בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה בחו"ל: כריס קטן 
 
 כריס הנער והמשפוחה (צילום: אתר הסדרה)   
 
נילי אורן

נילי אורן צפתה בסדרה הקומית 'everybody hates Chris' והתלהבה מכריס רוק, אבל קצת פחות מהסדרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסדרה הקומית 'כולם שונאים את כריס' החלה בספטמבר השנה ברשת UPN בארה"ב. היא עוקבת אחר כריס הטינאייג'ר, חייו ומשפחתו, ומבוססת על זכרונות נעוריו של הקומיקאי האפרו-אמריקאי המצליח כריס רוק, שיצר את הסדרה, וגם מקריין בה את קטעי הוויס-אובר.

כריס רוק נראה לראשונה על המסך בתפקידון זעיר בסרט 'השוטר מבוורלי הילס 2' ב-1987, אחר כך השתתף כחבר צוות קבוע ב'סאטרדיי נייט לייב' בשנים 90-93, ומשם רובנו בטח מכירים את ההמשך. מי שלא, שיחפש ב-IMDB.

באופן אישי, אני זוכרת אותו לטובה מהפעם בה הנחה את טקס פרסי ה-MTV ב-1999, ואמר את המשפט האלמותי: "הספייס גירלס הן כמו קוקאין. אף אחד לא יודה שהוא משתמש בזה, אבל עובדה שזה נמכר היטב". אמנם כיום כבר צריך להחליף את השם 'ספייס גירלס' בכינויו הבימתי של כל תוצר פופ סינטתי עכשווי של תעשיית המוזיקה, אבל האנלוגיה עדיין מצחיקה אותי.

עם זאת, כריס שמתואר בסדרה עדיין איננו הבחור השנון, הדעתן, הבוטה והמוכר, אלא בן 13 צנום, ואאוטסיידר כרוני, שחי בשנות השמונים. הוא גר עם אימו הנוירוטית, אביו הקמצן והעייף, אחותו התחמנית שתמיד מסבכת אותו, ואחיו הקטן שהרבה יותר מצליח ממנו בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. חוץ מזה, הוא גם לומד בבית ספר בו הוא האפרו-אמריקני היחיד, ושאליו הוא צריך לנסוע כל בוקר בלפחות שני אוטובוסים.

כן, מסתבר שאופנת האייטיז אשר גרמה לכל רואיה לחפוץ בעיוורון מהיר, היתה החלק היפה יותר בנערותו של כריס רוק. אבל אולי זה מה שאילץ אותו לאמץ לעצמו מבט משועשע אפילו על הקודרים והמביכים שברגעי נערותו. מבט שסימניו ניכרים היטב בכל מקום בסדרה.

לדוגמא, כשמשפחתו עוזבת בפרק הראשון את הפרוג'קטס ועוברת לברוקלין, קולו של כריס רוק מסביר ברקע: "כשהייתי בן 13 אימי שכנעה את אבי לצאת מהפרוג'קטס. היא תמיד אמרה שהפרוג'קטס זו מילה נרדפת לניסוי. במעבדות, הממשלה נותנת לעכברים גבינה, ובפרוג'קטס הממשלה נותנת לאנשים גבינה". במקרה אחר, כשכריס הנער מביט במבט מצועף לעבר ביתה היפה של השכנה שלו בשכונתו החדשה, רוק הבוגר מאבחן: "שם היא עמדה, קישה, נערת חלומותיי. קודם חלמתי על ילדה בשם דידי, אבל אז עברתי."

כמובן שהשאלה הנשאלת עכשיו היא – או.קיי, כריס רוק, הבנו, אבל האם הסדרה עומדת גם בזכות עצמה? והתשובה לזה לצערי היא - אז זהו שלא ממש, לפחות בשני הפרקים הראשונים. כי למרות שהם לא רעים, הם גם לא מאוד מבריקים, וכבר הבהרתי בעבר את סלידתי מסדרות בינוניות.

עם זאת, בפרק השלישי הסדרה מתחילה להתרומם קצת, יחד עם ההומור שלה. למשל כשאימו של כריס דורשת מאביו באמצע הלילה לעלות לראות מה קורה עם הדייר שלהם, ורוק מבהיר בוויס אובר: "זה היה מרושע. לגזול שינה מאבי היה כמו לקחת בורות מראפר".

בכלל, הפרק הזה מלא בפאנצ'ים מבוססי גזע, שעליהם נבנתה עיקר תהילתו של כריס רוק כקומיקאי, ואולי זו הסיבה שהוא טוב יותר מקודמיו. עובדה, החיוכים שלי במהלכו נמשכו הכי הרבה זמן, למרות שבאף אחד מהפרקים עדיין לא ממש התגלגלתי מצחוק. מקווה שבהמשך גם זה ישתנה.

המלצה לזכייניות לסיום: בארה"ב המבקרים אהבו את הסדרה מאוד, אבל הקהל קצת פחות התלהב ממנה. פה, בכל אופן, 'קשת' קנתה את הסדרה בערך יומיים לאחר שעלתה לאוויר, ותשדר אותה מתישהו, בתקווה שאצלנו היא תצליח יותר. מסעודה משדרות כבר לא יכולה לחכות.

אתרים נוספים:
אתר הסדרה
קליפים מהסדרה
מדריך הטרמפיסט למשתף הקבצים
עוד טלוויזיה בחו"ל

רוצים שאכתוב על סדרה שעוד לא הגיעה לארץ? כיתבו לי ל-nilly01@nana.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by