בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עומקו של טמטום  
 
 מתוך הסרט    
 
מיכל זמרני

מיכל זמרני יצאה מהקומדיה המטרידה על טמטום נעורים 'המחנכים', עם הרבה יותר תובנות משציפתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט
 מתוך הסרט    
קשישים שכמותי, שחגגו לא מזמן את יום הולדתם ה-28, נוטים לפעמים להישען לאחור בכיסאם, להיאנח בנוסטלגיה ולהיזכר בימי צעירותם העליזים. אח, איזה נוער שאנחנו היינו. נסענו להדליק נרות בכיכר כשרבין נרצח. הפגנו בצמתים עם שלטים של 'שלום עכשיו'. היו לנו אידיאלים. היו לנו עקרונות. לא כמו הנוער של היום, בררה כולם, שלא יודעים אפילו לאיית תגובות בטוקבקים. לקשישים מסוג זה, יש נטייה לפעמים לשכוח שהעובדה שכנער יש לך אידיאלים, לא מונעת ממך להיות מטומטם.

'המחנכים', סרטו המצוין של הבמאי הנס ויינגרטנר, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל מינכן 2004 ופרסי הביקורת הגרמנית לסרט ולשחקנית הטובה ביותר, לוקח את הטמטום של צעירים אידיאליסטים אל האקסטרים. יאן (דניאל ברוהל, 'להתראות לנין') ופטר (סטיפה ארסג), שני צעירים החולמים על עולם טוב יותר, חיים חיי תפרנות ביום, ובלילה הם "המחנכים" – פורצים לביתם של עשירי העיר, מסדרים את הרהיטים מחדש ומשאירים להם פתקים חתרניים, בנוסח "יש לכם יותר מדי כסף", או "ימי העושר שלכם הגיעו לקיצם". הכל מתנהל על מי מנוחות עד שיאן מתאהב ביולה (יוליה ינטש), החברה של פטר, פורץ ביחד איתה לביתו של בורגני עשיר אשר לו חייבת יולה כסף, וכשזה תופס אותם על חם, הם מגיעים למסקנה שהדרך הטובה ביותר לצאת מהבוץ, היא לחטוף אותו ולסבך גם את פטר בדרך. עד כאן טמטום.
 
 
אבל מכאן והלאה מתפתח סרט עדין ומצחיק ויפה, על הדינמיקה שנוצרת בין אנשים במצבי לחץ. יאן, פטר ויולה תקועים עכשיו בבקתה מבודדת בהרים עם הרדנברג (בורגהארט קלאוזנר), הבורגני הנאלח, שגם הוא, למרבה ההפתעה, היה פעם בחור צעיר עם אידיאלים. הם צריכים למצוא דרכים להסביר את נוכחותם שם, לשמור היטב על הרדנברג, שלא יברח, ולחשוב על פתרונות למצב המסובך שאליו נקלעו. בנוסף, צריכים יולה ויאן להחליט לאן להוביל את התשוקה שנבטה ביניהם, מבלי לפגוע בפטר, שנגרר לכל הסיפור באשמתם.

הסיטואציה הטעונה הזאת מעלה שפע של שאלות טובות לחיים. היכן עובר הגבול בין מרדנות נעורים חיננית לבין פשע פלילי שדינו מאסר? עד כמה רחוק תהיה מוכן ללכת בשביל העקרונות שלך? עד כמה עמוק לתוך החרא מותר לך לגרור את החברים שלך? איזה מצבים יגרמו לקורבן להזדהות עם מירעיו? האם אנחנו באמת מסוגלים להביא לאיזשהו שינוי? וחשוב מכך - האם אנשים, בבסיסם, יכולים להשתנות? האם גם אני, גם אתם, יכולים להתחיל כצעירים תומכי שוויון ומתנגדי קפיטליזם, ולגמור בדירה בצפון תל אביב עם רהיטים של איקאה ופיליפינית?

בניסיון לענות על השאלות הללו רוקח ויינגרטנר שפע של סיטואציות משעשעות, מותחות ומטרידות. השאיפה לדעת מה עולה בגורלם של שלושת הצעירים, מתחלפת עוד לפני כותרות הסיום של הסרט, בהרהורים נוגים על החיים ומשמעותם. זה הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות מסרט שמגדיר את עצמו כקומדיה. ועוד בגרמנית. מענג לגלות שמאחורי טמטום הנעורים המוצג בסרט מסתתר משהו גדול יותר. מורכב יותר. ממש כמו בחיים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by