בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מעז יצא מתוק  
 
 לירון הרפז 20/9/1982-2/10/2001   
 
אמיר עמרמי

הוריה של לירון הרפז ז"ל, שנהרגה בפיגוע חבלני, בראיון אישי לרגל הוצאת אלבום משיריה בלחן וביצועים של מיטב אמני ישראל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"כלי אתה ביד היוצר / אבן בתוך החומה / שחקן במשחק הנשמה / אבוד במבחן החיים / מה אתה? / מה אתה? / ילד בידי ה' / עבד של אחרים / חטיף בצלחת שמנים / חלק בפאזל ישן / מה אתה? / מי אתה? / לא איש חשוב / ולא ספורטאי מצטיין / לא אח"מ / ולא סלבריטאי מזדיין / מי אתה? / מה אתה? / כלום, סתם כלי ביד היוצר".

"כלי ביד היוצר" מלים: לירון הרפז, לחן וביצוע: טל שגב

החיים של משפחת הרפז השתנו כליל, באותו ליל סוכות גורלי באוקטובר 2001. משפחת הרפז התגוררה בזמנו בישוב אלי סיני שבצפון רצועת עזה, ובחג סוכות, ה- 2/10/2001, נכנס מחבל ליישוב ורצח בדם קר את בתם האמצעית, לירון הרפז ז"ל, יחד עם חברה לחיים שבא לבקר אותה, אסף יצחקי ז"ל. לירון השאירה אחריה שני הורים, אתי ואריק, ושתי אחיות, שני וחן.

בימים אלה יוצא לרדיו שיר ראשון מתוך אלבום מיוחד לזכרה של לירון הרפז, בהשתתפות מיטב אמני ישראל, בינהם מאיר בנאי, דנה ברגר, ברי סחרוף, אריאל זילבר, אריאל הורוביץ, תמד גלעדי, טל שגב, מיכה ביטון ואחרים, בהפקה מוסיקלית של עובד אפרת. הסיפור החל להתגלגל מיד לאחר הירצחה של לירון המנוחה. הוריה של לירון גילו במגירותיה מחברות מלאות בשירים שכתבה, והם רצו להנציח את זכרונה, החלטה שהובילה לבסוף ליציאת האלבום בזמן הקרוב.

הראיון עם משפחת הרפז נעשה בדירת בתם הבכורה, שני, שמתגוררת בתל אביב עם חברה לחיים. הם עשו את דרכם לפגישה מצומת יד מרדכי שליד אשקלון, שם הם מתגוררים כבר שלושה חודשים באוהלים, מאז פינתה אותם הממשלה בקיץ האחרון, במסגרת תוכנית ההתנתקות.
 

שורדים, מנסים לחיות

 
"לק שחור מרוח על ציפורן אצולה / שיער קצר צבוע במשחה כחולה / עגיל אחד למטה / עגיל אחד מעל / אחד בשביל הבגד / השני בשביל קהל / /מוסיקה רועשת / מילים כחולות פוגעות / ואצבע אחת כועסת / שרוצה כל כך להיות צודקת / מתחת לאיפור במשקל טון אחד / מסתתרת ילדה כועסת / שצורחת מבפנים / אני כאן / אתם לא רואים?"

"בולטת" מלים: לירון הרפז, לחן וביצוע: מאיר בנאי

אריק (50) מתיישב על הספה בסלון ביתה של בתו הבכורה, ומבקש שאשתו אתי (49) תשב לידו. בהתחלה היא מוסרת שהיא לא רוצה להתראיין, ומבקשת ממנו שינהל את השיחה. היא קמה ממקומה ומתיישבת בספה השנייה בחדר. אריק עובד למחייתו כאיש מכירות של שוק ההידראוליקה, ואתי עובדת בחברת 'ביטוחים'. "זה ממש צחוק הגורל", מספרת אתי, "שאני עובדת בחברה של ביטוח חיים". הפצע העמוק שהמשפחה נושאת איתה, ותישא כל חייה, לא יכול להשאיר גם את אתי מאופקת. מאחוריי העיניים שלה מסתתר ים של צער, שיכול להציף כדור ארץ שלם.

אתי מדברת על הבת שלה שנרצחה, ונמנעת בכל רגע מניסיון להימנע להיכנס לראיון. כל מילה שלה מלווה בחנק, והיא מאמצת את עצמה כדי לומר את כל מה שיש לה על הלב. עם זאת, ושלא תהיה פה שום טעות, מדובר באשה חזקה ביותר. בקליאופטרה. באשת אשכולות. אחת שנושאת את כל העולם על הכתפיים שלה, ובזמן שהוא חושב שהיא מחזיקה מעמד, היא בכלל לא חושבת על זה ורק מנסה לשרוד.

אריק פחות מחצין את הצער שלו בשיחה, ומדבר על הבת שלו שנרצחה, כמו שאבא אחר מדבר על הבת שלו שנמצאת בטיול בחו"ל אחרי הצבא. הוא מדבר עליה בגאווה. אם לירון הייתה בחיים, עוד היה יכול לומר "אל תאמין לי סתם כך, אתה חייב לשאול אותה".

אבל לא כך הם פני הדברים. לאחר שרצחו המחבלים את לירון ואת אסף, רץ אליהם האב והחזיק את לירון, שמתה לו בידיים. על צווארו של אריק תלויה הדיסקית של לירון. "שמתי אותה אחרי שגנדי נרצח", מספר אריק. "הוא נרצח כמה שבועות אחרי לירון, ומיד כשזה קרה, שמתי את הדיסקית שלה ומאז לא הורדתי אותה".

אני מבין שעד הפינוי באוגוסט, גרתם באלי סיני. זה סוג של מכה נוספת בעצם. איך אתם מתמודדים עם זה?
אריק:"אנחנו שורדים וחיים כמה שאפשר. אנחנו גרים באוהלים בצומת יד מרדכי כבר 86 ימים. מה שעשינו היה שלקחנו אוהלים גדולים של הצבא, ובפנים שמנו אוהלים קטנים כדי שתהיה פרטיות לכל המשפחה. אנחנו קוראים לזה 'אוהלי סיני'".

ויהיה לזה סוף, כלומר, הודיעו לכם מתי יעבירו אתכם למקום קבוע?
אתי:"אנחנו לא רואים לזה סוף. גם כשבאו לפנות אותנו, היה לנו ברור, שאנחנו לא מקללים חיילים ולא מרימים יד על אף אחד. עשינו את המאבק שלנו כמה שיכולנו, והחלטנו להישאר ביישוב עד שיבואו לגרש אותנו. העמסנו את הגלעד שהקמנו ביישוב לזכרה של לירון על עגלה, וחיכינו שיגרשו אותנו".

פינו אתכם אחרי שהבת שלכם נרצחה בפיגוע. לא הרגשתם שהפינוי הוא בגדר הריסת הבית מחדש?
אתי:"אין בכלל מקום להשוות. תראה, בתור משפחה שכולה, אתה מבין שהבית זה בעצם הילדים. בוודאי שזה היה לנו קשה כי זה היה החדר שלה, הזכרונות והכל, וכל הורה שקול חווה את זה. אבל הבנו שהמשמעות האמיתית היא שזה לא היה אותו דבר כבר מהרגע שלירון לא הייתה בחדר. בוודאי שזה היה מקל עלינו אם היינו יכולים להישאר. בייחוד אנשים בגילנו, שלא יכולים להתחיל את החיים בכזאת מהירות, וגם צריכים לשקם את עצמם. אני לתומי חשבתי שהגלעד ששמתי בעגלה בין האוהלים יזעזע מישהו, אבל מסתבר שלא".
 

"חלק מהשירים זה ברכות שלירון כתבה לי"

"כשאני עצובה אני הולכת לאימא / כשאני בוכה אני הולכת לאימא / כשאני שמחה היא שמחה איתי / כשאני צריכה עזרה / כשסתם אין עם מי לדבר / או יש איזה רגש קצת מבלבל / אני יודעת שיש לי אותך / ורציתי שתדעי שלך יש אותי".

"כשאני עצובה" מלים: לירון הרפז, לחן וביצוע: דנה ברגר

מתי אתם מגלים את השירים של לירון?
אתי:"את המסה הרצינית אריק גילה אחרי הרצח. חלק מהשירים אני ידעתי שהיא כותבת, וחלק מהם זה ברכות שהיא כתבה לי. אבל אני לא ידעתי עד כמה שהיא כותבת. היא תמיד כתבה והייתה באה להקריא לי שיר".
אריק: "לי זאת הייתה סוג של הפתעה מוחלטת למצוא פתאום 140 שירים".

לא הרגשת פספוס מסויים?
אריק:"לא פספוס, אלא יותר סוג של הפתעה מדהימה. אחרי אסון כזה, לגלות הפתעה שכזאת, זה משהו באמת מדהים. הסיפור היה, שפנתה אליי שלומית כהן, שהיא אזרחית שפיקדה על קורס מורות חיילות, שלירון לא הספיקה לסיים. שבועיים לפניי סיום הקורס, היא אמרה לי שהבנות רוצות להלחין שיר שלה לטקס. המוסיקאי אלברט עמר היה מופיע בזמנו בקורס עם המופע שלו 'שקוף', והוא קרא את השיר 'תן לי יום' של לירון".
אתי:"תשמע איזה שיר זה: יש לי יום של אושר / יש לי יום ללא הגבלות / תן לי יום בלי סוף / תן לי יום מלא אשליות / תן חיוך בסוף הקרב / תן ליטוף לאחר שמורד המסך. יש לי יום של אושר / ואין לי עוד מחסום לפרוץ / תן לפרוח / לעלה להפוך לירוק / תן לדשא לצמוח / והשמש תאיר מרחוק. תן לי יום בלי חדשות / תן לי בלי אסונות / ותן חיוך אחד קטן לפני שכולנו נישן. כי יש לי יום של אושר / יום שהפך משיגרה לחלום. תן לי יום כזה / תשאיר אותי באתמול / ותן חיוך קטן לפני שכולנו נלך לישון".
אריק:"אלברט עמר לקח את השיר הזה והבנות מהחדר שלה הלחינו איתו ביחד".

כמה זמן אחרי שהיא נרצחה זה קרה?
אריק:"אחרי שבועיים. אתי לא יכלה לבוא לטקס, ואני איכשהו הגעתי, והטקס היה קשה, והוא היה סביב לירון וכל אחת דיברה עליה, ואז כולם שרו את השיר. אחרי הטקס אמרתי לשלומית כהן, שהיא ממש בת משפחה שלנו, נכון אתי?"
אתי:"ממש בת משפחה".
אריק:"ואמרתי לשלומית שנלחיו עוד שירים של לירון כי יש שירים ממש יפים, ומשם יצאנו לדרך. הכנסו את אחי, עוז, לתמונה, והוא גם זה שהקים את אתר האינטרנט לזכרה. הקמנו את העמותה לזכר לירון הרפז והתחלנו לעבוד".

איך הגעתם לאמנים?
אריק:"הגענו לחברת NMC בארה"ב, ודרך קרוב משפחה רחוק הגענו ל- NMC בארץ, ושם אמרו לנו שלפרויקט שכזה כדאי לנו ישר לדבר עם עובד אפרת. חברנו לעובד אפרת, כשעוז ושלומית עושים כמעט את כל העבודה. עובד חשב על זה, ואז הוא אמר שהוא לוקח את זה. אבל מה, הוא אמר לנו שלהכניס אמנים לאולפן זה עסק שיכול להמשך שנים, והוא הציע שנעשה מופע מיוחד. עשינו את המופע, ואתי אנקרי עשתה קטעי קישור בין השירים".
אתי:"רציתי לעשות מופע שלא יהיה עוד ערב הנצחה רגיל, אלא ממש ערב משיריה של לירון. שיהיה בו גם הומור, ואת כל מה שהיה ללירון בשירים שלה. תראה איזה הומור: "....ציפורן חודרנית זה תפקידי / וציפורן שבורה זו בעייתי / אני ריקנית ואין בי טיפת מוסר / אני שקרנית / לא שומרת / תמיד מקללת / לא עומדת ישר / יותר מדי שוקלת / פחות מדי שואלת / תמיד נופלת עד שתגיד לי נגמר (מתוך: יש בין- אין בי – א.ע)".

יחד עם ההומור גם יש לה שירים מאוד עמוקים, למשל השיר 'כשאני עצובה' שדנה ברגר הלחינה. מה זה עושה לך לשמוע את זה?
אתי:"זה שיר אוניברסלי שכל אחד יכול להתחבר אליו. אני זוכרת שדנה מאוד התחברה לטקסט הזה. אני הבנתי שהיא בת יחידה, ושזה לקח אותה למערכת היחסים שלה עם אמא שלה".
אריק:"למעשה זה השיר הראשון ששמענו.אני זוכר שלפני ההופעה היינו בחדר חזרות בתל אביב, וכל המשפחה ישבה על הספה, ודנה שרה את השיר הזה עם ליווי מלא, ודנה קלטה שאתי מתחילה לבכות, ואחרי השיר היא פשוט הלכה אליה וחיבקה אותה".
אתי:"אפרופו אוניברסלי, היו בהופעה המון בנות צעירות באולם, שראית אותן באמצע השיר שהן מתקשרות לאמא שלהן ואומרות 'אמא, תקשיבי'".

בין השירים, יש עוד שיר אחד שראיתי שנדמה שהוא מדבר עלייך ולא נכנס לאלבום, שנקרא 'לפעמים', ובבית הראשון היא כותבת: "לפעמים אני אוהבת את אימא / אימא היא רק שלי" ובבית השני היא כותבת :לפעמים אני שונאת את אימא / שונאת המבט המרוגז / את קול הצעקות", ובכלל השיר מאוד טעון. יצא לה להקריא לך אותו?
אתי:"זה לא שיר שהיא כתבה לי, וראיתי אותו אח"כ. להגיד לך שלא כעסתי על עצמי אחרי זה, או ששנאתי את עצמי על זה. אז כן".
אריק:"ביום יום אתה חי ואתה כועס על שטויות, ובדיעבד אתה תמיד אומר, על מה כעסתי?".
 
 

משמעויות חדשות

"האם מישהו אוהב רשע / את הנבל / את המפלצת / האם למישהו יש לב כזה גדול / לאהוב נמר שטרף ילדה / האם יש איש שיכול / ואז גם לאיש הזה נקרא רשע / וחוץ מזה אם מישהו אוהב אותו / יש לו לב להשיב אהבה?"

"האם מישהו אוהב רשע" מלים: לירון הרפז, לחן וביצוע: ברי סחרוף

פתאום כל השירים מקבלים משמעות חדשה, לא?
אריק:"לחלוטין. הנה, תקרא את השיר ששמנו על הגלעד שלה: נגמרו לי המחשבות / נעלמו מגופי התחושות / נעלמו כל מכריי כל אוהביי / אני לבד / אולי רק רגשותיי / הלוואי ולא היו לי רגשות / אז לא הייתי יודע שנגמר לי הזמן / עוד שנייה ואהיה חופשי / חופשי מלהיות אדם/ חופשי מלחיות בעולם / ומפחד המוות שאופף אותי / זהו / הפסקתי לנשום / לא מרגיש את ראשי / ולא יכול לזוז אפילו לרגע / משהו עוצם את עיני / בלי נגיעה / אני יושן / ולא רוצה להתעורר לעולם / זהו / נגמר לי הזמן".
אתי:"לירון הייתה ילדה צעירה אבל מאוד בוגרת לגילה. היא לא התנהגה כמו בת טיפש עשרה רגילה, ותמיד לקחה את החיים בפרופורציות".
אריק:"תסתכל על המלים של השיר של מאיר בנאי שיצא 'לק שחור מרוח על ציפורן אצולה', מאיפה אתה חושב שהיא ידעה לכתוב על זה?"
אתי: "אני זוכרת בזמנו שאביב גפן הוציא את השיר 'דור מזויין' והיא תמיד אמרה לי שדווקא יש לנו דור נפלא, ושנסתכל על הצעירים שלנו וכמה שהם יפים"

המופע לזכרה היה לפני שלוש שנים. למה אתם מוציאים את האלבום רק עכשיו?
אריק:"זה היה עניין של כסף. את חלק מהאמנים הקלטנו שוב באולפן, כי היינו חייבים".
אתי:"לצערי, אנחנו מדינה שיודעת לא מעט שכול, וכמה אתה כבר יכול לבקש מאנשים. יש כאן אנשים מאוד נחמדים ואנשים טובים, אבל אתה חייב למצוא מקורות מימון אחרים".
אריק:"את ואני הוזמנו ביום הזיכרון האחרון לחיילי צה"ל, לטקס מיוחד בשיקגו. אתי רצתה להישאר בארץ ונסעתי ביחד עם אחי, עוז, והחלטנו גם לגייס כסף לסיום הפרויקט. היינו שם במשך שבועיים, ובסוף השבוע הראשון נסענו לניו יורק. היה לנו חבר שהכרנו מאלי סיני שנאלץ לנסוע עם אשתו. היה לו עסק, והוא הצליח להחיות את העסק שלו ולגייס כסף לפרוייקט. בנוסף, היה גם עוד חבר של עוז שעזר לנו בגיוס הכסף".

אני רוצה רגע להתייחס לשיר שהלחין ברי סחרוף 'האם מישהו אוהב רשע'. לא יכולתי שלא לחשוב על המחבל באותו רגע שקראתי את השיר.
אתי:"אמרתי לך - היא הייתה ילדה אדירה, אפילו לאיש הכי רשע היא הייתה מוכנה לסלוח".

ואיך אתם עם זה היום, יחד עם המשמעות החדשה שהשיר מקבל?
אריק:"אנחנו בטוח לא יכולים. אנחנו לא אוהבים את האיש הזה, וגם לא את העם שלו".
איך אתם חושבים שלירון הייתה מקבלת את הפינוי מאלי סיני?
חן, אחותה בת ה-17.5:"מאוד קשה, מכל הבחינות. אני לא יודעת בדיוק עד איזו רמה, אבל בטוח היה לה קשה, והיא בטח הייתה מודאגת בגלל אמא ואבא".
אריק:"כשהחזקנו ידיים באותה הפגנה מפורסמת של השרשרת האנושית, אמרתי לאתי שיש לי רעיון שניקח את התמונה של לירון ונשים אותה ביחד איתנו. אתי הסכימה וככה לירון הצטרפה אלינו. מי שעמד בצד ימין וצד שמאל של התמונה החזיק אותה, וככה היא הייתה איתנו ביחד".

מוות של ילד במשפחה, או רצח במקרה הנורא שלכם, יכול גם לגרום לפעמים לפירוק המשפחה, למשל כשאחד ההורים לא קם מהמוות בצורה מסויימת ומנסה להמשיך את החיים, ולפעמים גם קורה שהיחס אל שאר הילדים משתנה. איך עברתם את זה?
אריק: שני כבר הייתה מחוץ לבית כשזה קרה, וחן הייתה עדיין קטנה. היום שני כבר בת 26, וחן בת 17.5".
אתי:"זאת מכה אנושה שלוקחת את המשפחה לפאזה אחרת. אם אין לך בסיס מספיק חזק עם חיי הנישואין שלך אז זה לא יכול להחזיק מעמד. אנחנו כבר נשואים 28 שנה ביחד, ותמיד נתנו את המרחב האחד לשניה. אני לא ביקשתי מאריק דברים שלא יכולתי לעשות בעצמי, וגם הוא לא ביקש ממני. יש לי גם עוד שתי בנות, ויש לי את אריק וזאת המשפחה שלנו.
"לירון היא אחת מהבנות שלי, אבל בגלל שהיא איננה, היא הופכת למרכז החיים. אנחנו כבר לא משפחה רגילה. אתה הופך למשפחה שכולה ואני רואה את זה גם אצל שאר המשפחות השכולות שאני פוגשת בימי שישי בבית העלמין, שהחיים הופכים סביב הילד שאיננו".

מה השלב הבא של הפרויקט? אתם רוצים להוציא עוד אלבום?
עוז, אח של אריק:"בתור אחד שהתעסק בהפקה בפועל, אני יכול לומר לך שזה ממש בלתי אפשרי. זה מאוד קשה, כי האמנים באלבום הראשון עשו הכל מהתנדבות, ואי אפשר לבקש את זה עוד פעם, כי במדינה שלנו הם מתנדבים בלי סוף לדברים כאלה, לצערנו".
אתי:"אני רוצה לשמר אותה, אני רוצה שיזכרו אותה. אם אנחנו לא נדבר עליה כל הזמן, היא עוד עלולה להיעלם".

ומתי יהיה לכם שקט?
אתי:"אני לא יודעת, אולי כשיהיה לנו מקום לשים את הגלעד של לירון, ולא להשאיר אותו על העגלה".
אחותה הגדולה של לירון, שני, הגיעה לביתה, וכל המשפחה התיישבה והשמיעה משיריה של לירון במערכת הסטריאו בסלון, שניגנה את ביצועי האמנים השונים. כל בני המשפחה מכירים את מילות כל השירים בע"פ, והם שרים את המלים בהתרגשות שיכולה להתחרות בהופעות רוק מהשורה הראשונה. אתי נשענת לרגע על הספה ושואלת: "תגיד לי אתה, זה נשמע לך כמו שיר של יום זיכרון?".

לא.
אתי:"בדיוק, זה מה שאני אומרת. זה מה שאני אוהבת בשירים האלה, שהם חיים, ושהם לא עצובים, ואני רוצה שהם יתנגנו ברדיו בדיוק כמו כל שיר אחר".

בין השירים שהולחנו ע"י האמנים ישנו השיר 'מרק ירקות' שהולחן ומבוצע ע"י אריאל זילבר, וצריך לקרוא אותו ולשמוע אותו, כדי להבין שאפשר היה לחשוב שלירון המנוחה כתבה אותו במיוחד עבורו. ואלה הם שיריה, אישיים, עצובים, מיוחדים, מצחיקים ומרגשים, כמו כל אחד שכותב היום שירים ולא רוצה להיעלם. בדיוק כמו שאמא של לירון רוצה בשביל הילדה שלה.

"והשקט הזה יודע יותר מכל הצעקות / והמבט הזה כואב ומרגיש יותר מכל הדמעות / הריחוק הזה מאיר צלקות יותר מכל המכות / איזה מין משחק הוא זה / איך יודעים אם לצחוק או לבכות / לפחות תנשוף את האוויר החוצה / שאדע אם להמשיך לחכות"

"והשקט הזה" מלים: לירון הרפז

הכתבה פורסמה לראשונה ב'שישבת', מגזין הפנאי והאקטואליה לסוף השבוע של חברת נטוויז'ן. להזמנה לחץ כאן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by