בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אלף אלפי  
 
 צילום: יוני המנחם    
 
לילך וולך

'ככה לא מתנהגים', היא תוכנית מצחיקה, מעניינת ובעיקר כזו שמכבדת את צופיה - לא מעט בזכות גורי אלפי, שהפך להיות המצרך הטלוויזיוני הכי מוצדק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדרך הטובה ביותר להעביר ולהטמיע מידע לייצור אנושי, הוא להפוך אותו לרלבנטי ואישי עבורו. אחת הסיבות העיקריות, אגב, לכישלון המערכת החינוכית במדינת ישראל, היא הכישלון להכיר בעובדה שזה שיוסי ודני ממלאים שתי בריכות בצינור, מעניין לילדים את החלק עליו הם מרקדים בשיעמום על הכסא. ולמה שיבינו חומר לימודי שרחוק מהם שנות אור, אם אין להם אפשרות להביע דעתם עליו, להתווכח, לנהל מועדוני דיונים? אבל זה כבר לטיפולו/ה המהיר של שר/ת החינוך הבא/ה.

גורי אלפי, אגב, דווקא מבין זאת, לפי 'ככה לא מתנהגים', הסדרה שמתנדנדת בין מדע פופולארי, דוקומנטרי, ומופע סטנד-אפ. השילוש הלא קדוש שלעיל נשמע כמו תמהיל בעייתי במיוחד, אבל איכשהו, מאחר וזו בכל מקרה תמצית האישיות הטלוויזיונית של אלפי, זה עובד. מה שיפה בסדרה, זה שגורי אלפי לוקח את הכל באופן אישי, כמו גם עדי אשכנזי, בסדרה שלה - הם עוברים דרך החומר בעצמם. אין את הריחוק האקדמי שבו קריין מהורהר במבטא בריטי, מסביר לכם על הרגלי ההזדווגות של ההומוסאפיינס במאה ה-21. ב'ככה לא מתנהגים' הכל חי ובועט, וזה חלק גדול מהקסם.

אלפי, שהופך להיות המרכיב הסודי לכל הפקת מקור חדשה, מצליח בכך בעיקר בזכות העובדה שהוא אדם מוכשר ואנטי-סלב. תשאלו מה עניין האנטי-סלב לכל הסיפור - אז ככה - הסלבריטאים הם אותם אנשים שהיו פעם שחקנים או זמרים, אבל מאז שהם הגיעו לדרגת סלבריטאותם, מהלך טראגי קרה להם והם הפכו להיות בובת הברבי של עצמם, רק בגודל טבעי. דהיינו, קפיאה מלאה של חוש המציאות, השיפוט האישי, ובמקרים רבים מאוד (רבים מדי), גם הכישרון והתוצרת האמנותית הפכו לקריסטל נוצץ ומשעמם. גורי, מיינד יו, אינו כזה. אפשר לראות שגם כשהוא נורא מצחיק, הוא עובד על זה קשה וברצינות, וזה חלק מההצלחה היציבה שלו.

אלפי לא משאיר מרחק גדול מדי, בינו באופן אישי, לבין הפרסונה הטלוויזיונית שלו, ואחת הדוגמאות המשכנעות ביותר לכך, היתה תוכניתו אמש על פחדים. עכשיו, בואו נפריד בין שני דברים: כל בוגר מגמת קולנוע בתיכון, יודע שהטוב ביותר זה להראות את הדבר ולא רק לדבר עליו, ורצוי שמי שיראה את הדבר, יהיה הכוכב של הסרט. וככה, כל מנחה בתוכנית כמו של אלפי, היה יוצא להתמודד עם פחד אמיתי או מדומה שלו, לעיני המצלמה. זה מה שמוכר פרסומות, שומר על הרייטינג, וגורם לצופים הנאה סאדיסטית.

האלמנט השני, הוא האופן בו דברים נעשים: לאחר הפגישה הטראומטית של אלפי עם גופה במכון הפאתולוגי, כדי להתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלו, (ושל מי לא, בעצם?), הופיע רק שוט קצר וצנוע של אלפי החיוור משהו, מעשן סיגריה ביד קצת רועדת. זה נראה אולי כמו בחירה טכנית, אבל יש בזה כדי לומר הרבה על העוסקים במלאכתם. מנחים רבים אחרים לא היו עומדים בפיתוי ללהג עד שירד לנו דם מהאזניים אחרי חוויה כזו, או להפוך את הקערה על פיה, ולהראות לנו עד כמה הם מאגניבים ולדפוק בדיחות שואה, או לחלופין, להביא את עצמם למצב שאמבולנס יצטרך לפנות אותם מאתר הצילומים, כי הם כל כך נסערים ופומפוזיים. באיפוק ובאותנטיות שהיו שם, יש הרבה מאוד כבוד לצופים, ועוד קצת, כדי לומר משהו טוב על גורי אלפי.

התוכנית משודרת בימי ראשון בשעה 21:45 בערוץ 2

בקטנה
*היש דברים שמקפיאים את הדם מבהלה יותר מאשר לשמוע את ג. יפית מצווחת אחרי הכלב הטלוויזיוני שלה – "צ'ומפי צ'ומפי!"? אני הייתי מרחיקה ילדים ונשים הרות מהמסך.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by