בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בסימן בינוניות 

בסימן בינוניות

 
 
לילך וולך

המיני-סדרה 'בסימן ונוס' אינה אחידה באיכויותיה. לילך וולך נשארה עם טעם חמצמץ של "כמעט" בפה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי שכולם כבר צפו במחווה הנובו-פרחית של יהודה לוי לסצנת האורגזמה המזוייפת מ'כשהארי פגש את סאלי' והתרגשו יותר או פחות, אחרי שכולם התרשמו עמוקות משפתיה המשורטטות של נטע גרטי ומהחזה החשוף של מחצית משחקניות ארצנו מתחת לגיל 25, אפשר להתפנות לדבר על התוכן של המיני סדרה ה-כה מדוברת 'בסימן ונוס'.

בואו ונפריד בין שני דברים – הראשון, שאין לזלזל בו כלל וכלל, הוא שקמה לנו יצירת מקור ברמה הפקתית שלא היתה מביכה עצמה אל מול מתחרות אירופאיות ואמריקאיות (ברובו של הזמן, וזה מה שנחשב לצורך הלויאליות). רמה הפקתית היא לא רק שלא רואים את הבום מופיע באמצע הפריים, אלא גם בימוי מוקפד, ליהוק שחשבו עליו, ותסריט לא רע בכלל.

רומן המתח הבינוני למדי (ואתם מוזמנים לפרוק את זעמכם ודעותיכם הסותרות בטוקבקים) של אורי אדלמן ז"ל, עובָּד בהברקה מצויינת לתסריט, ובו דמותו של החנון למשפטים הופכת להיות כוכב צעיר וחתיך, מלא בעצמו, שמזכיר מאוד מישהו שאנחנו מכירים; אוי, תראו איזה קטע, אפילו ליהקו אותו - יהודה לוי, שמשחק פחות או יותר את עצמו. וזה לא משנה שזו רק הפרסונה הציבורית שבנו לו. ברור מאליו שעיבוד התסריט והליהוק התבססו בדיוק על כך. ולומר את האמת? רוב הזמן זה עובד. לא מסעיר, אבל עובד.

האלמנט השני שיש להתייחס אליו הוא שהתחושה הכללית היא שהחלקים עולים על סך השלם במקרה זה, והתחושה הסופית היא חמצמצה משהו. הליהוק שעובד טוב מבחינת הוויזואל (מלבד זה של טינקרבל המצויינת בדרך כלל, אך בלתי מתאימה בעליל לתפקידה זה בשל ההריון המתקדם), ליהוק השחקנים הלא מקצועיים למקביליהם הטלוויזיוניים (כמו מארק רוזנבאום הנפלא ואריק קנלר בפארודיה על כל הסוכנים שבעולם), הוא בגדר הברקה. לעומת זאת, שחקניות צעירות שלועסות את הטקסט כמו מסטיק בן יומיים, אפשר למצוא גם במתנ"ס. מי שהופך את כל העסק לראוי לצפייה באמת, הוא גורי אלפי בתפקיד עגול ושלם, היחידי שמעביר מהלכים דרמטיים בעלי עומק.

בסופו של דבר, נוצר הרושם של הפקה לא אחידה באיכויותיה, שמתפקדת ברמות מסוימות על הצד הטוב ביותר, ואילו האחרות, מביכות בפשטותן. ואז מה לעשות, כמו בממוצע שנתי, אם קיבלת במבחן אחד 90 ובשני 40, הרושם הכללי הוא לא הכי טוב.

קשה לבקר משהו שמריח מהצלחה מהרגע שרק דובר בלחש בין אנשי תעשייה נלהבים. נורא רוצים לפרגן, שיילך עוד יותר רחוק, שיסלול דרך לפרוייקטים נוספים. אנשים רבים בעלי כוונות טובות וכישורים לא מבוטלים לוקחים חלק בפרויקטים כאלו ולכמה חודשים הם הופכים להיות מרכז חייהם. יחד עם זאת, זו עדיין לא סיבה לשמוח על משהו רק בשל קיומו - בשביל זה יש טוק שואוס. מבחינת עשייה טלוויזיונית, עדיין יש באמתחות במאינו, תסריטאינו ושחקנינו, עוד אלפי מונים. חברות ההפקה צריכות לקחת סיכונים מרשימים יותר כדי לדחוק את רגלי הסדרות המיובאות שאנו נהנים מהן. לא הייתם מסכימים לסדרה כזו, בהפקה לא ישראלית, שלא כוללת את האפשרות להצביע על השחקן ולומר, "איזה מותק, הוא למד איתי בתיכון!". הלקח היחידי הוא להמשיך וליצור, וללמוד מהטעויות, כי הקהל הישראלי צמא ליצירות מקור, אבל גם לא עשו אותו באצבע.

המיני סדרה בשלושה פרקים 'בסימן ונוס' משודרת בערוץ HOT3 בימי שבת בשעה 22:15

בקטנה
*"מקטרות בעמידה", אחד הדברים הכי מצחיקים ומרושעים שלא ידעתם שקורה על מסך הטלוויזיה שלכם. (יס דוקו)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by