בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שוּם בְּלוּם  
 
 דאנסט ובלום (מתוך הסרט)   
 
מיכל זמרני

'אליזבת' טאון' בכיכובו של אורלנדו בלום יִגבה מכם שעתיים משמימות ומתסכלות שלא עונות ולו על צורך אחד שסרט אמור לספק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למה, בעצם, אנחנו הולכים לקולנוע? מעבר למסך הגדול ולפופקורן, כמובן. מה אנחנו שואפים להשיג ממנו? חוקרי תקשורת יטענו שלקולנוע ארבעה מימדים עיקריים: מימד חינוכי, מימד חברתי, מימד אסקפיסטי ובעיקר, מימד בידורי. כלומר, הקולנוע אמור ללמד אותנו דבר או שניים על העולם, לגרום לכך שיהיה לנו על מה לדבר עם החבר'ה במשרד מסביב למתקן המים, לספק לנו כמה שעות של הפוגה מהמציאות האכזרית, או לשעשע אותנו. קומדיה רומנטית, למשל, אמורה להצחיק אותנו, או לרגש אותנו, ואם היא ממש טובה – לעשות את שניהם.

'אליזבת' טאון', סרטו החדש של הבמאי קמרון קרואו ('כמעט מפורסמים', 'ג'רי מגוויר'), לא מצליח לעשות אף אחד מהם. סיפור המסגרת, ומדובר במסגרת כללית מאוד מאוד, עוסק בדרו (אורלנדו בלום), נער היי-טק שהתבגר, עקר לעיר הגדולה והשתלב במפעל מצליח, עד שפיאסקו גדול שבו היה מעורב, גורם לפיטוריו ולהוקעתו מהמפעל ומחייו כמצליחן. מותו של אביו מכריח אותו לחזור אל העיירה הקטנה ושכוחת האל שבה נולד האב, ולהתמודד עם הקונפליקט בין החינוך שקיבל והניכור שבו הוא חי, לבין עיירה הקטנה והחמה שבה כולם מכירים את כולם. כל זה, על רקע נופיה הכחולים והירוקים של קנטאקי. ואם זה נשמע לא מאוד מעניין, זה בעיקר בגלל שזה לא מאוד מעניין. אבל זו לא הבעיה היחידה של הסרט.

מתוך הסיפור הזה מתפצלים כמה וכמה סיפורי משנה קטנים. הסיפור על הנתק בין משפחתו של דרו לבין העיירה. הסיפור על הרומן שמתפתח בינו לבין הדיילת המתוקה להחריד קלייר (קירסטן דאנסט). הסיפור על צ'אק וסידני, שחתונתם נערכת באותו מלון שבו משתכן דרו. ריבוי הסיפורים הזה גורם לחוסר אחידות עלילתית, למספר גדול של סיפורים הזויים שמשתלבים זה בזה ללא רצף מחייב, ואף אחד מהם בפני עצמו לא חזק, מצחיק או מרגש מספיק כדי להצדיק את הסטייה הזו מהסיפור המרכזי.

אבל גם בזה לא מסתכמת הבעייתיות. קרואו, במאי מוכשר וחד-עין בדרך כלל, עשה טעות איומה כשהעמיס את התפקיד הראשי שלו על כתפיו השבריריות כל כך של אורלנדו בלום. בלום הוא שחקן-משנה מצוין. עדינותו הטבעית גורמת לו להוות קונטרה נהדרת לשחקנים מנוסים יותר, משופשפים יותר, מחוספסים יותר, ומה לעשות – גם מסוקסים יותר ממנו. הוא המיס לבבות כלגולס, האלף החינני, לצדו של ויגו מורטנסן הפראי בטרילוגיית שר הטבעות, גרם לי לרצות להתחתן איתו כבחור הטוב וויל טרנר, לצדו של הפיראט ההזוי ג'וני דפ בשודדי הקאריביים, אבל כאן, בדמותו המיוסרת של דרו ביילור, הוא לא משכנע. אולי זה בגלל גופו הגבעולי ופניו הילדותיים, עם שפם הבר-מצווה, שמתקשים להעביר את צרותיו של מי שעולמו חרב עליו. ואולי זה בגלל שהוא פשוט לא בשל.

כל זה יכול היה להיות נסלח, אם לסרט הייתה אמירה מסוג כלשהו. לקח גדול ומורכב על החיים. אבל גם את זה אנחנו לא מקבלים - לחיים משמעות עמוקה יותר מאשר עבודה מצליחה ושורה של גאדג'טים; עלינו להתגבר על המוות ולבחור בחיים; האהבה מנצחת את הכל. נו, באמת. אנחנו לא צריכים את קמרון קרואו שיגיד לנו את זה. בשביל זה בדיוק המציאו את הטלנובלות.

וכך, עם שורה של ליקויים בתסריט, בבימוי ובמשחק (ועוד לא אמרתי שום דבר על הפסקול, היפה אך חסר המעוף להחריד), מתפספס לו הסרט הזה, וצפייה בו שקולה לבהייה אינסופית בנופיה של קנטאקי, ומעניינת כמותם. ומדובר בסרט ארוך - מעל שעתיים של חוסר העניין הזה. בתחילת הסרט אומר דרו שכל אחד יכול להיכשל, אבל צריך כישרון מאוד רציני בשביל לייצר פיאסקו. אבל הסרט הזה לא מצליח להיות אפילו פיאסקו. סתם סרט קטן ומשעמם, שלא מצליח להגשים עבור צופיו אפילו את אחת מהסיבות שבגללן יצאו מהבית מלכתחילה. כמה עצוב.

* מילה לקירסטן דאנסט: ראיתי אותך ב'חמש ילדות יפות'. אני יודעת למה את מסוגלת. את לא חושבת שהגיע הזמן להפסיק עם המתיקות הזאת, ולחזור לשחק?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by