בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת: 'הגנן המסור' 
 
 במילה אחת: פספוס. `הגנן המסור` (תמונה: יח``צ)   
 
טי וייט נויין

לפרננדו מיירלס, במאי הסרט, היה את הכל ביד: סיפור טוב, מצפון, לוקיישן ושחקנים טובים, אבל איכשהו הסרט מתפספס בכל זאת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עושה חשק להתנדב לצלב האדום (תמונה מהסרט)
 עושה חשק להתנדב לצלב האדום (תמונה מהסרט)   
בסרט המבוסס על הרומן מאת ג'ון לה קארה, מביא הבמאי פרננדו מיירלס את סיפורו של ג'סטין קווייל, בריטי מופנם העובד בשירות הוד מלכותה, שמשקיע את האנרגיות שלו בטיפוח העציצים בגינתו. אל חייו של קווייל מתפרצת בסערה טסה, פעילת זכויות אדם נלהבת, שכופה את עצמה עליו ומכריחה אותו לקחת אותה עימו לאפריקה כשהוא נשלח לשם כנציג הממשלה. באפריקה, טסה מצליחה להלחיץ את כל משרד החוץ כשהיא תוקפת את תעשיית התרופות המערבית, אשר לטענתה מנצלת את אוכלוסיית היבשת השחורה. ג'סטין, עתה כבר בעלה, אינו עושה דבר, רק עומד מנגד ומחייך במבוכה באין יכולת להתערב במעשיה. זאת משום שהבטיח לה שישאיר לה לנהל את ענייניה כאוות נפשה, וג'סטין, ג'נטלמן שכמותו, מקיים הבטחות.

זאת, עד שאשתו נרצחת באכזריות. עם מותה, מנסה לברר ג'סטין מה בדיוק עשתה טסה באפריקה והאם יש אמת בשמועות על בגידתה בו. להפתעתו, הגורמים הרשמיים מסרבים לשתף עימו פעולה ודוחקים בו לזנוח את חקירתו הפרטית. כשהוא מגלה שטסה לא בגדה בו מתחזק בג'סטין הרצון לברר במה עסקה ומדוע הסתירה ענייניה ממנו. מאדם פאסיבי ומנומס הופך ג'סטין לחוקר פעיל ועצבני שמנסה למצוא מה יש בתעשיית התרופות שהעסיק את אשתו עד כדי כך. הוא מגלה שהאמת מושחתת אף יותר מכפי שתיאר לעצמו, ושאפילו מעסיקיו וחבריו קשורים בזה.

הסיפור מתפרש על פני ארצות ויבשות. הצילומים החלו בברלין, עברו ללונדון ואחר כך גם לקניה, כשהתסריט הופך את הקונספירציה של חברת התרופות לעניין גלובלי שבו פוליטיקה ועסקים כאחד. הסרט עוסק בעניין חשוב - הניצול הציני שעושות החברות המערביות באפריקה, במסווה של סיוע הומניטרי. ג'ון לה קארה הקדיש את 'הגנן המסור' לאקטיביסטית איבט פיירפאולי, שמתה, יחד עם עוד שלושה אנשים, בתאונת דרכים באלבניה, בזמן בו עבדה כנציגת ארגון פליטים. הסיפור עצמו עושה חשק להצטרף לארגון הצלב האדום או כל ארגון הומניטרי אחר, לראות איך הדברים קורים שם באמת ולנסות לשנות משהו במקום בו נכשלו אחרים.
 
 
לפרננדו מיירלס, שביים את 'עיר האלוהים' ושעליו היה גם מועמד לאוסקר על בימוי, היה בסרט 'הגנן המסור' לא רק רק סיפור חשוב, אלא גם צוות שחקנים מוכשר. רייף פיינס ('הפצוע האנגלי', 'דרקון אדום') עושה עבודה נהדרת בתפקיד הבריטי הנבוך של ג'סטין קווייל. הנוכחות הקולנועית שלו כובשת גם כשכל מה שהוא עושה זה לשבת על כיסא באמצע גינה, או סתם לעמוד עם ידיו בכיסים ולחייך חיוך עקום והמשחק שלו מצדיק את המועמדויות הקודמות שלו לאוסקרים בגין סרטים קודמים בהם שיחק. רייצ'ל ווייז אף היא עושה עבודה טובה בתפקיד של טסה, למרות שהדמות שלה די מעצבנת, אם לומר את האמת.

ובכל זאת הסרט לא יוצא מושלם. אז מה התפספס בדרך? אולי נעלם משהו בעיבוד של הספר לתסריט קולנועי, אולי הספר היה לא טוב כל כך מלכתחילה. איני יודעת משום שמעולם לא קראתי את ג'ון לה קארה, אבל התחושה הייתה שהסרט לא מצליח להמריא. גם העובדה שהסרט מציג בעיקר את זווית הראייה המערבית על אפריקה וצרותיה גרע, לדעתי, מהמסר ההומניטרי של הסרט. איפה הקול השחור בעסק? אז נכון, הייתה דמות של רופא שחור, אבל היא לא אמרה שום דבר חשוב במיוחד והבמה הראשית, בסופו של דבר, הייתה זו של האדם הלבן וקניה שימשה בסרט בעיקר כתפאורה צבעונית.

ולבסוף – הסוף. אוי, הסוף. לא אגלה לכם מה קורה בסופו של הסרט – אבל כן אגיד לכם שהוא היה מאולץ מדי ולכל אורכו הקיטשי התחשק לי לצעוק על המסך "אויש, נו, באמת..". וכשעלו לבסוף הכתוביות פשוט גיחכתי. חבל – היה להם הכל ביד והם פספסו.

קישור לאתר הרשמי של הסרט
טריילר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by