בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נגיף באור הזרקורים 
 
 אנדי בל, נשא איידס (מתוך האתר הרשמי של להקת אירייז`ר)   
 
מיכל זמרני

לסלבז, מתוקף היותם מעצבי דעת קהל, חשיבות גדולה לאופן שבו נתפסת מחלת האיידס. מצעד כוכבים שבמתכוון או שלא, תרמו למודעות למחלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רוק האדסון (מתוך האתר הרשמי)
 רוק האדסון (מתוך האתר הרשמי)   
מאז שהוכרזה לראשונה מחלת האיידס כמגיפה בשנת 1981, היא הפילה, לפי הערכה גסה, כ-27 מיליון חללים. עוד כ-40 מיליון נושאים כיום את נגיף ה- HIV, כ-90% מהם מגיעים ממדינות אפריקה השחורה, שמדרום למדבר סהרה. אולם איידס איננה מחלה של יבשת אחת. גם לא של בעלי נטייה מינית אחת. בצפון אמריקה ומערב אירופה בין 0.3% ל-0.6% מכלל האוכלוסיה נושאים את הנגיף, ובין 15 ל-32 אלף איש מתו ממחלות הקשורות לנגיף בשנת 2004. בישראל מוערך מספר הנשאים, נכון לשנת 2004, ב- 4300. כיום נפוצה המחלה במידה שווה בקרב הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. המספרים המזעזעים הללו כוללים בתוכם, בהכרח, גם כמה אנשים שכולנו שמענו עליהם.

הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, מייסד תחום ההיסטוריה של הרעיונות, היה, כפי הנראה, האדם המפורסם הראשון שמת מאיידס, בשנת 1984. אחריו הגיעו הפסנתרן והשחקן האמריקני ליברצ'ה (נפטר ב-1984), הצלם האמריקני רוברט מייפלתורפ (נפטר ב- 1989), הצייר האמריקני קית' הרינג (נפטר ב-1990), השחקן אנתוני פרקינס (נפטר ב-1992) והרקדן הרוסי רודולף נורייב (נפטר ב-1993).

אולם כמה מפורסמים מעולם הבידור הפכו לסמל של המאבק במחלה, ועובדת היותם נגועים בנגיף, מלחמתם בו, ובמקרים מסוימים – מותם ממנו, הפכו לידועים לא פחות מפועלם המקצועי.
 

רוק האדסון

פרדי מרקורי (מתוך האתר הרשמי)
 פרדי מרקורי (מתוך האתר הרשמי)    
אחד האישים היותר ידועים שנפטרו מאיידס, ומותם עזר להעלות את המודעות למחלה, היה השחקן רוק האדסון, שנפטר מאיידס ב- 2 באוקטובר, 1985. האדסון החל את הקריירה הקולנועית שלו ב-1948, בגיל 23, ומאז היה מועמד לאוסקר על משחקו בסרט 'הענק' מ-1956, ושיחק בין השאר בסרטים 'דו שיח בחדר המיטות' (1959), 'אל תאכל את הפרחים' (1964), 'תחנת זברה אינה עונה' (1968), 'סדק במראה' (1980) ו'השגריר' (1984). כמו כן כיכב האדסון במספר סדרות טלוויזיה, בהן 'מקמילן ואשתו' (1971), ואופרת הסבון 'שושלת', שם גילם, בשנים 1984-85, את דניאל ריץ'.

האדסון היה האדם הידוע הראשון שהכריז כי הוא חולה במחלה, וחיפושיו אחר תרופה משכו תשומת לב בינלאומית. לאחר מותו תבע בן זוגו זכויות על נכסיו, זכה בתביעה ומשך תשומת לב נוספת לזכויותיהם של הומוסקסואלים, ולדרישתם בהכרה ציבורית כבני זוג בעלי זכויות.

שנתיים לאחר מותו של האדסון, ב-1987, העניק נשיא ארה"ב דאז רונלד רייגן, ידיד אישי של האדסון מתקופת היותו שחקן, חותם הכרה נשיאותי לאיידס. רייגן השמרן נמנע מלעסוק במחלה גם כשהיה ברור שמדובר במגיפה של ממש, בתקופה שעוד רווחה האמונה שמדובר במחלה של הומוסקסואלים בלבד. מותם של האדסון ושל ראיין וייט, נער לבן וסטרייט, חולה המופיליה שנדבק מעירוי נגוע, הניע אותו סוף סוף להכיר במחלה, מה שנתן את האות לתחילתו של קמפיין שחתר לעשייה ממסדית נחרצת יותר למען המאבק באיידס, בעיקר בתחומי המחקר הרפואי וייצור התרופות לטיפול בנשאי הנגיף.

האתר הרשמי של רוק האדסון
 

פרדי מרקורי

 
ב-24 לנובמבר 1991 נפטר מאיידס פרדי מרקורי, סולן להקת הרוק הבריטית 'קווין', בגיל 45. מרקורי, יליד זנזיבר, היה בעל תואר באמנות, עיצב את הלוגו המפורסם של הלהקה וכתב כמה מהמפורסמים בשיריה, בהם 'Bohemian Rhapsody' ,'Somebody to Love' ו- 'We Are the Champions'. בנוסף הוציא שני אלבומי סולו, 'Mr. Bad Guy ו-'Barcelona'. הוא נחשב לזמר מגוון, בעל מנעד רחב וטכניקה ווקלית כמעט מושלמת.

מרקורי היה הומוסקסואל מוחצן, אם כי לא הודיע על כך מעולם באופן רשמי. בחודשים שלפני מותו נפוצו השמועות על היותו חולה באיידס, והוא הכחיש אותן, עד לפרסום הודעה מטעמו ב- 23 בנובמבר 1991, כי הוא אכן נדבק בנגיף ה- HIV וחולה באיידס. יום למחרת, לאחר שהפסיק מיוזמתו לקחת תרופות כנגד המחלה, הוא נפטר. האלבום האחרון שהוציא עם ללהקת קווין היה Innuendo, שבמהלך העבודה עליו כבר ידעו חברי הלהקה את האמת על מחלתו של הסולן, ובריאותו החלה להידרדר. שניים מהשירים היותר מפורסמים שבאלבום, 'The show must go on' ו-These Are The Days Of Our Lives'', מרמזים על העתיד לבוא.

לאחר מותו של מרקורי, ב-20 באפריל 1992, עלה מופע מחווה ענק לזכרו באצטדיון וומבלי בלונדון. במופע השתתפו בין היתר אלטון ג'ון, ג'ורג' מייקל, אנני לנוקס, מטאליקה, אקסל רוז ולייזה מינלי, שביצעו עם שלושת חברי 'קווין' הנותרים את מיטב השירים של הלהקה. ההכנסות הועברו לקרן שהוקמה לתמיכה במלחמה במחלת האיידס.
 
 

אייזיק אסימוב

מתוך הסרט 'חסד מופלא'
 מתוך הסרט 'חסד מופלא'   
סופר המדע הבדיוני אייזיק אסימוב נפטר מהמחלה ב-6 באפריל 1992. אסימוב, יהודי ממוצא רוסי, נולד בברה"מ לשעבר ועקר עם משפחתו לארה"ב כשהיה בין שלוש. בהשכלתו היה ביוכימאי בעל דוקטורט מאוניברסיטת קולומביה, וקיבל תואר פרופסורה מאוניברסיטת בוסטון, אך במהלך חייו התמקד בעיקר בכתיבה. הוא החל לכתוב עוד בהיותו נער, וסיפוריו פורסמו בביטאונים של מדע בדיוני.

בשנת 1941 כתבת את הסיפור הקצר 'שקיעה', שהביא לו לראשונה את ההכרה בתחום. הסיפור הורחב מאוחר יותר לספר בעל אותו שם, וב-1968 נבחר על ידי איגוד סופרי המדע הבדיוני של אמריקה כ"סיפור המדע הבדיוני הקצר הטוב ביותר שנכתב אי פעם".

בשלב מאוחר יותר כתב אסימוב את 'סדרת המוסד', סדרה בת שבעה ספרים שגיבורה הוא המתמטיקאי הארי סלדון, בן לכוכב לכת נידח, המפתח תאוריה בשם פסיכוהיסטוריה, המאפשרת לו לנבא בהסתברות גבוהה את העתיד. סלדון הוגה את רעיון הקמת ה'מוסדות' - מוסד אחד שבו ירוכז הידע הטכנולוגי, ומוסד שני, נסתר מעין, שאנשיו יהיו בעלי ידע פסיכוהיסטורי ויוכלו לכוונן את התוכנית שתוביל להשבת הסדר ליקום. סדרת 'המוסדות' זכתה בשנת 1966 בפרס הוגו, בקטגוריה של הסדרה הטובה בתולדות המדע הבדיוני, והיא סדרת הספרים היחידה שהוענק לה פרס בקטגוריה זו.

אסימוב הרבה לעסוק ביצירתו ברובוטים ובהשפעתם על עתיד האנושות. העיסוק בנושא החל עם סדרה של קבצי סיפורים קצרים, 'אנוכי רובוט', 'בארץ הרובוטים' ו-'ספר הרובוטים השלם', המתארים את הרובוטים ואת התפתחותם בעתיד הקרוב על פני כדור הארץ. אחריהם באה 'סדרת הרובוטים', המתארת עולמות התיישבות של בני כדור הארץ כעבור אלפי שנים, וכללה את הספרים 'מערות הפלדה', 'השמש הערומה', 'רובוטים של שחר' ו'רובוטים ואימפריה'.

בהמשך באה סדרת האימפריה, המתארת את השלטון האנושי ברחבי הגלקסיה, וכוללת את הספרים 'זרמי חלל', 'אבק כוכבים' ו'אבן בשחקים'. בספר 'אנוכי רובוט', שעובד בשנת 2004 לסרט בכיכובו של וויל סמית', פיתח אסימוב את שלושת חוקי הרובוטיקה, שהם: לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח, במחדל, שאדם יפגע. רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם, כל עוד אינן סותרות את החוק הראשון. רובוט ידאג לשמור על קיומו ושלמותו, כל עוד הגנה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.

בשנת 1983 נדבק אסימוב באיידס, לאחר שקיבל עירוי דם נגוע במהלך ניתוח מעקפים שעבר. הוא נפטר מהמחלה תשע שנים מאוחר יותר. עובדת היותו חולה איידס נשמרה בסוד, ופורסמה לראשונה רק עשור לאחר מותו, בביוגרפיה שהוציאה אשתו, ג'נט אסימוב, שנקראה 'היו אלה חיים טובים'.
 

עמוס גוטמן

עופרה חזה (עטיפת האלבום מנגינת הלב)
 עופרה חזה (עטיפת האלבום מנגינת הלב)    
הבמאי עמוס גוטמן היה למפורסם ישראלי הראשון שמת מאיידס. הוא נולד בהונגריה בשנת 1954 וגדל ברמת גן, והספיק במהלך חייו הקצרים לביים ארבעה פיצ'רים באורך מלא ושלושה סרטים קצרים. הוא היה הומוסקסואל מוצהר, חי עם בן זוג, ורוב סרטיו עסקו בהומוסקסואלים וחיי הקהילה.

בשנת 1976, בהיותו תלמיד בבית צבי, יצר גוטמן את 'פרמיירות חוזרות', סרטו הקצר הראשון, העוסק בנער העובד בתיאטרון בובות, ונמשך אל אחד המפעילים האחרים. בשנת 1977 יצר את 'מקום בטוח', סרט קצר נוסף, המתמקד בנער המגלה אט אט את נטייתו המינית, וביחסיו עם אחותו הקטנה. ב-1982 יצר את 'נגוע', סרטו הקצר השלישי, העוסק בצעיר החי עם אישה, ובלילות הולך לחפש זיונים עם גברים.

ב-1983, בהמשך לסרט 'נגוע' הקצר, יצר גוטמן את 'נגוע' הארוך, שאין כל קשר בין עלילתו לעלילת הסרט הקצר להוציא העובדה ששני הסרטים מהווים חלק בביוגרפיה החצי דמיונית- חצי מדומה של גוטמן. הסרט עוסק בגיבור, בגילומו של יונתן סגל, העובד בחנות השייכת לסבתו, ובשתי האובססיות הגדולות של חייו – סרטים וגברים. היה זה הסרט הישראלי הראשון שנגע באופן רציני (בניגוד ללגלגני/קומי) בחיי הרגש, הפנטזיה והמין של בחור הומוסקסואל. ה'נגוע' בשמות שני הסרטים היא הנטייה המינית ההומוסקסואלית.

ב-1986 הוציא גוטמן את 'בר 51', בכיכובם של ג'וליאני מר, סמדר קילצ'ינסקי ואלון אבוטבול, העוסק במערכת יחסים אסורה בין אח ואחות. סרטו 'חימו מלך ירושלים', היחיד שלא נגע בהומוסקסואליות בצורה זו או אחרת, יצא ב-1987 ועוסק ברווק ירושלמי מבוקש, שמוצא את עצמו נכה מיואש ומייחל למותו בבית החולים, לאחר שנפצע קשה בקרב על ירושלים במלחמת השחרור. הסרט נעשה בלחץ המפיקים, שרצו שגוטמן יפסיק להתעסק בנושא ההומוסקסואליות, והיות ומדובר בנושאים הרחוקים מליבו של הבמאי – כשל בביקורות ובקופות.

את סרטו האחרון, 'חסד מופלא', עשה גוטמן ב-1992, לאחר שכבר ידע כי הוא חולה באיידס, ומותו קרוב. הסרט, בכיכובם של שרון אלכסנדר וגל הויברגר, עוסק בתומס חולה האיידס, המגיע לביקור פרידה מהארץ, ומפתח מערכת יחסים עם יונתן, השכן של אמו. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טורינו לסרטי הומואים ולסביות, והיה מועמד לפרס האוסקר הישראלי של 1993, אך לא זכה. יום למחרת הטקס נפטר גוטמן מהמחלה, בגיל 38.
 

עפרה חזה

אלטון ג'ון , תומך בולט
 אלטון ג'ון , תומך בולט    
ב-23 בפברואר 2000 הוכתה המדינה בתדהמה, כאשר הזמרת עפרה חזה נפטרה ממחלת האיידס. חזה, ילידת 1957, הייתה אחת הזמרות המצליחות ביותר בארץ, ומהבודדות שהצליחו גם בעולם.

עפרה חזה נולדה בשכונת התקווה בתל אביב, והחלה את הקריירה המוזיקלית שלה בגיל 12, בסדנת תיאטרון שניהל בצלאל אלוני, שהפך מאוחר יותר למנהלה האישי. בגיל 16 לקחה את המקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר 'שבת המלכה', ובגיל 18 כבר יצאה למסע הופעות בארה"ב, מטעם משרד החוץ. בצבא שרתה בצוות הווי נח"ל, וכשהשתחררה הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה, 'שיר השירים בשעשועים', שיצא ב-1978. שנה לאחר מכן כיכבה בסרט 'שלאגר' לצד הגשש החיוור, ממנו גם יצא את הלהיט הראשון שלה, 'שיר הפרחה'.

בשנים הבאות שגשגה הקריירה שלה. היא הוציאה מספר תקליטי סולו, בהם 'על אהבות שלנו', 'בוא נדבר' ו'פיתויים', תקליט לילדים בשם 'עפרה חזה לילדים', זכתה בתואר זמרת השנה של גלי צה"ל ורשת ג' שנתיים ברציפות בשנים 1980 ו- 1981, ובשנת 1983 יצגה את מדינת ישראל באירוויזיון עם השיר 'חי' וגרפה את המקום השני. בנוסף, כתבה בשנים 1983-1985 טור דעה בשם 'אקורד הוסף' במעריב, וב-1985 השתתפה במחזמר 'עוץ לי גוץ לי'. ב-2 באפריל 1987 ניצלה מהתרסקות מטוס, שאמור היה להחזיר אותה מהופעה לתל אביב.

חזה, כאמור, זכתה גם להצלחה בינלאומית. בשנת 1984 זכתה להצלחה עולמית ראשונה עם האלבום 'שירי תימן', שנמכר גם בבריטניה. בשנת 1988 זכתה בתואר 'זמרת השנה' בגרמניה, לאחר ששירה 'אם ננעלו' כיכב שם בראש מצעד הפזמונים. ב-1990 זכתה לתואר 'הזמרת הישראלית הנמכרת ביותר בכל הזמנים' במונטה-קרלו, וסירבה להצעתו של מייקל ג'קסון להצטרף אליו לסיבוב הופעות עולמי. בשנת 1993 הייתה מועמדת לפרס הגראמי.

בשנת 1997, בגיל 40, התחתנה חזה עם דורון אשכנזי, ולאחר החתונה ניתקה את קשריה עם האמרגן שלה בצלאל אשכנזי, ובעלה הפך להיות מנהלה האישי. פרטי הידבקותה בנגיף ה-HIV לוטים בערפל. חזה מעולם לא הכריזה על מחלתה, ומותה, ב-23 בפברואר 2000, היכה את המדינה בהלם, וגרר אחריו שרשרת של שמועות, רכילויות ומאבקים בין בעלה למשפחתה לאמרגנה לשעבר. מספר מאמרים שנכתבו בנושא טענו כי עפרה חזה "מתה מבושה", וכי אם הייתה מכירה במחלתה ומטפלת בה כמו שצריך – לא הייתה מתה.
 

נשאים של הנגיף ושותפים למאבק

נשאים ידועים כיום של המחלה הם הזמר הבריטי אנדי בל, סולן להקת ארייז'ר, הזמר הבריטי הולי ג'ונסון, סולן להקת פרנקי הולך להוליווד, והכדורסלן האמריקני מג'יק ג'ונסון, שהודיע על היותו נשא בשנת 1991, פרש מליגת ה- NBA ומאז מקדיש את זמנו להסברה בנושא. מאז ועד היום לא הופיעו אצלו תסמיני המחלה.

אחד האישים היותר בולטים התומכים במאבק נגד איידס הוא הזמר הבריטי סר אלטון ג'ון, הומוסקסואל מוצהר החי היום עם בן זוגו דייויד פרניש, לו הוא מתכנן להינשא. הוא החל להיות פעיל ציבורי במאבק למלחמה באיידס לאחר מותם של ראיין וייט ופרדי מרקורי. ב-1986 הוא הקליט עם הזמרים סטיבי וונדר, דיון וורוויק וגלדיס נייט את הסינגל 'That’s what friends are for', שזכה בגראמי לשיר הפופ הטוב ביותר לאותה שנה, וכל הכנסותיו נתרמו לקרן האמריקנית למלחמה באיידס. בשנת 1992 ייסד ג'ון את 'קרן האיידס של אלטון ג'ון', ששמה לעצמה מטרה לממן מחקרים למניעת איידס, למנוע אפליה ודעות קדומות כנגד חולים ונשאים של הנגיף, ולספק שירותים לחולים, נשאים ואנשים המצויים בסיכון גבוה להידבקות במחלה.


בחזרה לפרוייקט איידס 2005 »
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by