בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סבא ג'פטו 
 
 גארי פרידמן   
 
טל היינריך

גארי פרידמן הוא בובונאי שבאמצעות תיאטרון בובות הפגין נגד האפרטהייד, הדריך קהילות נגד איידס ואלימות, חינך אסירים בדרום אפריקה, ראיין את נלסון מנדלה והעלה מחזה שנכתב על ידי נער שנספה באושוויץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בובות של גארי (מתוך האר הרשמי)
 בובות של גארי (מתוך האר הרשמי)   
לא הבנתי כיצד ביום חמישי בערב מתאספת לה קבוצה של מעל 50 איש בחולון, כדי לשמוע הרצאה מאת סבא ג'פטו במקום לצפות במשחק בית של מכבי תל אביב. מיד עם היכנסותנו לאולם, קיבלתי זריקת עידוד מהמוסיקה הכיפית והקלילה שמעולם לא שמעתי מסוגה, אך מיד ידעתי שזה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו הרגע - דרום אפריקה.

גארי פרידמן הוא בובנאי עם שם עולמי - בונה בובות ואמן תיאטרון בובות. מלבד הטייטל, הוא אדם לבבי בן 50, החובש כיפה כשל יהודה סעדו ומוצאו מקייפטאון שבדרום אפריקה. כיום הוא מתגורר בסידני שבאוסטרליה, אבל לפרידמן אין ממש שורשים במקום אחד. כדי להגשים את מטרותיו הנעלות והחיוביות לאנושות כולה, הוא ינדוד ברחבי העולם.

הרצאתו של פרידמן הייתה תחת הכותרת 'בובות ופוליטיקה', אך תוך דקות ספורות היה ברור לכולם שהנושא אינו ה'חרצופים'. מדובר באדם שבאמצעות תיאטרון בובות יצא נגד ממשל האפרטהייד, מבצע פעולות הסברה נגד מחלת האיידס לאוכלוסיות קשות יום, עודד את הדמוקרטיה וההצבעה בבחירות תוך ראיון בובתי עם נלסון מנדלה, יוזם פעילויות לאסירים בכלא דרום אפריקאי ומעלה מחזה שנכתב בשנת 1943 על ידי ילד מטרזינשטאט שנספה באושוויץ. זוהי תמצית סיפורו של גארי פרידמן, אם להשמיט את המכות שקיבל והעובדה המצמררת שננעל ללילה באושוויץ.

גארי גדל במדינה שבה שחורים ולבנים הופרדו בשיטת האפרטהייד והיה אסור לומר דבר נגד הממשל. בשנת 1981, בסוף התיכון ולקראת גיוסו לצבא, הוא החל להפגין ברחובות קייפטאון באמצעות מופע רחוב מחאתי עם צמד הבובות Puns en Doedie. כשהגיעו השוטרים לעצור אותו, הוא ענה: "לא אותי אתם צריכים לאסור, אלא את הבובות. אני רק מנהל הבמה". הוא אמנם לא נאסר אך חטף הרבה מכות.

לאחר לימודיו במכון הבינלאומי לבובות בצרפת לצד ג'ים הנסון, יוצר 'החבובות', גארי השיק את התיאטרון 'בובות נגד איידס' ביוהנסבורג בתאריך ה- 1 בדצמבר 1987 (יום האיידס הבינלאומי). לאחר תהליך ארוך ומיוחד של הכנה ובנייה, הבובות נצבעו באפור על מנת שהפרויקט ימחיש את הסכנה לאנשים לבנים ושחורים כאחד. בסיום המופע שנדד בין הקהילות השונות והחיילים באפריקה, ומאוחר יותר בקנדה, אוסטרליה ואירופה, ביצע הצוות הדגמה כיצד יש לשים קונדום וחילק עלוני הסברה וקונדומים לקהל.

על הצלחת רעיונו, סיפר פרידמן: "קשה לדבר עם האנשים האלו על נושאים כל כך קשים כמו סקס, מוות, איידס וקונדומים, והקהל הקשיב לבובות וצפה בהתעניינות רבה. בזימבבווה אין מילים לאיברי המין אלא רק 'שם למטה' לאישה ולגבר. כשמבדרים את הקהל, ניתן ליצור את התקשורת וההסברה ברגע שנופלות המחיצות בין שפה, דת וגזעים".

גארי פיסל דמות גבר אמיתית עם איבר מין זקור שעליה הסבירו כיצד יש להשתמש נכון בקונדום: "בפעולות הסברה קודמות, נהוג היה להדגים באמצעות מקל מטאטא או בננה כיצד יש להשתמש בקונדום. בצורה מגוחכת, האפריקאים חזרו לבתיהם, הלבישו את הקונדום על המטאטא שבמטבח ועברו בראש שקט ובטוח לחדר המיטות..."

מאוחר יותר יצר גארי פרויקט נוסף של 'בובות נגד התעללות' ופרויקט חינוכי לאסירי בתי הכלא באפריקה, שנשמשך כשנתיים ונקטף בשיא התהליך, לצערו, עקב חוסר מימון ותמיכה ממשלתית. גארי וציוותו עבדו עם קבוצות נערים בגילאי 18-24, שהורשעו בפשעי גניבה ואונס. לאחר סדנאות מתמשכות, העלו האסירים הפקה, אליה הוזמנו פוליטיקאים, והיא עסקה באלימות, אונס ואיידס - הנושאים איתם הם מתמודדים מידי יום בחיי הכלא.
 
 
במערכת הבחירות בשנת 1994, פרידמן ובובותיו יצאו בקמפיין טלוויזיוני, בהסכמת הממשל, לעידוד ההצבעה והדמוקרטיה בארצם. הבובות ראיינו פוליטיקאים ביניהם נלסון מנדלה, וגארי ערך את התשדירים ושידר אותם כפי שראה לנכון: "זה היה החופש המדהים של חיי. לראשונה יכולתי לומר שעשיתי מה שרציתי. תור הזהב שלי ממש". תוך צעקה 'קדימה', מציע גארי גם לנו לנקוט בשיטת הבובות בבחירות הקרובות. מעניין כיצד יגיב שרון כשקרמיט ומיס פיגי יגיעו להתארח בלשכתו.

הפרויקט עליו עובד פרידמן במשך שש השנים האחרונות, הביא אותו לסיבוב מחקרי בעולם ובין היתר גם לארץ ישראל. מפאת לימודי הקבלה חקר גארי את העבר היהודי והתמקד בתקופת השואה. ניצולה שהכיר לקחה אותו לסיור בוורשה ואושוויץ, שהותיר עליו רושם עז. זמן מה לאחר מכן ביקר בירושלים וגילה בארכיון מוזיאון עותק של מגזין הנוער Vedem משנת 1943, ששרד את השואה.

במגזין התפרסם תסריט של מחזה בובות בשם Looking for a Monster שנכתב על ידי נער בין 13 מפראג בשם האנוש האכנבורג, שהיה בגטו טרזין ונספה באושוויץ כיום לפני יום הולדתו ה- 15. האנוש היה ילד מחונן שכתב שירה, פרוזה ומחזות ברמה גבוהה והתגורר בחדר הבנים מספר L417 בגטו. המחזה עסק במלך אכזרי שחיפש עצמות ישנות, ותיאר הרבה מעבר למציאות בטרזין. מסגנון הכתיבה בשני העמודים האחרונים עולה כי האנוש ידע את מועד הטרנספר שלו לבירקנאו, וחשש כי המחזה לא יושלם לעולם.

גארי פרידמן, שתיאטרון בובות הוא חייו, העלה לראשונה את המחזה שכתב האנוש ויצא במסע להפיק עליו סרט. במסגרת עבודתו נסע לביקור נוסף באושוויץ, ואף ננעל במחנה ההשמדה כי שהה בטעות חצי שעה לאחר שעת הסגירה: "לאחר חיפושים מצאתי יציאה חילופית, וכשיצאתי אמרו לי השומרים שיכולתי למצוא פרצה בגדר ולעבור דרכה, כי היא כבר מזמן לא מחשמלת...".

בסרט מראיין פרידמן ניצולי שואה שהיו יחד עם האנוש האכנברג ילדים בגוף וזקנים בנפש בגטו טרזין. תמונות של האנוש לא נמצאו עדיין, אלא רק תמונות של חבריו לכיתה, כי הוא היה ילד סגור ומופנם השונה מילדים אחרים שהרבה לעסוק בקריאה וכתיבה. חבריו לבלוק מספרים שהיה בעל מבנה ראש אובאלי ועיניים חולמניות שתמיד הסתכלו לשמיים, והם העריצו אותו לאחר שכתביו התפרסמו ב- Vedem. כמו כן, הוסיף אחד מחבריו: "כשהיית צריך עצה ממישהו ופנית להאנוש, הוא היה מדבר כמבוגר לגמרי. לא כילד".

גארי פרידמן התלהב מהצעתי לקחת את כתב ידו של האנוש האכנברג לגרפולוג. לאחר היכרותי הראשונית עם המקצוע בובנאי ועם אישיותו המרתקת של פרידמן, שבתי הביתה בדיוק בזמן לשתי הארכות במשחק של מכבי והשלשה המדהימה של וויל סולומון שניצחה את המשחק.

האתר הרשמי של גארי פרידמן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by