בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דור דומם  
 
 כרזה שנתלתה בכיכר רבין במלאת 10 שנים לרצח (צילום: רויטרס)    
 
לילך וולך

'צלקת', הסרט שמנסה להתחקות אחר נוער הנרות, עורר בלילך וולך באסה נוכח דור שלם שמודד את מילותיו ומתעצל לצעוק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בצפייה במשדרים במלאת עשר שנים לרצח רבין, לא יכולתי שלא לחוש בחוסר נוחות מסויימת. במסעו של רוני קובן ב'צלקת 4.11 - עשר שנים לרצח רבין', לחפש את נוער הנרות כדי לבדוק מה הוא עושה היום, חוסר הנוחות הזה התגבר עוד יותר.

הנה – תראו איזה קטע, אמרו עלינו שאין לנו אמונה, אז מצאנו אחת. יותר מזה, הגדלנו עשות, מצאנו גם ישו. אמנם זקן ומעשן כבד, אבל גם הוא מת למען משהו, לא זוכרים בדיוק. יש על זה מחזמר.

כרגיל, שפכנו את המים עם התינוק. עשר שנים אחר כך, ועדיין יש בעיות קונספציה חמורות. אין לנו שום יכולת להפריד בין אובדנו הנורא של האדם הפרטי ובין מה שייצג בעינינו. המלך מת, אבל לא הסכמנו להמליך שום מלך חדש. למה? ככה. טוב לנו בבאסה. נעים בבאסה, חמים.

בבאסה אפשר להריץ תנועה קיקיונית, כמו 'דור שלם', ולסגור אותה כאילו היתה בר שלא הצליח לכסות את ההוצאות שלו. עשר שנים אחר כך, והדאחקה הכי מוצלחת שיש ללשעברים של דור שלם היא להעניק לעצמם תעודות הוקרה שנשכחו בבניין הישן והמאובק של המפלגה. בבאסה אפשר לומר – ממילא אף אחד לא רצה לשמוע, אז שאני אשתטח על הגדר? למה מה קרה? לי בכלל יש פריצת דיסקוס. מאז שסחבתי שתי דקות שלט מחאה. אבל יש לי אחלה הומאופת.

משמרות השלום הפכו לנחלתם של קשישי העדה. נוער הנרות כבר קצת מקריח, והילד בדיוק ביוגת פעוטות. הערב יש לנו אירוע, לא נוכל לבוא, עם כל זה שזה חשוב והכל. תירוצים מוכרים, לא? גם אני מדקלמת אותם. גם אתם. יושבים וצופים בפינוי המתנחלים על הספה, ומגרדים בבטן, "מאיפה יש להם אנרגיה לצעוק ככה?". ובכלל למה לצעוק? אפשר לפתור הכל בשקט. אפשר גם בדממה.

עצרות השלום, הפכו, לא נעים להודות, למפגשים חברתיים. הנה זאתי מהתיכון, איזה יופי – פיטר רוט. איזה חמוד. כל מיני נערים ונערות עובדים-ולומדים באים עם חולצות כחולות, ועיניהם מזוגגות הורמונים. הכיכר הפכה להיות מחנה קיץ - לפחות זוג אחד יצא מזה. נוער הנרות קצת עושה "ששששש..." לנוער הפל-מל, אבל בעצמו מתחבק ומתנענע לקולות השירים היפים שמשמיעים בעצרות. רומנטי להתגעגע. מי צריך לעשות משהו, אם אפשר פשוט להתגעגע.

שאט הנפש האקוטית שחשתי אל מול המסך, היא כללית ולא מופנית אל אף אחד מהמרואיינים הספציפיים. לצערם ולצערנו הם באמת מייצגים דור שלם. דור זהיר, שוקל מילים, לא בטוח איך זה יתקבל בעבודה, בארוחות ערב משפחתיות. דור שפוזל גם קצת לחוצלארץ, מחדש את הדרכון הפולני דרך הסבתא שאליה הוא לא טורח להתקשר, ככה, לבדוק אופציות. משתעשע ברעיון לעשות את המכה כשההייטק יחזור.

ובינתיים נמשיך למחות דמעות כשהראל סקעת, שיש לו דעה, בטח שיש לו, זה פשוט לא במקום שהוא ישמיע אותה, יפזז כמו עז במחזמר על חייו של רבין. גם הבושה מתה?

הסרט שודר אתמול (ראשון) בערוץ 10 בשעה 21:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by