בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הארי פוטר למבוגרים בלבד  
 
 
מיכל זמרני

'הארי פוטר וגביע האש' הוא יצירה קולנועית יפהפייה ונוגעת ללב, אם כי קודרת. מיכל זמרני ממליצה להורים להשאיר את הילדים בבית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו כל האגדות הטובות באמת, גם האגדה על לידתו של הארי פוטר מתחילה ב'פעם אחת, לפני שנים רבות'. האגדה מספרת על סופרת בריטית צעירה ורועדת מִקור, שלא היה לה כסף לשלם עבור הסקה, ולכן ישבה עם שתי בנותיה הקטנות בבתי קפה כדי להתחמם, וכתבה על מפית של נייר את הרעיון שלה לסדרת ספרים לילדים על נער צעיר שמגלה כי הוא קוסם ונשלח ללמוד בפנימייה לקוסמות.

מאז, כידוע, זרמו פאונדים רבים אל חשבונה של אותה סופרת צעירה, ג'יי.קיי רולינג. הרעיון התפתח לספר, הפך מיידית לרב-מכר והוליד אחריו עוד חמישה ספרים, שצאת כל אחד מהם מלווה בחגיגה תקשורתית ובתורים ארוכים לפני חנויות הספרים. סדרת הספרים מגוללת את עלילותיו של הנער הארי פוטר, שגדל אצל מוגלגים נבזיים, מבלי שהוא יודע על מוצאו הנעלה, עד ליום הולדתו ה-11, שבו סדרה של מכתבים משונים, ומאחור יותר, ענק המופיע משום מקום, מבשרים לו על ייעודו האמיתי, והוא נשלח להוגוורטס, בית הספר לכישוף וקוסמות. הארי רוכש לו חברים ועובר שורה של הרפתקאות מסמרות שיער, הקשורות בצורה זו או אחרת לזה-שאין-לנקוב בשמו, הלורד וולדמורט המרושע, הרוכש להארי טינה מאז היום שבו ניסה להרוג אותו, אך נכשל במשימה. וולדמרט העניק להארי את הצלקת המפורסמת בצורת הברק שעל מצחו ונגוז מעל פני האדמה. בעקבות הצלחת הספרים, הגיע גם החוזה השמן מהוליווד, והספרים עובדו, בזה אחר זה, לסרטים מצליחים, שכל אחד מהם הכניס מעל מאתיים מיליון דולרים לכיסם של המפיקים, וגם נתח נכבד לכיסה של הגברת מהפסקה הראשונה. הסרט הרביעי בסדרה, 'הארי פוטר וגביע האש', שעלה השבוע בישראל, הוא הסיבה לכל ההקדמה הארוכה הזאת.
 
 
לא ברור באיזה שלב הפסיקה סדרת הספרים/סרטים של הארי פוטר להיות מיועדת לילדים, והפכה לסדרה שההורים קונים יעני בשביל הילדים, אבל דבר ראשון גומעים את הספר בעצמם. לו הייתי צריכה להמר, הייתי מהמרת שזה קרה ב'גביע האש', הספר הרביעי בסדרה שעובד לסרט הנוכחי.

הארי בספר כבר בן 14, אבל במקום להתעסק בגידול חצ'קונים, אוננות אובססיבית ומשיכה בחזייה של בנות כיתתו, מה שעושים רוב הבנים בגיל הזה, מתעסק הארי בדברים החשובים באמת. מסיבה כלשהי, שלף גביע האש את שמו ובחר בו למתחרה הרביעי בטורניר הקוסמים המשולש, בו אמורים להתמודד שלושה מתחרים, אחד מכל אחד מבתי הספר לכישוף וקוסמות – הוגוורטס, בובאטון ודורמשטרנג – בשלוש משימות קשות ומורכבות, שהמנצח בהן זוכה בגביע הטורניר ובתהילת עולם. כל המתחרים האחרים שנבחרו על ידי הגביע, כולל המתחרה הרשמי של הוגוורטס, סדריק דיגורי, מבוגרים מהארי בכמה שנים טובות ומנוסים הרבה יותר. הארי לא הכניס את שמו לגביע האש ולא מעוניין כלל להתחרות בטורניר – אבל מרגע ששמו עלה, הוא מחוייב. וכך, בעוד בני כיתתו מתעסקים בזוטות כמו שיעורי בית ומעקב אחר ויקטור קרום, נציג דורמשטרנג בטורניר ושחקן קווידיץ' מפורסם, צריך הארי להתמודד עם תלאות החיים האמיתיות. ובמקרה זה - קרב פנים אל פנים מול דרקונית במצב רוח רע במיוחד, פיצוח שפתם של בני הים ומעבר במבוך שמשתנה כל הזמן.

כמו הספר, גם הסרט מרתק לחלוטין, למרות שהוא איננו חופף לספר באופן מדויק, והושמטו ממנו פרטים רבים, ובהם נוכחותם המשמעותית של גמדוני הבית. הבמאי מייק ניואל ('ארבע חתונות ולוויה אחת', 'חיוך של מונה ליזה') ראוי לשבחים על העיבוד הוויזואלי היפהפה, גם אם לעיתים הוא משתלט על הסרט, כמו במקרה של המרדף הארוך וחסר הפואנטה של הדרקונית אחרי הארי והמטאטא שלו, במסגרת המשימה הראשונה בטורניר. דניאל רדקליף, בתפקיד הארי פוטר, עדיין לא יודע לשחק. ולמרות כל הבעיות הקטנוניות – מדובר בסרט מקסים ושובה לב, שבמרכזו עומד איזה נער, אחד, הארי פוטר, שהיו לו אמנם חיים לא קלים, אבל הפעם הוא צריך, לראשונה, להתמודד עם הקשיים הגדולים באמת בחיים.

כי בינינו - מה זה דו קרב עם דרקון, לעומת הצורך למצוא לעצמך בת זוג לנשף חג המולד? מהי צלילה באגם וחילוצו של חברך הטוב והמשותק, אל מול הצורך לעמוד פנים אל פנים מול צ'ו צ'אנג, המחפשת היפה לבית רייבנקלו, לרעוד, לגמגם ואז לגלות שהקדים אותך מישהו אחר? עד כמה גדול הקושי שבהתמודדות עם מבוך משתנה במסגרת משחק, לעומת הקושי הגדול ביותר שיש בנמצא – לאבד חבר? מדובר אמנם בעולם של קוסמים מתוך ספר ילדים, אבל הכל מעוצב בצורה מעניינת, אנושית וכל כך נוגעת ללב, שאפילו אני, הציניקנית, הזלתי דמעה כשדמות מסוימת בסרט, שכל מי שקרא את הספר יודע מי היא, נהרגה משרביטו של אתם-יודעים-מי, המרושע וחסר האף.

תוסיפו לזה את העובדה שמדובר בסרט שאורכו שעתיים וחצי, ותבינו למה, למרות שאנו עוסקים בהארי פוטר, כבר מזמן לא מדובר בסיפור לילדים. ג'יי קיי רולינג ייעדה אולי בתחילה את הספר לבנותיה, אבל מה שיצא לה זו יצירה קודרת, אפלה, מאוד לא עליזה ואופטימית, עם הקבלות רבות לחיים, שהם, כידוע, חרא. לא שזה רע, נהפוך הוא, אבל להורים שבינינו – הייתי ממליצה להשאיר את הילדים הקטנים בבית, וללכת לסרט לבד. אם קראתם ואהבתם את הספרים שקניתם לצאצאים – ההנאה מובטחת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by