בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא שווה חצי שקל  
 
 50 סנט (מתוך האתר הרשמי)   
 
אמיר עמרמי

אחרי האזנה מתישה לאלבום הפסקול של 50 סנט, לא נותר לאמיר עמרמי אלא לקבוע שפיפטי הוא אחד הראפרים הכי משעממים שההיפ הופ מציע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסבלנות שלי ל-50 סנט פקעה איפשהו בין הרצועה השלישית לרביעית. לא הייתה לי ברירה, והאזנתי בעקשנות עד סוף האלבום (18 רצועות), ולקינוח שמתי אותו פעם אחת נוספת. המסקנה המתבקשת הייתה ש-50 סנט הוא אחד הראפרים הפחות מעניינים שיש להיפ הופ האמריקאי להציע.

מדובר בפסקול ההסרט 'Get Rich Or Die Tryin'', שמבוסס על סיפור חייו של 50 סנט, במקור קרטיס ג'יימס ג'קסון. החיים של ג'קסון, איפוא, לא היו מן הקלים, ובדיוק כמו אימו הוא החל לסחור בסמים מיד כשנרצחה, ועל הדרך הפסיק לחטוף גם תשעה כדורים. קריירת הפשע לא הסתדרה עם המשנה המוסיקלית שלו, והוא ביקש לעצמו את המיקרופון.

לא שאינני מברך על כך שהוא יצא מעולם הסחר בסמים, אבל כלום לא יכול היה למצוא איזה אתר בנייה כדי להוציא את זעמו? כל אחד רוצה להיות זמר, וגם ידידינו ג'קסון, אם אפשר. אז ג'קסון הצעיר אינו המתין לגאולה ולקח את עצמו בידיים. אולם ראוי לציין שהוא אינו בוחל באלימות ממנה הגיע, כפי שהיא מתבטאת בשיריו, וגם באתר האינטרנט שלו, שנראה כמו חנות וירטואלית לאמצעי לחימה. מהעבר הפלילי שלו, טפו טפו, הוא יודע לעשות הרבה כסף, ומי אני שאגיד לו שזה היה הרבה יותר מכובד אם לא היה לוקח את זה לכל מקום (הייתי מציין שם של אחד הזמרים הכי גדולים שיש לנו במדינה, אבל אני אמנע מפאת כבוד לדרך בה בחר לחיות את חייו).

מעבר לזה שלא הצלחתי למצוא טיפת חן באישות של 50 סנט, העניין הוא בהחלט לא אישי ומורכב בעיקר על המוסיקה שבאלבום, ושל 50 סנט בפרט. תחילה, הראפ שלו רדוד מדי, חוזר על עצמו בכל מקום, וה-Phrasing שלו מרתק כמו מבזק חדשות מקטאר. הקול שלו יותר מדי סתמי, ולא הייתי סומך עליו גם אם היה מתדפק על דלתי ומבקש למכור לי שקיות שוקו.

אז, ננננננכון שבטקס פרסי המוסיקה ה-33 של אמריקה הוא זכה בתואר אלבום ההיפ הופ הטוב ביותר בזכות The Masscare (ואגב, בכלל לא הופיע), ורק אלוהים יודע איך הוא עבר את Encore של אמינם, אבל את דעתי על העם האמריקאי אני אשמור לרגע מיוחד.

בדיוק כשההיפ הופ בארץ עובר תהליכים טובים וראפרים כחול לבן מתחילים לקחת את עצמם יותר ברצינות, כותבים שירי אהבה וטקסטים אישיים, ומנסים לפלס את הדרך כמוסיקאים לכל דבר, ז'אנר הגנגסטה ראפ מהאמא המאמצת שלנו לוקח אותנו בחזרה אחורה, למוסיקה לא יותר מדי מפותחת, כשהלופים של מכונת התופים והפלייבקים מתחילים מהר מאוד לדגדג את סף העצבים, לטקסטים מלאים במלל, שתוכנו מובן רק מלהסתכל על התמונה של 50 סנט, ואחרי שתיים-שלוש רצועות, העניין מובן, וממש אין חשק להמשיך הלאה. בטח שלא ל-18 רצועות. כמובן שהדיסק שכנע אותי ללכת לסרט, אחרי שאני אשקה את כל העציצים בבית, בדיוק אחרי שאני אקנה אותם, מתישהו כשיהיה לי כסף.

50 סנט - Get Rich Or Die Triyn (הליקון) 75:13 דק'

לבית של 50 סנט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by