בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: הקרטוֹניסטית  
 
 אנג`לה בן אליעזר    
 
איתן בוגנים

כשנתקלה אנג'לה בן אליעזר בקרטון, התאהבה והחלה ליצור רהיטים. שיחה עם מבשרת מהפיכת הקרטון, שהוא לא רק חומר מצוין, אלא גם אידיאולוגיה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קרטוניזם [ש"ע]: 1. עיצוב מחדש של קרטון נייר לצרכים שימושים, רהיטים בעיקר. 2. זרם פילוסופי השולל את הערכים והמוסכמות הפוסט-תעשייתיים. 3. פעילות ציבורית הנאבקת למען איכות הסביבה, מיחזור וכיוצא בזה. 4. דרך הבעה באמנות המתעלמת מנאמנות לטבע או מייצוגים מסחריים וסוטה במתכוון מן הנכון, כדי למצות את הפער הפוסט-מודרני בין אמנות לאומנות. אנג'לה בן אליעזר, קרטוניסטית מדופלמת וממובילי מהפכת הקרטון הגלי, נטשה את עולם ההיי-טק הזוהר לטובת אפרוריותו האצילית של הקרטון. ישבנו לשוחח, כנראה על ספה של איקאה.
 
 
איך הגעת לעשות רהיטים מקרטונים?
"החומר הרחב איתו אני מתעסקת כבר כמה שנים, הוא נייר. מדי פעם אני נופלת לאיזו מדיה וטכניקה אחרת, אז עכשיו זה קרטון בעיקר. ראיתי את זה באינטרנט והבנתי שזה בדיוק הדבר שאני מחכה לו. הוא בלתי מוגבל, חדש, חומר מדהים עם זמינות מופלאה ומשהו אחר שאפשר ליצור אותו. עד לפני שנה וחצי התעסקתי בניהול שיווק היי-טק, ואיכשהו הקרטון פתח לי הזדמנות לנטוש הכל ולהקים אופרציה שלמה אחרת ולהתפרנס מהעניין."

הקרטון מספיק חזק כדי להושיב עליו אנשים?
"הקרטון הגלי והפשוט של אריזות הוא חומר חזק מיסודו, החוזק שלו הוא תכונה אימננטית לחומר, ובגלל זה, הכל עומד ושימושי. הגליליות והקיפולים נועדו לשאת משקל רב, עד שני טון בקיפול פשוט וללא תהליכים מיוחדים. תחשוב על אריזות של מוצרי חשמל שמחזיקות משקל רב או על הקופסאות שאני משתמשת בהם - יש לי אספקה בלתי מוגבלת של קרטונים מאיזה מוסך לאופנועים. גם לי לקח זמן לפתח את האמון בחומר. אמנם אני עדיין עושה רגליים יותר מסיביות לספה של שלושה אנשים, אבל עדיין לא קרס לי החומר."
 
 
יש מי שקונה רהיטים ממך?
"מעט אנשים קונים. היצירה האישית שלי ממלאה כל מיני חללים אקראיים - בבתים של חברים, בתערוכות, וברוב המקרים הם נועדים לחקירה של צורות חדשות של חומר. אני מניחה שאם הייתי משקיעה בלמכור, הייתי מוכרת. זה ידע מדהים, תחשוב שכל אחד היה יכול לעשות את כל הרהיטים, מפוארים וגדולים, בבית שלו, ב-200 שקל. גם היינו מצילים כמה יערות גשם, כי הקרטונים ממוחזרים בעצמם."

את יכולה לראות את העולם מתמלא במיטות קרטון?
"כל המודעות של מחזור חומרים בישראל אמנם מפגרת ב-15 שנה אחרי העולם המערבי, אבל זה מתפתח. באירופה ובארה"ב לא תמצא קרטוני ענק ברחוב שמחכים להצלה. אני לא צופה שכל העולם יעשה לעצמו רהיטי קרטון. הפנטזיה שלי היא שאנשים יתגברו על חוסר האמון הבסיסי שיש להם כלפי קרטון ושגם הוא יקבל לגיטימציה."

האם ספונג'ה יכולה לפגוע ברהיטים?
"רהיט מקרטון חזק יותר מרהיט עץ אחר אם הוא עשוי היטב. כמו בכל רהיט שיש עליו לכה, מומלץ לחדש אותה. הרעיון הוא שהאנשים עושים את זה בעצמם במחיר נמוך, אז הם חופשיים לשנות ולהחליף. הם יכולים להחליט בעצמם מה הדבר הנכון. יש לרהיטים אורך חיים מכובד, ואתה לא מחויב לרהיט שהשקעת בו אלפי שקלים."
 
 
 
השתנית מהמפגש עם הקרטון?
"בוודאי. אם לפני כן התעסקתי בניהול משא ומתן בהיי-טק והיום בעשייה, בסביבה של חומר, נגריה מבחינת התנאים, עם הרבה עבודה פיזית, אז זה בוודאי עושה אותי למישהו אחר. המקום שאני מרגישה בו הכי טוב הוא זה שבו אני נותנת לאנשים את ההזדמנות ליצור בעצמם."

את מתעקשת על זה שאת אומנית ולא אמנית.
"כן, זה לא תהליך יצירה אינטואיטיבי וזורם, זה מאד טכני. זה סכסוך שאני לא מצליחה ליישב עם עצמי. בתי, ביום הולדתה השלוש עשרה, שאלה אותי אם יש משהו שאני מתחרטת עליו בחיים. כשהייתי בת עשרים שקלתי לימודים שקשורים לאמנות יותר פרקטית, לא חשבתי לרגע ללכת לעולם האמנות פרופר. בגיל הצעיר הזה אתה חושב שאתה יודע אם אתה פיקאסו או לא, והגעתי למסקנה שאני לא מספיק טובה. אז ויתרתי על זה, לא ניסיתי אפילו, למרות שאין לי ספק שמבחינה טכנית הייתי לא רעה, וגם ציירתי כל הזמן. אבל חשבתי שאני לא מספיק מוכשרת. בדיעבד, אני מתחרטת על זה, כי היום אני יודעת שאתה לא חייב להיות פיקאסו בשביל לחיות חיים שלמים של אושר ויצירה ואפילו להתפרנס מזה, מבלי להיות סופר-סטאר."

ומה ההבדל בין אמן לאומן?
"אמן זה מישהו שיש לו בשורה, משהו להגיד לעולם. באמנות, לטעמי, כל מה שיש זה צורה וצבע ואני לא חשבתי שיש לי משהו להגיד על זה. ובאומנות, צריך ידיים טובות כדי לעשות דברים."

ואם למשל נשים את הרהיטים בהקשר אחר, במוזיאון למשל.
"גם אם היו שמים את הדברים שלי במוזיאון, עדיין הייתי מרגישה שאני מרמה. זה משהו פנימי שאולי קשור לביקורת עצמית, לשאיפות. בהיותי אשת שיווק, אני יכולה להגיד היום בוודאות שמרבית האמנים שהצליחו, עשו זאת בגלל הקשר שלהם עם אנשי שררה, קליקה. אם אתה רוצה להיות אמן גדול, אתה צריך ללכת על זה בכל הכוח, לשווק את עצמך."
 
 
אם לא היית עוסקת בקרטונים מה היית עושה היום?
"הייתי יושבת במשרד כנראה, אבל לא הייתי אומללה למרות המחזור העצמי. עכשיו אני עושה קרטונים, יבוא משהו ואעשה משהו אחר. העולם מלא זבל שמחכה שיצילו אותו."

יש מישהו שהשפיע על הדרך בה בחרת?
"אבא שלי, האיש הכי יצירתי שהכרתי. הוא היה מהנדס ממציא מאד מוכשר וכל פיסת חומר שנפלה לו ליד הייתה כחומר גלם שאפשר לעשות ממנו דברים. זו יכולת מופלאה, והרבה לפני שקראו לזה מחזור. הוא היה עושה לי בובות מחוטי חשמל, מפסל מברגים, לא היה דבר שחסם את ידיו. הוא לימד אותי לתפור, לרקום ולסרוג."

נשמע שאת די שלמה ומסופקת כרגע.
"כן, אבל כמו כולם, אני תמיד מוטרדת מהפרנסה. הייתי שמחה אם לא הייתי מודאגת לשלם את השכר דירה הבא, אבל אני מאמינה שאני בדרך הנכונה. אני יכולה ללכת אחרי האהבות שלי אבל לא להרבה זמן. אני לא בן אדם יציב. הייתי רוצה למצוא דרכים להתחדש כל הזמן, להיות שמחה."
 
 
יש משהו שמפחיד אותך במיוחד?
"דברים שלא יכולה להיות לי שום השפעה עליהם. מפחיד אותי שאנחנו חיים בעולם שיכולה לקרות בו קטסטרופה. אנחנו לא מצוידים לחיות בלי הציביליזציה. אני לא יודעת לשרוד בלי חשמל ומים."

מה עם האינטרנט?
"אני חיה באינטרנט - המהפכה הכי גדולה לפי דעתי. לא הייתי עושה קרטון ולא נייר ולא הרבה דברים אחרים שמדליקים אותי בלי האינטרנט. אם מדברים על השראה, אז לשמחתי יש שם הכל, כי אין גבול והכל נמצא, ולצערי, זה תוקע אותי בתוך הקופסא, זה מוכן."

יש משהו שהיית רוצה לאמר לאומה?
"תצרכו פחות ותעשו קרטונים."

הכל על קרטוניזם כאן
יש גם קומונה לקרטוניזם
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by