בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: הברונית  
 
 רונית ידעיה    
 
איתן בוגנים

רונית ידעיה, אמנית סופרת ומורה, ממקימי בית ספר מנשר, כתבה ספר שלם מול מכונה תעשייתית, נוהגת להציל חיות ולשוחח איתן, ופועלת למען עתיד טוב יותר לכולנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חוטי החשמל מבצבצים מהקירות, הרצפות ממתינות להתיישב במקומן וקופסאות הקרטון עדיין מלאות, אבל המזכירות מתקתקות, התלמידים נרשמים והפלורסנטים של תקרות מנשר, בית הספר החדש לאמנות, כבר בוהקים. על המגמה הפוליטית והחברתית שנישאת על דגלו של בית הספר יעידו שמו (מנשר משמעו מניפסט), רשימת המורים המכובדה, ובעיקר ההוגים אותו והעומדים בראשו. אחת מהם, רונית למשפחת ידעיה, היא בערך כל מה שאפשר להיות ועדיין להישאר כנה (למרות השרירותיות וחוסר המשמעות בחיים). היא אמא נהדרת (יש תוצאות), מורה ותיקה (בכל מקום שאתם רק רוצים), סופרת אמיצה (4 ספרים), מצילה חיות ואנשים (גם תרנגולות), אישה מקסימה (ואסרטיבית), וגם אמנית (בהפסקה).
 
 
אז למה לפתוח בית ספר?
"אני הצטרפתי כדי לעזור, מכיוון שיש לי ניסיון ולימדתי בכל מקום שאתה רק רוצה. אני ראש המחלקה לאמנות פלסטית ולכתיבה, כי אני מפוצלת בין שניהם, למרות שהפסקתי להיות אמנית פלסטית לפני 15 שנה. אני לא מייצרת עבודות אלא אם כן מישהו מזמין אחת."

למה הפסקת?
"היה לי משבר, בתערוכת יחיד שלי בארצות הברית. ישבתי בגלריה, הסתכלתי על הציורים שלי והם נראו לי מטופשים וחסרי משמעות. מאותו רגע הפסקתי. החברים שלי בניו יורק ניחמו אותי ואמרו לי שזה רק בגלל התערוכה, שזה משבר של חצי שנה, מקסימום שנה, זה יעבור. זה לא עבר עד היום, אז עברתי לכתיבה."

איזו מין כתיבה?
"הצבתי לעצמי מטרה לכתוב כמו אמן פלסטי. עם ראייה קצת אחרת של הדברים, של דימויים פלסטיים, של דברים מוחשיים, הסתכלות של מישהו שבא מתחום אחר לגמרי. בכל הספרים שלי יש משהו שנלקח מעולם אחר, לא מהמילולי. אצלי הקוראים מזיעים."

ולמה דווקא כתיבה?
"אני בחורה פרקטית. בקיבוץ חניתה, בזמנו, הייתי פועלת יצור מול מכונה של מטאליזציה, מכונה ענקית שממתכת ניילונים. הייתי יושבת כל הזמן מול המכונה הזאת וצריכה להשגיח שאין בעיות בתהליך ההתרכבות של החומר המטאלי על הניילון. שעות הייתי צריכה לשבת ולפקח. מה אעשה בזמן הזה? איפה היצירה? לא יכולתי לצייר על הקיר כדי לא להפנות את הראש לאחור, אז כל הספר הראשון שלי - "ואקום" נכתב מול המכונה. כתבתי ספר על המכונה וכל האסוציאציות מסביב."
 
 
כל הפעילות סביב בית הספר לא גוזלת זמן יצירה יקר?
"זה גוזל בעיקר מהפנאי הנפשי. אני מחכה ששנת הלימודים תתחיל ואקח לעצמי יומיים כדי לכתוב. מספיק לי יומיים, לא צריך יותר מזה. לדעתי אמן, סופר, צריך להיות מחובר לחיים. אם אתה לא מחובר לחיים אז אתה עסוק בתכנים מטא-ספרותיים, ואני מעדיפה להיות מחוברת לחיים."

גם למנשר יש יומרות חברתיות ופוליטיות.
"בהחלט. בכל המחלקות יש תכנים למעורבות חברתית ולמה שקורה כאן אצלנו. בכלל, אני באה מבית מאד לוחמני. אבא שלי היה רוויזיוניסט, פוצץ את הבולשת הבריטית פעמיים וישב בכלא הבריטי בגולה ארבע שנים. אתה יודע שאני אמא של קרן שעשתה את "אור"?"

כן.
"זה חשוב לנו במשפחה, כי בקונטקסט הישראלי אתה לא יכול להיות תלוש, ואם אתה כן, אז זו גם הצהרה. אנשים שלומדים צריכים להתמצא בכל מה שקורה כאן וצריכים לתת לזה ביטוי כלשהו או לפחות לבחור לא לתת לזה ביטוי. חשוב לנו שאנשים יהיו מעורבים במה שקורה, לא חשוב הצד."

העניין החברתי והפוליטי בא מתוך אמונה שאמנות וכל הנספחים האחרים יכולים באמת להשפיע?
"לדעתי אמנות יכולה להשפיע אפילו ברמה של מודעות למה שקורה."

הזכרת את "אור" שהוא סרט נוקב ומצוין, האם הסרט הצליח להזיז משהו מסדרי עולם?
"לפני שבוע פגשתי מישהי שאמרה לי שהחבר שלה עמד לעשות מסיבת רווקים ולהביא כמה נערות ליווי. אחרי שהוא ראה את הסרט הוא חזר בו."
 
 
 
אני לא רציתי לעשות סקס שבוע אחרי הסרט. אבל בכל זאת קולנוע הרבה יותר נגיש ונדמה שאמנות צפה במין טריטוריה נבדלת.
"לצערנו, אמנות פלסטית היום היא לזעיר בורגנים. בגלל זה אני לא שם. האמנות ניתבה את עצמה אך ורק למי יש כוח כלכלי ומי משפיע, זו בעיה גדולה."

זו גם בעיה של בית ספר לאמנות. כסף למשל?
"זה לגמרי מכספנו."

כספנו?
"בקיבוץ הבנו שהכל זה כסף. קיבוץ זה המקום להבין בו דברים עד הסוף. אז אני ועודד הלכנו לבורסת היהלומים והקמנו עסק ליצוא יהלומים. הייתי מסתובבת ברחובות שיקאגו עם יהלומים על הגב בתיק בדרך ללקוחות. והעסק הזה מפרנס את מנשר - עסק אחד תומך בשני. בית הספר הוא עסק ללא מטרות רווח וברגע שהוא יעמוד על הרגליים, כל הרווחים יחזרו בחזרה לבית הספר."
 
 
נחזור לכתיבה. מה נחוץ לך כדי לכתוב?
"חייב להיות סדר יום. אם אין סדר יום, אפשר להיכנס לדיכאונות. צריך לקום, להתאושש, לשבת על המחשב, לחשוב, להעלות רעיונות, לעזוב את זה, לחזור לזה יום אחר ותמיד להשאיר פתח ליום הבא. בכתיבה אתה אף פעם לא יודע מה ייצא - אתה מפתיע את עצמך, כאילו שאישיות אחרת נכנסת וכותבת לך את הדברים. זה נפלא. כל פעם שיוצא לי ספר אני שואלת 'איך עשיתי את זה?' לא יכול להיות שזה אני שכתבתי. ואני גם לא קוראת את הספרים שלי אף פעם. הם מאוד אכזריים ונוקבים."

כמוך?
"אני לא אכזרית, אבל אני שיפוטית ונוקבת."

עם כולם?
"אני מטורפת על חיות. שנים היה לי צער בעלי חיים פרטי בבית. אני מטפלת בחיות, אני מוצאת אותן, אני מדברת בשפה שלהן. לחיות יש עולם עשיר מאוד של חשיבה ושפה, של דיבור. צריך להיות מאוד קשוב."

איך את מדברת עם החיות?
"כל אחד יכול לתקשר - הן מבינות לא רק צעקות וטונים אלא גם דיבורים ושפה. צריך ללמד אותן את השפה שלך. להן יש את שלהן, גם תרנגולות, אגב. הייתה לנו תרנגולת שהייתה דופקת על הדלת ויושבת עלי כל בוקר. יש להן הרבה רגש."

מה היא רצתה על הבוקר?
"שאלטף אותה. גם פליק האתון שהצלתי מהתעללות קשה ביותר הייתה באה ומרחרחת ומנשקת את הבת שלי שרק נולדה. ברגע שאתה מכיר את עולם בעלי החיים, עוד עולם נפתח בפניך, אבל איתו גם הסבל של מה שעושים להם."
 
 
אהבה?
"אהבה זה התמסרות, נתינה, זה הקרבה. גם סקס חשוב."

אז אני מניח שהיו תקופות סוערות?
"לא. התחתנתי עם עודד בגיל 19 וחצי. אותו איש כבר שלושים וארבע שנים."

אהבה גדולה?
"זו גם תחזוקה של האהבה, של הרגש, עבודה רצינית על הזוגיות, על ההתפתחות ביחד. אנחנו לא מסכימים על שום דבר חוץ מענייני ספרות. הוא הקורא הראשון של הטקסטים שלי, המבקר הראשון, העורך שלי, ואני אותו כנ"ל לגביו. יש בינינו דו שיח כבר שנים רבות. "

יש תחושה שהפעילות שלך חורגת מגבולות המילים.
"עשיתי כמה פעולות שהם הארד-קור פוליטיות, בלי יצירה, שנוגעות במקום המאוד אומלל הזה, בארץ. צריך לעשות משהו משמעותי בחיים העלובים האלה שניתנים לנו, ואני רואה משהו משמעותי בלתת. ביצירה, בלהשפיע או לעזור. משהו משמעותי בחיים. זהו, על זה אני חושבת. כל אחד חושב על זה, אולי."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by