בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמנים ממליצים: קאשי 
 
 ראסטה מאן. קאשי (צילום: יח``צ)   
 
קאשי

הראפר קאשי נרגש כולו לגלות את יורש העצר לשושלת מארלי, דאמיין מרלי, באלבומו המעולה Welcome To Jamrock

 
 
 
 
 
 
 
 
 

Damian Marley - Welcome to Jamrock

צאצא מרשים. דאמיין מארלי (מתוך האתר הרשמי)
 צאצא מרשים. דאמיין מארלי (מתוך האתר הרשמי)   
בתקופה האחרונה אני מוצא שהסי די שלי ברכב זונח במקצת את ההיפ-הופ הסטנדרטי, שאותו אני בדרך כלל שומע, ושפוקדת אותו יותר ויותר מוסיקת רגא מאפין ודאנסהול. זה התחיל ממועדוני ההיפ-הופ שבהם אני מבלה, שמשלבים הרבה מהמוסיקה הזאת. שם גיליתי שמקצבי הדאנסהול לא מזיזים פחות ממקצבי ההיפ-הופ, והם אפילו הרבה יותר אגריסיביים/אלימים מהם - כך אני אוהב את מוסיקת הריקודים שלי.

אני מודה שבהתחלה לא אהבתי כל כך את הסגנון התוקפני של זמרי הדאנסהול, שחוזרים על אותה מלודיה בלופ, לאורך כל השיר, ומשהו במבטא הג'מייקאני שלהם נשמע לי צורם. אבל נסחפתי דרך כל מיני מיקסטייפים (בערך 40 ספיישלים של דקה, דקה וחצי, של זמרים שונים מוכרים יותר ופחות, שמקליטים טייקים אקסלוסיביים בדרך כלל בטייק אחד לאותו די-ג'יי שהכין את הדיסק). את המיקסטייפ קיבלתי במסיבה של אחד מהסאונד סיסטמים המוכרים יותר בארץ (A-mar סאונדסיסטם), שם גיליתי את היכולות הווקאליות העצומות הטמונות בכל אמן כזה.

אני חייב להגיד שכשזה נוגע למוסיקה שאינה ישראלית, אני כמעט ולא מקשיב למילים, ומה שמושך את תשומת לבי זה האנרגיות, הקצב וההרמוניות. בשיר אחד הם עוברים במהירות מטורפת מהצליל הכי נמוך בקול שלהם לצליל הכי גבוה, ומהקול הכי צרוד ומחוספס לקול הכי מלטף שאפשר. אם אני משווה להיפ-הופ, הם נשמעים כמו שילוב של R Kelly ו- Busta Rhymes או DMX. הביטים הלא מנצנצים שלהם, גורמים לכל העניין להישמע אותנטי בטירוף, כאילו שלפו זמר מהרחוב, נתנו לו כמה בירות ושעת אולפן ואמרו לו: "תתפרע!"

אמנים כמו Syzla, Elephant Man, השאירו אותי עם פה פעור. מצאתי את עצמי מנסה לחקות אותם וסובל מצרידות יומיים. לפני חודש קיבלתי מתנה מחבר, את הדיסק של דאמיין מארלי (Damian Marley), החוליה הצעירה ביותר בשרשרת הבנים של אליל הרגאיי בכל הזמנים, בוב מארלי.
 
עטיפת האלבום Welcome To Jamrock
 עטיפת האלבום Welcome To Jamrock   
תל-אביב הסואנת, יום של סידורים ותיזוזים. אני מכניס את הדיסק ושומע אווירת מלחמה, פתיחה אפלולית של דקה וחצי ובתוכה נאום באתיופית הדומה לקריאה לקרב, שמכניסה לאווירה של ג'ונגל, פתאום מארלי פורץ עם קול וגרוב שפשוט עשו לי צמרמורת, ומבלי ששמתי לב הגעתי ל- 90 קמ"ש בתוך העיר.

הרצועה הראשונה בדיסק הכי ריגשה אותי. בשיר השני הסגנון משתנה לגמרי. מארלי שר בקול גבוה בלדה מרגשת על אהבה אמיתית, עם מקהלה של זמרות שהופכות את השיר לשמיימי. הדיסק משלב את הסגנון הלוחמני שהדגשתי קודם, עם שירים שקטים ומרגשים במיוחד. ההפקה מושקעת בטירוף, עם סאונד מאוד נקי ופרטני מצד אחד, שמאפיין בדרך כלל אלבומי היפ-הופ מבחינת סאונד והפקה, ומצד שני מאוד חם, עם נוכחות בולטת של כינורות, כלי הקשה אפריקניים, ובכלל, לייב סאונד.

דאמיין מארלי עצמו, רגוע יחסית בגוון הקול שלו ביחס לאמנים שונים בז'אנר, אבל הקול והאנרגיות שלו ממלאות כל שיר ומרגשות גם בלי צרחות או קריזות מיותרות. לעיתים הוא נשמע כמו מטיף מעל במה או מנהיג מרד, ולפעמים פשוט כמו גבר מאוהב. דאמיין לא חסך באורחים מהשורה הראשונה באלבום. מעולם הרגאיי תמצאו שם אמנים חשובים כמו: Bounty Killer, Kevin Lyttle ומעולם ההיפ-הופ תמצאו שיתופי פעולה עם Black Tought (מלהקת ה- Roots) לשיר של אביו, 'Pimpas Paradise' וגם עם Nass בשיר ששמו 'Road to Zion'. אך השיתוף הכי משמעותי הוא עם אחיו המפיק המדהים Stephan Marley, שאחראי לכל ההפקות בדיסק.

האיש רק באלבום השני, ובג'מייקה כבר מתייחסים אליו כאל יורש העצר. תקשיבו לאלבום ותבינו למה!!

לאתר הרשמי של דאמיין מארלי
 
 
הראפר קאשי הוציא את אלבום הבכורה שלו 'קאשי יוצא החוצה' (NMC) בפברואר השנה, ולאחרונה הוציא את השיר 'מאיה מאיה' בביצוע משותף עם הזמר היווני המפורסם, כריסטוס דנטיס.
 
 

קישורים נוספים:

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by