בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פיל גוּד  
 
 אהלן תל אביב. פיל קולינס (צילומים: מתוך האתר הרשמי)   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי מבקש למסור לכל החברים הטובים שלו ששלחו אותו להופעה של פיל קולינס אמש לבד, שהם הפסידו, ובגדול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בראשית דבריי אני חייב להתייחס לעובדה העגומה שאף אחד מחבריי לא הסכים להתלוות אליי להופעה המדוברת. תחילה ניסיתי לנטרל את העקרונות הכספיים של כולם. סיפרתי להם שקיבלתי כרטיס בודד מהמערכת, שעלה לא פחות מ-400 שקל, ושאני מוכן לבוא לקראתם, ולרכוש ביחד כרטיס נוסף, כל אחד בחצי המחיר.

הבריות זלזלו בי בתגובה, כאילו נסעתי לידם כרגע על אופניים עם גלגלי עזר. גם בת זוגי ציינה שהיא עסוקה באותו ערב, נדמה לי שזה היה בעניין הוצאת שחורים מגב הכלב שלה. בשנייה שהתחלתי להתעקש, היא זרקה לאוויר מילים על פרידה, דבר שמיד הרתיע אותי, ולו בזכות העובדה שאין לה בכלל כלב.

פניתי לחבר טוב, נקרא לו נבוליוס, בידיעה שהוא יהיה האחרון שיסכים. "עזוב אותי" אמר "אני גם ככה לא מת על השירים שלו". "איך אפשר שלא" עמדתי מול נבוליוס כזקיף "אז יש לו כמה שירים קיצ'ים, אפשר לחשוב". נבוליוס לא המתין עם תשובתו, ואף היה אפשר לחשוב שחיכה לומר אותה כל חייו "לומר על פיל קולינס שיש לו כמה שירים קיצ'ים" אמר בגאווה "זה כמו לומר שלפילים יש כמה נקודות אפורות על הגוף!".

השארתי את נבוליוס ואת כולם מאחור, והלכתי בגפי להופעה.
 

Phil, Me In Paradise

 
כדי לא להשאיר מקום לספק, ההופעה אמש הייתה אחת הטובות שהייתי בהן בשנה האחרונה. פיל קולינס עלה לבמה, התיישב על התופים ומיד החל קרב תיפוף מצוין בינו לבין המתופף שלו צ'סטר תומספסון, שהקריירה המוסיקלית שלו עומדת בפני עצמה, כמי שכבר ניגן עם להקת הג'אז Weather Report, פרנק זאפה ואחרים.

ניכר כי קולינס עבד על העברית שלו בצורה ממש יפה, ברמה כזאת שאם היה מבקש להתקבל לאולפן בארץ, היו מכניסים אותו לכיתה של המתקדמים. בכל רגע נתון אמר 'תודה' (towda, ליתר דיוק), 'שלום' ו'אהלן תל אביב'. במהלך המופע החזיק בידו כרטיסיות והחל להקריא משפטים בודדים כמו 'אני מקווה שתיהנו', 'תודה שבאתם' ואחרים, כשכל משפט שסיים לווה בקריאות נלהבות מהקהל, קריאות כאלה שפוליטיקאים יכולים רק לחלום עליהם, אפילו כשהם מטופלים בעשר גיישות שממלאות ברגע נתון את כל משאלות לבם.

קולינס נתן הופעה מעולה ומהוקצעת, ואם תרצו או לא תרצו, הכי דביקה שיש. עם זאת, ההרגשה הייתה שהדביקות שלו זה הדבר הכי טוב שהיה באותו הערב. הבמה הייתה בנויה משתי קומות, כשמדרגות בנויות בצדן, וקולינס והלהקה עלו וירדו ממנה כל הזמן. על הבמה עמדו שישה זמרי ליווי מצוינים, והרכב כלי נשיפה שכלל שתי חצוצרות, טרומבון וסקסופון טנור אשר נוגן ע"י ג'רלד אולברייט, שהוביל את ההרכב, ונתן את כוחו בכמה סולואים מרגשים, כשהבולט מבינהם היה ב- Against All Odds. אולברייט, אגב, גם עומד בזכות עצמו, כמו שאר חברי הלהקה, ובין היתר ניגן עם אניטה בקר, ריי פארקר, אוליביה ניוטון-ג'ון, קווינסי ג'ונס, ויטני יוסטון ואחרים.

קולינס ביצע בהופעה כ-20 שירים מלהיטיו הגדולים, חלק משירי קריירת הסולו שלו, דואטים שביצע, וכמובן שירים מימיי ג'נסיס. בין השירים הרבים היו: Don't Lose My Number, Invisible Touch, One More Night, Another Day In Paradise, Something Happened On The Way To Heaven, Can't Stop Loving You, Two Hearts, Wear My Hat , Can't Hurry love, Easy Lover, Sussudio ועוד רבים וטובים.

את הלהיט True colors, ביצע קולינס עם זמרי הליווי שלו, בגרסת א-קאפלה שלא הייתה מביישת מקהלות גוספל בכנסיות הכי שחורות שיש. ראוי לציין שמחלקת כלי הנשיפה הייתה יוצאת מן הכלל, והעיבודים שלהם לקחו את השירים ואת ההופעה למקומות טובים בהחלט.

הקהל היה משולהב עד אחרון האנשים. הדיווחים השונים מסרו על 16,000 אנשים שקנו כרטיסים, וכמובן שהיו את הבודדים ששיחקו אותה אברהם אבינו והתחילו לספור ראשים של אנשים מהקהל. לא משנה ספירת הראשים של אותם "מפרגנים" בודדים מהקהל, יען כי דווקא מספר אחד, היה זה שעמד כל הזמן על הבמה (מספיק דביק בשבילך, נבוליוס?).

התאורה על הבמה הייתה מעולה, כמו שראוי להופעת רוק בסדר גודל שכזה. מאחורי הבמה עמד מסך ענק, שאמנם שידר אנימציות ברמה שזכורה לנו מהדור הראשון של הפלאפונים, אבל תרמו בכל רגע לאווירת הערב. דבר משעשע קרה, כשבסיום היה רשום על המסך הענק "ביבא תל" (תל אביב הפוך). אם היה מדובר בהופעת רוק כבד, לבטח היו לכך משמעויות נוספות.

רגע שיא מיוחד במינו צויין כשקולינס שר את שירו In The Air Tonight. קולינס התיישב מאחורי התופים, כשפיו חמוש במיקרופון סטייל מדונה, והוא שר את השיר הזה הכי קרוב שיש. אני פשוט עמדתי קפוא מולו, והוא הצליח לרגש אותי בכל צליל שהוציא מהפה.

לקראת סוף ההופעה, ולקראת ההדרן המצוין, ביצע קולינס את שירו Sussudio. בסיומו ירד אל הקהל ופנה לכמה נלהבים עם המיקרופון שבידו, כדי שישירו את מילות השיר. ראוי לציין שלא כולם הבינו את מטרתו הנעלה של הזמר, בייחוד אותה בחורה נחמדה שצעקה למיקרופון "Take A Picture", וסחבה איתה גל של צחוק שהגיע מכל עבר.

אפשר לומר שזה די עצוב (ולחלוטין דביק), שסבב ההופעות של פיל קולינס הוא במסגרת מסע הפרידה העולמי שלו. האמן המשובח הזה חתום על כמות עצומה של להיטים שרובנו גדלנו עליהם. יכול להיות שמדובר ביותר מדי מיינסטרים, אבל מדובר במיינסטרים ברמה הכי גבוהה שיש, עם מחלקת כלי נשיפה מצויינת, זמרי ליווי מעולים, אורות, זרקורים, מסכי וידאו ומה לא.

את המופע סיים קולינס בקרב תופים נוסף עם תומפסון, כשהוא מבצע את שירו Take Me Home. בסיום השיר הציג קולינס את כל אחד מ-16 חברי הלהקה שהיו עימו על הבמה, וביקש מהקהל שייברך אותם בלילה טוב, ולבסוף נשאר לבדו על הבמה, כשהוא מודה לכולם שבאו, ונעלם אל מאחורי הקלעים.

לסיכום, הייתה הופעה מעולה, ללא ספק. ראוי לציין שהכנסת מצלמות הייתה אסורה בהחלט, אולם הבדיקה הקפדנית של השומרים בכניסה לא הותירה רושם רב על הקהל הרב שצילם את ההופעה מכל הזוויות, בכמות שתאפשר הקמה של עשרה אתרי אינטרנט חדשים עם תמונות מהארוע.

קולינס ירד מהבמה, והקהל התפזר הביתה. בזריזות יתרה צעדתי לעבר מכוניתי, ודמיינתי לעצמי את הפקקים שמחכים לנו. הדבר היה בלתי נמנע, ועמדנו ביציאה מהחנייה במשך חצי שעה, בדיוק כמו הפקקים של יום ראשון בבוקר. כמה מטרים לפני שהגעתי למכונית, שמעתי עלם חמודות שהלך לפניי, אשר דיבר עם זוגתו ואמר כי הוא נהנה, אבל בחיים לא היה משקיע בזה 400 שקל. "אבל לא נהנית?" שאלה אותה העלמה הצעירה, "נהנתי" השיב לה והוסיף "אבל טוב שהשגת כרטיסים. זה פשוט עניין של עיקרון".

זירזתי את צעדיי ופניתי אליו בקול: "נבוליוס..... אה, סליחה..."
 

קישורים נוספים:

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by