בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תסתכלו עליהן, תראו אותנו  
 
 
מיכל זמרני

הסרט הצרפתי 'שלושים פלוס' לא מחדש דבר על משולשי נשים, ובכל זאת, מיכל זמרני מצאה את עצמה מזדהה עם הקלישאה ומתרגשת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נשים, כידוע, עם פוחז וקל דעת הן. על שלושה דברים עומד עולמן - שופינג, גברים ושיחות נפש ארוכות ומורכבות עם חברותיהן, בהן הן מדברות בעיקר על השופינג ועל הגבר. עשרות סרטי בנות כבר פיצחו את הנוסחה הזאת, וסדרת טלוויזיה אחת, המלכה האם, 'סקס והעיר הגדולה'. עכשיו, באיחור אופנתי, מגיעה הבשורה גם מצרפת.

פלורנס, ג'ולייט ומארי הן חברות ילדות, שפנו כל אחת לכיוון אחר בחיים. מארי היא רופאת משפחה, המנהלת חיי משפחה תקינים פחות או יותר, עם פייר, צייר עני ובטלן, שזורק עליה בכיף את עול הפרנסה וגידול הבנות. פלורנס עובדת במשרד פרסום, נשואה לא באושר לקבלן מצליח ובוגדני, ממנו יש לה בן, ולא מרוצה מחייה באופן כללי. ג'ולייט עורכת דין ורווקה אנושה, שעושה את כל הטעויות הרשומות בספרי 'ככה לא מתנהגים עם גברים', ולא מבינה למה הם נמלטים על נפשם, או מסרבים להתחייב לה. בין המחויבויות לבית, לעבודה ולמשפחה, נפגשות הבנות למסעות קניות וארוחות שחיתות, בהן הן מדברות, ניחשתן נכונה, על גברים ומה לא בסדר איתם.
 
 
למרות הנוסחה הקלישאית הזאת, או אולי בגללה, מצליח 'שלושים פלוס', סרטה המקסים של הבמאית ססיל טלרמן, להצחיק, לרגש ולגעת. טלרמן עיצבה בכישרון ובחמלה רבה שלוש דמויות נשיות אנושיות ונוגעות ללב, שעושות אמנם שטויות, אבל בחינניות גדולה. הסרט לא מחדש הרבה - זה ידוע שהאיי.קיו של כל הנשים באשר הן סטרייטיות, מצטמצם לחצי, כשמדובר בגברים - ובכל זאת, הצחיק אותי לראות את ג'ולייט מבזבזת אלפי יורו על הלבשה תחתונה לכבוד החבר החדש שלה, לא מבינה למה זה מלחיץ אותו, ומפספסת את האהבה האמיתית המתפלשת לרגליה ברוב קסם. הזדהיתי לחלוטין עם ניסיונותיה של מארי להיות סופר-וומן ולהספיק את הכל, עד השבירה ההכרחית. ריגש אותי לראות את פלורנס נטחנת עד עפר, עד לנקודה שבה היא מחליטה לעשות מעשה ולקחת אחריות על חייה.

ואם זה נשמע לכן מוכר, או נדוש, זה בעיקר בגלל שאתן מכירות אותן. את שלושתן. וגם אני. הן אמנם מבוגרות ממני בכמה שנים, אבל למרות זאת, הייתי במקומות שבהן הן היו, עשיתי את אותן הטעויות, עמדתי באותן פרשות דרכים ונדרשתי לבחור. ואם לא אני אז חברות שלי, או קולגות מהעבודה, או הבחורה שיושבת מולי עכשיו באוטובוס. המרדף המתמיד הזה אחר הג'וב הנכון והמעיל הנכון והגבר הנכון הוא רק מסגרת לחיפוש אחר הדבר הגדול יותר, המורכב והשלם יותר שכולנו מחפשים. יש שיקראו לו האושר. לא לחינם זכה הסרט בפרס חביב הקהל בפסטיבל 'אלפ דואז' לסרטי קומדיה. הסיטואציות המוכרות והדמויות האנושיות יוצרות סרט משעשע מאוד, מביך לפעמים, אבל בעיקר כיף גדול.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by