בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הופעה: המיטב של ברוזה 
 
 עטיפת האלבום `זה הכל או כלום`    
 
אמיר עמרמי

ההופעה החיה של דיוויד ברוזה היא בגדר צפיית חובה לאוהבי המוזיקה: מסע וירטואוזי קסום בין להיטיו הגדולים של הזמר, בעברית, אנגלית, ערבית וספרדית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני יותר מעשור יצא לי להיפגש עם דיוויד ברוזה לכמה דקות, מאחורי הקלעים של הערוץ הראשון. בשיחה הקצרה שניהלנו שאלתי אותו מאיפה הוא שואב את ההשראה המוסיקלית שלו והאם יש אב רוחני כזה או אחר שהיה לו למודל. "ג'ימי הנדריקס" הוא ענה בזריזות. ספק אם התכוון רק אליו, ספק אם באמת הבנתי למה התכוון.

מכל מקום, עשר שנים אחרי באנו להופעת "המיטב" (לעכשיו) של ברוזה, במועדון הזאפה בת"א. תחילה, יש לציין שדיוויד מופיע עם המופע האקוסטי כבר זמן רב. עם זאת, לשמוע אותו דווקא בזאפה, היא הנאה צרופה, המשולה לאכילה בלתי מוגבלת של גלידת שוקולד עוגיות, ישירות מהידיים של ג'ניפר אניסטון.

בתחילת הערב, ברוזה עולה לבמה בבגדים שחורים, ממקם את גיטרת הקונטרראס הספרדית שלו מעל קו הברך ופותח את הערב עם קטע אינסטרומנטלי מאלבומו 'נשיקה גנובה'. הפריטות של ברוזה על הגיטרה לוקחות את הקהל למסע וירטואוזי קסום, והיה אפשר לצפות בכמות בלתי מוגבלת של אנשים בקהל, שפשוט הניחו את ראשיהם בין הידיים, וצפו בפה פעור בנעשה על הבמה.

ברוזה שר על הבמה בארבע שפות: עברית, אנגלית, ערבית וכמובן ספרדית, כשכמעט לכל שיר יש את הסיפור שלו. במהלך ההופעה הוא מציין שפעם אמרו לו שהוא לא מדבר מספיק בהופעות שלו, והוא פצח בשיחה קולחת עם קהל, ושפך את ליבו בסיפורים אישיים מחייו, ביניהם על החברות המיוחדת שהייתה לו עם מאיר אריאל המנוח. הסיפורים לא היו תמיד קשורים לשירים שבאו אחריהם, וברוזה גם הכין את הקהל לזה.

ברוזה מגיש את השירים שלו, כמו שרק הוא יודע. רוב השירים מקבלים פתיחה אינסטרומנטלית מושקעת, והוא מצידו נותן את כולו, כאילו שכל שיר זה השיר האחרון שהוא הולך לבצע, כמו מבקש לספק לקהל זכרונות שיקחו איתם הביתה.

כזכור, דיוויד ברוזה נפצע בתאונת דרכים בשנת 1998, וידו השמאלית היתה משותקת בחלקה למשך שנה שלמה. היום, שבע שנים אחרי התאונה, כמעט ואי אפשר למצוא לכך זכר. בתור אחד שעקב אחריו במשך השנים, ישנם מספר מהלכים שהוא לא מבצע היום, אבל למען האמת, אנחנו צריכים לומר תודה שאנשים עוד מוצאים את עצמם פוערים פה בהופעות שלו.

משהו נוסף קרה בהופעה. כאמור, ברוזה לוקח כל שיר שלו עד הסוף, מאלתר עם הפריטות והקול שלו והולך לאן שהרגע לוקח אותו. בסיום השירים הוא נותן פוזה עם הגיטרה שלא מביישת טרובדורים ברחובות של מדריד. הדבר קרה לקראת סוף ההופעה, כאשר ברוזה נתן נגיעות של בלוז ב'דניאלה' וב'מתחת לשמיים'. הוא קפץ עם הגיטרה, הזיז את הראש לכל הכיוונים ואף עמד בהטייה על כסא הבר השחור שישב עליו. העיניים שלו נעצמו והוא פשוט פרט על הגיטרה בחוזקה והמשיך לזעוק למיקרופון בקולי קולות. זה היה הרגע שראיתי אצלו את ג'ימי הנדריקס.

דיוויד ברוזה בהופעה "המיטב" (לעכשיו) – דיוויד ברוזה – שירה וגיטרה

דיוויד ברוזה חוזר לזאפה בשבוע האחרון של ינואר 2006, למספר הופעות בליווי מוסיקאים מחו"ל, ביניהם הסקסופוניסט ג'יי בקנשטיין, מלהקת הג'אז "ספיירו ג'יירו".

לאתר הרשמי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by