הספק, ואני חושבת לעצמי שבטח גם בסקנדינביה, בלטביה ובקונגו, יושבים חמישה או שישה אמנים בקפה 'כסית' שלהם, טופחים לעצמם על השכם ואומרים זה לזה משפטים בנוסח: "האמנים שלנו אינם נופלים מן האמנים של צרפת או של ניו יורק, וזה מרחיב את הלב" (עמ' 50). מעורר מחשבה, לא?

'באהבה, נטליה' מאת: רות אלמוג, הוצאת כתר, 260 עמ', מחיר קטלוגי: 79 ש"ח.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by