בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פרמידות של כאב  
 
 מתוך `מלנומה אהובתי`    
 
לילך וולך

לילך וולך מטילה ספק בנכונותו של הצופה הישראלי להתמסר לכאב של 'מלנומה אהובתי' ולסגנון הצילום של הסדרה, שמערים קושי נוסף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עניין מוזר עם הקהל הישראלי יש בסוגיית הקולנוע והטלוויזיה. בעוד שבעלי קרנות תרבות שונות, מפיקים, בימאים ושחקנים מתייחסים לצימוד "קולנוע וטלוויזיה" כבלתי נפרדים וכבעלי ערך דומה, נדמה שהצופה הישראלי מתייחס אל ההבדלים ביניהם כאל ההבדלים בין אופרת רוק והפילהרמונית.

הצופה הישראלי מוכן לסבול מסרט בקולנוע ולשלם כסף בעבורו כסף טוב, אבל הוא לא מוכן בשום אופן שאותו הסרט יקנן אצלו על המרקע. באופן פרדוקסאלי, ישראל היא אחת מהמדינות שהכי פתוחה לקולנוע זר (א ביג נו-נו במעצמות אנגלוסקסיות), כנראה מאחר שאנו לא מתרגשים מכתוביות. יש בארץ קהל רחב לקולנוע אקספרימנטאלי או קיצוני מאוד, ובאופן עקרוני הייבוא הקולנועי שלנו הוא בדרך כלל מסונן בהיגיון ואיכותי לעילא.

אז למה, בכל זאת, עולה קושי כל כך גדול בתחום הטלוויזיה? האם זה בגלל התמקמותה המתמידה של מסעודה משדרות מול המרקע, או שמא אין בכלל מסעודה כזו שתוקעת מקלות בגלגלי היצירה, וזהו עלה התאנה הרקוב מתירוצים של משקיעים ומפיקים שונים?

מאחורי דוד אופק ויוסי מדמוני יש עבר משותף מוצלח ופורה מאוד. והיום, אחרי 'המנגליסטים', 'בת ים ניו יורק', ו'טייק אווי', הם אינם צריכים להציג את עצמם או לכופף עצמם. החירות הזו היא ברכה, ולפעמים באספקטים טלוויזיונים היא מאתגרת עבור הצופים. אולי קצת יותר מדי?

'מלנומה אהובתי' נפתחת מייד בהקדשה לאורית, אשתו בחיים של יגאל עדיקא (השחקן הראשי, אשר מגלם את עוזי), אשר נפטרה לפני כשנתיים מסרטן העור. הסדרה עוסקת בהתמודדותו ובהתמודדות אשתו הרקדנית עם מחלת המלנומה אשר מגלים אצלה, שנמצאת בשלב מאוחר מאוד.

גם למי שאינו בקיא בפרטי המקרה, אין דרך להתעלם מהכאב שספוג בסדרה הזו, ומהצילום התובעני בסגנון דוגמה (מצלמת כתף, אור טבעי בלבד). בחירת הצילום, שתרחיק חלק מהצופים מהמסך, היא בחירה אמיצה וקשה מאוד. רוב הצילומים חשוכים מאוד, עד כדי כך שלפעמים נראות רק צלליות. התיסכול הנורא שזה יוצר, משתלב באופן דרמטי עם הבלתי נסבלות של המוות, שרובצת כל הזמן תחת פני הסיפור.

זו אינה הסדרה שתעשה לכם חיים קלים. מצד שני, החיים אינם קלים. לא ברור עדיין אם ההימור הבלתי מתפשר של אופק את מדמוני יוכיח את עצמו – סיפור מדכא המצולם בחושך בסגנון סמי-דוקומנטרי, משובץ בלב המיינסטרים. האם הקהל הישראלי הרחב מוכן לתת לזה צ'אנס גם על המסך הקטן? או שקל יותר לזפזפ בבית מאשר לברוח מאולם קולנוע סגור.

בקטנה
* מי אמר שאין חדשות מחממות לב לפעמים? האייטם של חדשות ערוץ שתיים שהביא אלינו את סיפור תושבי רמלה שלוקחים חלק באופרה 'שיקוי האהבה', בריקוד ובשירה, היה מצחיק ומרגש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by