בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בינתיים, נסתפק בשרון 
 
 צילום: יח``צ    
 
לילך וולך

אנחנו אוהבים את ה'בית הלבן' כי היא כביכול שמה אותנו על המפה, אבל בעיקר כי היינו רוצים להאמין שהחיים שלנו מופקדים בידי אנשים כאלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו אותה בחורה ששואלת בביישנות מהולה בגאווה "הוא אמר עלי משהו?", כך גם אנחנו הכי אוהבים סרטים אמריקאים בהם מזכירים את ישראל. למרבה הנוחות, הערבים באשר הם, עדיין נחשבים לאויבים הגדולים ביותר (מאז תום המלחמה הקרה. אז היינו מוצפים בטיפוסים רוסיים ומפוקפקים שמבריחים פצצות מימן בתוך בבושקות). וכך, ישראל מקבלת באופן אוטומטי את הזוהר המפוקפק ושמות ראשי ממשלה מפוברקים עד גיחוך.

הכי אנחנו אוהבים סדרות טלוויזיה שמזכירים בהם את ישראל, רצוי באופן קבוע, וכך נכנסת לדיוננו 'הבית הלבן', בתור הסדרה שבה הוזכרה הארץ הקטנה עם השפם, בתדירות של אחת לחמש דקות. יוהו! אנחנו על המפה. אבל זו רק איזוטריה, ולא הסיבה האמיתית שאנחנו צופים בסדרה.

בדרך כלל דמות הנשיא האמריקאי מוכרחה להופיע בכל סרט אמריקאי בו יש מטוס, מלחמה, או שהעולם מגיע (שוב), לקיצו. דמותו של הנשיא היא בדרך-כלל של איש לבן, עם קצת שיער לבן (חוץ מבמקרים של סרטים עתידניים בהם יש לפעמים נשיא שחור, מה שנועד ללמד אותנו שזה יקרה רק כשחוצנים יירשו את הארץ). הנשיא הוא סמכותי וחד-מימדי, אפו תקיף, תווי פניו מסותתים והוא יודע לומר ארבעה משפטים, ביניהם "התקיפו!".

'הבית הלבן' מתמודדת בהצלחה עם יצירת המימדים החסרים שיש לדמויות הנשיאים בדרך-כלל, ונותנת לנשיא שלה להיות אדם מבריק וסמכותי אבל גם פגיע ואנושי. זה לכשעצמו מהלך מרתק, אבל לא בזה נגמרת עבודתם של יוצרי הסדרה. הסדרה נותנת הצצה משכנעת למדי למורכבות העשייה והחיים, בצל הידיעה שכל החלטה אנושית שנעשת על ידי יחידים, תשנה את חייהם של מיליונים. וזה טיב חייהם של פוליטיקאים בדמוקרטיה – לפעמים זה מתפקד בהצלחה, ובדרך כלל פתחו של הגיהנום עלי אדמות רובץ לצד כל מהלך כזה.

ולמרות כל התסריטאות המשובחת, הליהוק המצויין והמשחק המשכנע, נדמה לי שלא זו הסיבה היחידה שאנו צופים בסדרה. אני מוצאת עצמי לא פעם מייחלת לאנשים כאלו בראשות המדינה שלנו, לדעת שחיי שלי וחיי המיליונים שסביבי נתונים בידי אנשים מבריקים, רגישים ואנושיים. 'הבית הלבן' אינה מציגה אוטופיה - היא מתמודדת עם קשיים מן היומיום שניצבים בפני כל ממשלה דמוקרטית, ולמרות הכל, נדמה שבראשות אותם אנשים, אפשר היה לישון בשקט.

'הבית הלבן', למרות היותה פיקטיבית, נותנת איזו תקווה, גם אם מטופשת, שאפשר שיהיה משהו אחר, אולי גם אצלנו. ויותר מתמיד לקראת ה- 28 במרץ השנה, נראה שהכמיהה רלבנטית. הלוואי והיה ניתן לשים מבטחנו בידו של מי מנציגי הציבור הללו. נכון לעכשיו, כנראה ונצטרך, כמו גם האמריקאים, להסתפק בג'ד בארטלט. יותר טוב מכלום, לא?

התכנית משודרת בערוץ yes+ בימי שלישי בשעה 22:00

בקטנה
*ערוצי הסרטים למיניהם משתוללים בלילות עם סרטים בלתי אפשריים לצפייה בעליל. 'לפריקון 2'? התחרפנתם? מה יהיה על נודדי השינה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by